עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דברי שאול עה"ת ומגילות

דברי שאול עה"ת ומגילות צז

Divre Shaul torah Chamesh Megillot 97 · דברי שאול עה"ת ומגילות · free full Hebrew text

Open in the reader →

ובקשתי וחרב היינו תפלה ובקשת היינו בקשה ודו"ק. ומה שדחקו לפרש בצלותי ובעותי ולא כפשוטו בחרב ובקשת דיש לומר דהיו לו לכתוב בחרב ובקשת ומדכתיב בחרבי ובקשתי ע"כ דהיינו צלותי ובעותי שהוא מיוחס לו לבדו

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם עיין באונקלוס שכתב בארע תותבותהון עבדו גבורא. הענין נראה לי דהנה מה שצווח יעקב עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ הוא לפי שהפרו ברית השלום לבני מדינתו שמתגורר בה שזה מחק השלום שיהיו קרבת וטובת בני מדינתו וכתוב מלא הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו וירמיה אמר דרשו שלום העיר והם הרגו אנשי עירם שישבו עמם לבטח זה נקרא עול ולכך צווח עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ דהיינו שעכ"פ עם יושבי הארץ מחוייבים אנחנו להושיע בכל אשר נוכל אף כי שאין להרוג אותם וזה שאמר שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם והיינו מגורותיהם כמו שפירש רש"י עפ"י האונקלוס וז"ש בארע תותבותהון עבדו גבורא וזה אינו נכון וע"ז אמר ארור אפם כי עז ולכך אמר יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך והיינו לא מי שיושב לבטח אתך ואתה מקבל טובות רק שידך בעורף אויביך ודו"ק היטב

בסודם אל תבא נפשי בתרגום אונקלוס לא נחית תמן יקרי. והנראה בזה ע"פ מ"ש היפ"ת פרשה בראשית פכ"ט בהא דאמרו ואין מידי מציל שאברהם לא יציל ישמעאל והקשה הא מצינו שזכות אבות מועיל לבנים וכתב בשם הרשב"א דדוקא בעוה"ז מועיל זכות האב לבנים לפי שהיחס של קורבא מצד הגוף אבל בעוה"ב שמצד הנפש אין התייחסות לאב ולבן ולכך לא יציל לעוה"ב ע"ש ולפ"ז זהו לטובה שייך שהזכות יועיל אבל לרעה חלילה לא שייך התיחסות ולכך אמר שבסודם במעשה זמרי לא תבא נפשי וז"ש לא נחית תמן יקרי דמה התיחסות יש לנפשו עם הגופות של הבנים שעושים מעשה זמרי ודו"ק

לא יסור שבט מיהודה עיין רמב"ן שהביא דברי הירושלמי דהוריות דאין מושחין מלכים כהנים אר"י מנטוריא ע"ש לא יסור שבט מיהודה אר"ח בר"א עשה"כ למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה בארץ הכוונה לדעתי דר"י אמר הטעם משום דאין חולקין לשבט אחד שתי עניני גדולה ולכך שבט לוי שהם כהנים ולוים שהם ענין אחד כהונה ולויה אין נותנים להם עוד מעלת המלוכה כמ"ש הזהר דלכך לא זכה שום נביא למלוכה ור"ח אמר לפי שכבר נודע מ"ש הר"ן בדרשות שהמלך לא היה דן דיני תורה ע"פ חק ומשפט התור' כי אם לפי צורך השעה ונימוסי המדינ' ע"ש בדרוש שופטים וא"כ הכהנים ולוים שדנו דיני תורה ויורו משפטיך ליעקב ע"כ לא דנו דין מלוכה וז"ש על כן לא הי' לכהנים ולוים חלק ונחלה בארץ אבל צ"ע במ"ש הרמב"ן כי היה העונש לחשמונאים בשביל שמלכו והרי הרמב"ם בריש הלכות חנוכה כתב שאח"כ כשנצחו חשמונאים מלכו עליהם החשמונאים וגם יעקב אמר לראובן יתר שאת ויתר עז וביאר התרגום ורש"י בכרותא כהונתא ומלכותא הרי שלראובן לא היו שלשה וצ"ע

יהי דן נחש עלי דרך וגו' הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור לדעתי הכוונה דהנה קללת הנחש היה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב והענין הוא כי מי שמתגבר על אויביו בפרסום זה יש לו כבוד והנאה בהתקוממו על אויביו בפרסום אף כי כבד הדבר כי אם אויבו יודע כי הוא אויב לו אף הוא יריע אף יצריח להתגבר עליו אבל מי שמתחבל בסתר זה אינו מסוכן כל כך אבל אינו לו לכבוד ולכך קלל לנחש שהאדם ישופך ראש ויהיה לו לכבוד אף שיהיה סכנה בדבר משא"כ הנחש קלל שישופך עקב וזה שאמרו בתענית דף ח' ארי דורס ואוכל וכו' ואתה מה הנאה יש לך וע"ז השיב מה יתרון לבעל הלשון והרי הארי יש לו הנאה מלבד האכיל' במה שטורף לעין כל משא"כ הנחש דעפר לחמו ואינו עוש' בפרסום ולכך אמר דגם בעל הלשון הוא כך שאומר כאן והורג בצפורי. ולזה אמר שדן ידין עמו כאחד שבטי ישראל והיינו שלענין הצלה מהאויבים יהיה כמו כל השבטים אבל דן יהיה נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור לא שנלחם עם הרוכב רק עם הסוס וממילא נופל רוכבו וזה ענין גבורת שמשון שלא נלחם בפרסום כ"א מתחבל בתחבולות שונות כמבואר בשופטים ודו"ק

מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך במסורה שלשה פסוקים על שבעה תיבות והוא אחר ג' תיבות. חדא הך מאשר ואידך נדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום ואידך אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה והאלשיך מקשרן ע"ש על פסוק מאשר שמנה לחמו. ולפענ"ד נראה דהנה באמת יש דברים שאינם רק בכחו של אדם ובכ"ז יוכל המשכיל לשער כמה היה מוציא אל הפועל עד"מ יש איש נדיב בטבע רק שאין לו מעות וחופש למצוא דברים שיוכל להיות נדיב ומייעץ לבני אדם לעשות נדיבות ומזה יוכל השופט לשפוט כמה היה נדיב אם היה עשיר וז"ש נדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום היינו שהנשיא שהוא הנדיבות מיוחס אל הנדיב שהוא הנושא ולכך קאמר והוא על נדיבות יקום וגם באשר באמת יעקב בירך אותם כפי שהיה רואה בסגולת מדתם למה שיש להם כח הכנה וכמ"ש איש אשר כברכתו בירך אותם ולזה אמר מאשר שמנה לחמו היינו לא שתלוי בארץ אשר יש לו רק שאשר מוכן