דברי שאול עה"ת ומגילות צח

לעבוד האדמה ומאשר שמנה לחמו ולזה אמר והוא יתן מעדני מלך היינו שיוכל להוציא מכח אל הפועל שיתן מעדני מלך ולזה אמר אלקים הבין דרכה שקאי על התורה והוא הבין דרך התורה ומידו היתה כל התור' ולכך והוא ידע את מקומה בשורש ההוא יודע מקור התורה וגבולה מה שאין בכח אנושי ולא מלאך לדעת ודו"ק היטב

לא יסור שבט מיהודה עיין רמב"ן על התורה מה שהביא הירושלמי בהוריות אין מושחין מלכים כהנים אר"י ע"ש לא יסור שבט מיהודה והוא תימה דבקידושין דף ס"ו ע"א אמרו שפסלו את ינאי המלך מן הכהונה בשביל שאמו נשבית וקשה למה לא אמרו בשביל שאין מושחין מלכים כהנים וצריך לומר דשם דהיו מבית החשמונאים וכתב הרמב"ן כי החשמונאים טעו בזה והיו רוצים להיות מלכים וכהנים ולכך לא אמרו האיסור הלז ודו"ק

וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו עיין רש"י שיצא ממנו ש"ז ונמתח קשתו. הכוונה לפענ"ד עפמ"ש כ"פ בשם הגאון מווילנא שפירש הא דאמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו שהכוונה שכל מה שיש בכח האדם לנצח בעצמו אין הקב"ה עוזרו אבל כשמשער שאין בכח אנושי יותר אז הקב"ה עוזרו והנה יוסף באשת אדוניו כל עוד נשמתו בו וכח היה בידו להציל עצמו לא רצה הקב"ה להצילו אבל כששיער הקב"ה שאין בכחו לנצח עד שנמתחה קשתו ויצא ממנו טיפת ש"ז אז הקב"ה עזרו וז"ש וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים ומכל מקום ותשב באיתן קשתו אבל אח"כ ויפוזו זרועו ידיו והיינו שהכח וזרועו בשר רפתה ויפוזו זרועו ידיו אז מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל שלא נמחה שמו מאבני החושן וז"ש מאל אביך ויעזרך ודו"ק. או יאמר דהנה שתי נסיונות הקב"ה מנסה את האדם אם יהיה דבוק במצותיו והם נסיון עושר ובחינת העוני ואז אם יחזיק במעוזו אז יוכל, לתת לו כל תאות העולם והנה ביוסף היה שתי הנסיונות שבתחלה וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים ומ"מ ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב שהיה בו כח לעמוד בהיכל מלך ועניות לא הטרידו ואח"כ היה מאל אביך ויעזרך וגו' ברכות שמים מעל והיינו שנעשה לראש והיה לו כל טוב ומכל מקום עמד בצדקתו ע"כ אמר שיחולו עליו כל הברכות עד תאות גבעות עולם והיינו כל תאות העוה"ז ויהיה תאות מלשון חמדה ותאוה שכלם תבאנה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו והיינו שהיה מובדל ונזיר מכל אחיו והגיעוהו צרות רבות ואח"כ גדולה והצלחה ששתיהן היו גדולות מעל כל אחיו ובכ"ז עמד על נפשו ע"כ יוכל לחול עליו כל טוב ותבאותה לראש יוסף

נזיר אחיו במדרש רבה פרשה צ"ח נזיר ממש היה דארז"ל כל אותן שנים שלא ראה אותם לא טעם טעם יין שנאמר וישתו וישכרו עמו עמו שתו חוץ ממנו לא שתו הקשה היפ"מ א"כ מ"ש דקרא ליוסף נזיר טפי משאר אחיו ולפענ"ד נראה דהנה באמת הם שתו אח"כ שלא ידעו שזה יוסף ואף שמחמת אימת המלך היה אבל עכ"פ בטל נזירות אז אבל היא ראה אותם והיא לא נזר רק כל שלא ראה אחיו וזה שנקרא נזיר אחיו והיינו שהיא לא נזר רק טרם שראה אחיו וא"כ ניכר גדולתו שאף שאחיו בקשו רעתו בכל זאת היה נזיר אחיו דלא שתה יין עד שראה אותם

במדרש כצל ימינו על הארץ לא כצילו של אילן ולא כצילו של כותל אלא כצילו של עוף בשעה שהיא עף כבר כתבתי בזה כמה פעמים וכעת נראה לי בזה דהנה הצל של אילן וכותל הכל תלוי לפי מה שמכה קווי השמש עליו ונמצא ישתנה בהדרגה לפי מה שהשמש הולך ומתמעט בכל יום הצל הולכת ומתמעטת ובבוקר השכם הולכת ומתגברת אבל העוף בשעה שהוא עף ועושה צל יוכל להיות שבהיות בתכלית גודל העפיפות והיא ברום המעלה תיעף ותגע ותפול לארץ שלא תוכל לעוף נמצא שלא יהיה הצל הולך בהדרגה ואין מוגבל זמן עמידת הצל וחסרונה מעט מעט כן האדם אינו מוגבל צילו ש וכל להיוה שבהיותו בתכלית העפיפות וברום המעלות פתאום ילכד במצודה רעה וימות וא"כ זה שאמר כצילו של עיף בשעה שהיא עף ולכך המשיל הימים לצל העוף שהאדם יחשוב כי עודנו רך בשנים ויוכל לעלות מרום שיאו והמלך דבר רדה והיא מוסר השכל יקר מאוד לבל יתעלה האדם בצל הכבוד והמעלה כ"א לבו יפחד פן תהי' לו למוקש וידבק ביראת ד' וטוב לו

לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שלה ולו יקהת עמים. הכוונה לפענ"ד ע"פ מ"ש ההבדל שבין מושל בדת למושל המדינה שמושל המדינה צריך הסכמת העם להמליכו עליהם אבל מי שהריחו ביראת ד' ויש לו כח לעמוד בהיכל המלך הקב"ה ותורתו זה יש לו שבט המושל ברוח פיו ואף כי לא יסכימו העם ועיין קיל יעקב ריש מגלת רות שהאריך בזה וז"ש לא יסור שבט מיהודה והיינו כדרשת חז"ל שהיו ראשי גולה בבבל שרדו העם בשבט וזה מצד המשרת הדת האלקי עד כי יבא שלה ולו יקהת עמים שהמלך המשיח גם שבט מושל המדינה בידו וזה יצטרך שיקהת עליו רבים ויאספו אליו לאומים ודו"ק

ויבך יוסף בדברם אליו וילכו אחי יוסף ויפלו לפניו ויאמרו הנני לך לעבדים ויאמר יוסף אל תראו מה שהמתין עד כה נראה שכ"כ השתערה עליו רגשת הנפש עד שלא היה יכול לדבר עד שהיו אחיו חושבים שנוטר להם שנאה ונפלו לפניו והתאפק בכל כח ויאמר