דברי יששכר ק

והם המביאים אותה חששו לטורח שלהם והשקו אותה קודם זמן התחלת עבודה ומ"מ לא נקט הכא בגמ' דפסחים קרבן תמיד נהי דהכהנים השקו אותה אך למה להם להעבירה בנהר לטרוח חנם שלפעמים תבוא לידי הפסד עי"כ והלא כהנים זריזים הם. משא"כ בשלמים שהבעלים המשקים אותה לטובתם ולאו כו"ע דיני גמירי יוכל להיות שקרה מקרה כזה שסברו כל המוסיף מים ה"ז משובח ע"כ העבירוה בנהר

וס"ס דברי הצל"ח פסחים (ד"כ) ודאי דיפה הקשה על הש"ך דאי משום סרכא מ"ש זבחי שלמים דנקט הא גם בחטאות ואשמות הי' משכחת לה שהבעלים ידאגו שלא יפסידו קרבנותיהם ושפיר הקשה

אך לפמש"ל מיושבת גם קושיתו ומיושב מה שהרמב"ם לא הביאו להלכה והמחבר הביאו כמש"ל דאינה עצה רק לענין הבדיקה שלא יצטרך לנפיחה ולא לעשות מטרפה לכשר וממילא לא דאגו בשביל זה הבעלים וגם הכהנים כמש"ל ורק נ"מ לענין יו"ט דהוי עכ"פ טורח קצת בהיתר וכמבשל דא"צ רק לכזית ומש"ה לא הביאו הרמב"ם להלכה רק המחבר דפוסק כמנהגא דידן לאסור כל הסרכות משום דלא בקיאינן בנפיחה ואף דבאמת יוכל להיות שהם ריר בעלמא והרי הביאו הנענוע ושאר הנסיונות ע"כ ע"ז הי' מועלת שפיר ההשקאה לעשות גם לפעמים מטרפה כזו שהיא ע"י חסרון ידיעה לכשר ובהא ודאי עצה טובה היא. משא"כ מדינא דגמ' דהיו בקיאים בסרכות ובנפיחה כדת הי' זה דבר קטן. כנלפע"ד: אחיך הדוש"ת. סימן נט

כבוד יד"ג הרב הגדול מעוז ומגדול וכו' כש"ת מ' יחיאל מיכל נ"י האבד"ק מינצק

בקו' מעכ"ת על הרא"ש שסותר א"ע דגבי בהכ"ס נקב מצד אחד כשרה מפרש דל"צ בדיקה ובריאה דאיגלד כאהינא סומקא מסכים לגרסת בה"ג דצריכה בדיקה אלמא דסתם כשרה דאמר משמע דצריך בדיקה ודאי דיפה הקשה

אך לפענ"ד שתי תשובות בדבר. חדא דשאני בריאה שאמרו אי אינקב תתאה עילאה מגין. משמע דצריך הגנה וא"כ קרום אחד שנקב הוי בכלל ריעותא קצת דצריך הגנה וזה טעמו של התב"ש דס"ל דנגלד מקצתו חשיב ריעותא ואף דנ' דעת רוב הפוסקים דלא ס"ל כן ס"ס ניחא שפיר עכ"פ היכי דאיגליד דצריך בדיקה

עוד י"ל דיליף לה מהאי דלעיל מיני' בריאה דאוושא שאמרו מייתינן וכו' אלמא דצריך בדיקה באוושא לחוד כ"ש היכי דנגלד קרום העליון דודאי צריך בדיקה דגרע מאוושא לדעת בה"ג דנעשה בה ריעותא גדולה. וגם דהסברא מכרעת יותר לאיסור. וכמ"ש בד"מ ל' דהיכי דאיכא ריעותא מחיים אסרינן לה ועיין ש"ך נ' דכל היכי דשכיחא יותר לאיסור מלהיתר אסרינן. וה"נ בנגלד כאהינא סומקא רחוק לצייר שלא יגע בקרום השני ודאי דעכ"פ ראוי לחוש ולהצריך בדיקה עכ"פ וגרע טובא מבהכ"ס

ועוד י"ל והוא העיקר אצלי דלעולם כשאמרו סתם כשרה פשוט הדבר דא"צ עוד שום דבר וכשר משא"כ בריאה דלעולם כל ריאה צריכה בדיקה לדעת בה"ג וקיי"ל כוותי' כמו שהאריך הרשב"א פ"א דחולין אלא שאם נאבדה כשרה וממילא עפ"י סברא ידעינן דהיכי דאיכא ריעותא מגרע גרע ואפי' בנאבדה טרפה. ומה שלא הזכיר מפורש דין זה דפשוט הדבר מה שאמרו בגמ' בא זאב ונטל בני מעיים דל"ח שמא במקום נקב נקב הוא דוקא היכי דליכא ריעותא. אבל בשאר אברים כגון בבית הכוסות אם הי' צריך בדיקה הי' צריך להודיע דבר זה דהא סתם בה"כ א"צ בדיקה. וממילא אין כאן הכרעה כמ"ש כ"ת דבנאבדה בכה"ג הריאה דכשר דודאי לומר דצריכה בדיקה לכתחילה אין כאן דבר חידוש דכל ריאה צריך בדיקה כמ"ש הט"ז ר"ס ל"ט דע"כ חידושו דבה"ג הוא דאפי' בדיעבד אם נאבדה אסורה. וא"כ פשוט הדבר דלהרא"ש דס"ל כבה"ג ג"כ נגלד כאהינא סומקא אם נאבדה בלא בדיקה אסורה

אך כ"ז בנגלד כאהינא סומקא דהוי ריעותא גמורה דיצאת מרוב דשאר ריאות. אבל נגלד מקצתה דאין לך כל ריאה וריאה שלא יהי' עליה כמה גלודים מעט ודאי דלאו ריעותא הוא כלל והיינו דדייקו בגמ' כאהינא סומקא פי' דוקא כה"ג אבל נגלד מעט לאו כלום הוא דלא יצאת מכלל שאר ריאות. וגם התב"ש מכשיר בנקב זה בלא זה בנאבד בלא בדיקה. וכ"ש אם נפחוה דאין כאן עוד שום ס' בעולם

וא"כ נקודות הללו אחרי שבדקום בנפיחת פושרין ואינם מבצבצים למה ניחוש להו עוד יותר

ומ"ש המחמירים שמא יש בהם טיפת דם. לא מצינו זה רק בושט לדעת רש"י ושא"ה דהוי חשש נבלה לדעת הרבה ראשונים והתם מפורש בגמ' דבעי בדיקה ואם נאבדה טרפה ואדרבה בגמ' מוכח להיפוך שאמרו בריאה שהאדימה ל"ש כולה למקצתה פי' כמו במקצתה כשרה ה"ה בכולה. ואם איתא נימא להיפוך דבמקצתה יש לחוש שמא יש נקב וטיפת דם נכנסת בו ובכולה ל"ש כן אע"כ משמע דל"ח לטיפת דם בריאה בודאי אם לעיני הבודקים נראה שיש נקב ודאי דיש להחמיר אבל האודם בעצמו לאו כלום הוא ול"ח לה

ועיין בס' דרכי תשובה סי' ל"ח ס"ק קכ"ב וקכ"ג והנלפע"ד כתבתי: דברי הדוש"ת. סימן ס

כבוד ידידי ה"ה הרב המאוה"ג חריף ובקי החסיד וכו' מ' משה ארי' נ"י האבד"ק קאדני

ע"ד הקרום השלישי שהוא על הנגלד ונסתפק כ"ת אם לחשבו לתל"ר וגם משום דצריך בדיקה משום נגלד וא"א לבדקו

דעת התב"ש נ' שמסופק בזה וכ' דבמקום שמחמירין במינה ובה אוסרין גם בזה ובלבושי שרד ל"ט סקצ"ט התיר בזה. וס"ס משמע דהוי כסרכא תלוי' ולא קיל מינה וא"כ בסרכא תלוי' ע"ג נגלד פורתא כ' גם בלבושי שרד סי' ל"ו סקי"ח דמטריפין דהוי תרתי לריעותא

אך במהר"ץ והגהותיו משמע דקרום שלישי קיל מסרכא תלוי' דמכשירין קרום שלישי ע"ג בועא וכן בס' טוטו"ד להג' מהרש"ק מה"ת קא מכשיר קרום שלישי ע"ג נגלד דכ' קרומין הללו גרועים מס"ת וכ"ד רוב האחרונים

ומ"ש דלא אפשר לבדקו התב"ש כמעט יחיד הוא בדבר זה דעיקר הבדיקה הוא רק משום דאפשר לברורי מבררינן אבל אם אי אפשר בבדיקה ודאי דמותר גמור הוא כיון דמן הגמ' והראשונים אין שום מקום לבדיקה זו ע"כ אפי' על הנגלד אם אפשר קצת לתלות במשמוש יד הבודק המקיל בהפ"מ לא הפסיד [ועיין דרכי תשובה סי' ל"ט ס"ק תרל"ט]

ויעיין בלב"ש ל"ו סקט"ו מ"ש בשם תשו' גבעת שאול ת' מ"א דבנגלד קרום א' לחוד הוי ריעותא וה"ה נקב וממילא בנמצא במקום הגלד בועא הוי תרתי לריעותא. והלב"ש דחה ראיותיו

לפענ"ד יש ראי' מפשטות ל' הגמ' דאמרו שם קרמא עילאה וכו' ואמרו פשיטא אינקב עילאי תתאה מגין והדבר תימה איך אמרו פשיטא על דבר שהוא מחלוקה תחילה. אך ע"כ הגמ' פרושי קא מפרש דמה שאמרו טרפה