דברי שאול עה"ת ומגילות צו

בשער המליצה אות ג' שהרגיש בהך דונשאתני ממצרים ונהניתי

וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי במדרש אמרו מהדברים שלא נתגלו וכו'. להבין הענין נראה לי דהנה בענין ברכות כבר האריכו כלם אם הוא תפלה לד' שיחנם ויברכם או אם הוא הגדת עתידות שהנביא רואה שכן יהיה לעתיד והוא מברך שיתקיים ולפ"ז אם הוא תפלה שפיר הסברא להקדים הבכור כי לו משפט הבכורה וזה שהיה חושב יוסף שהוא ברכם ע"ד תפלה ולכך אמר לא כן אבי כי זה הבכור והוא הסיב ידעתי בני ידעתי וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וא"כ כיון שהוא הגדת עתידות שוב אין בידו לשנות מה שנגזר עליהם וז"ש ויברכם ביום ההוא לאמר וגו' ישימך אלקים כאפרים ומנשה היינו שהגיע עתידות שיהיה כן בהחלט ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה שאמר יוסף זאת אחר שכבר ברכם ואמר המלאך הגואל ולמה לא חש יוסף תיכף בעת השימה היה לו לומר תיכף. אך באמת גם יוסף ידע כי אביו חש עתידות למו ואשר יודע יגיד וא"כ אין נ"מ בשימת ידים אבל לאחר שפתח יעקב אבינו בדרך תפלה המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים וא"כ ראה יוסף כי אביו רוצה לברכם ע"ד תפל' ע"כ הגיד לו כי זה הבכור ולכך פירש לו כי זה אינו בדרך תפלה רק ע"פ ידיעה וזה שהשיב לו ידעתי בני ידעתי ולפמ"ש המפורשים כי הברכות הם מורכבות מתפלה ומהגדת עתידות שתיהם גם יחד יתישבו הדברים ביותר עפמ"ש ואין להאריך והבן בדברים כי הוא ענין נכבד. עוד נראה לי דהנה בתחלה כתיב ויברך את יוסף ואח"כ כתיב ויברכם ביום ההוא ואינו מובן דבמה היתה ברכת יוסף וא"ל שברכת בנים הוא ברכת יוסף וכמ"ש הרמב"ן דא"כ למה כתיב אח"כ ויברכם ביום ההוא אך נראה דבאמת ברכת יוסף היה במה שבני יוסף יטלו שני חלקים מנשה ואפרים אך אם היה מנשה קודם לאפרים אז לא היה הברכה רק ליוסף במה שהוא זכה שבניו יטלו פי שנים ושאר שבטים לא נטלו כי אם אחד אך במה שאפרים קודם למנשה זה היה ברכת הבנים בעצמם ומעתה תחלה שבירך את יוסף לא הקפיד יוסף על ששיכל ידיו כי מה נ"מ בזה הא עיקר הברכ' שיטול פי שנים בא מכח יוסף ואין נ"מ בקדימת אפרים על מנשה אבל באמת יעקב פי שנים ברוחו שכיון עוד להקדים אפרים על מנשה א"כ אח"כ שראה יוסף כי עוד ישית יד ימינו על אפרים הבין שרוצה לאחר מנשה לאפרים ובזה לא ידע הכוונה והשיב לו אביו שבאמת עשה כן בכוונה ח"ש אח"כ ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וישם ביום ההוא את אפרים לפני מנשה והיינו שמלבד ברכת יוסף עוד בירך הבנים בפ"ע וקידם אפרים לפני מנשה ותבן כי דבר נפלא הוא ת"ל. עוד נראה לי דבאמת ברכת עוה"ז לא היה רוצה יעקב לברך את יוסף שהיה לו וגם אין חפצו באלה רק ברכה רוחניות והנה ליוסף לא היה צריך לברך שיוסף צדקתו גלוי ועומד רק להבנים חשש שנתגדלו במצרים מקום טומאה ע"כ ביקש עליהם שישיבו אל איתנם הראשון ויתיחסו אחר אברהם ויצחק אבותם ויקרא בהם שמי היינו שיהיו מכונים בשם זרע יעקב וא"כ לכך כתיב שבירך את יוסף ועיקר הברכה היה שיהיו צדיקים מתייחסים לאבותיו ודו"ק

בני הם אשר נתן לי אלקים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם וגו' והנה במה ששיכל את ידיו נראה לפענ"ד ענין חדש דהנה באמת הבכור לא יוכל לעשותו אינו בכור והכתוב צווח לא יבכר אף שהוא בן שנואה ומכ"ש באינו בן שנואה אבל זהו דוקא בכור אבל בבן בין הבנים אף שהוא יותר גדול בשנים מהאח הצעיר לימים ממנו מכל מקום יוכל להקדים הצעיר יותר עזה והנה באמת יעקב אבינו ביקש מיוסף שיתן לו השני בנים שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לו וא"כ כיון שחשבם לבניו עכ"פ לגבי יעקב לא נחשב מנשה לבכור וא"כ שפיר הקדים לאפרים קודם מנשה כיון שראה שזה יהיה גדול וזה שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי הקדים אפרים למנשה לפי שכל עיקר הכוונה היה שיברך לאפרים קודם וידע שזה הבכור וע"כ הקדים לו שיחשבו לו לבניו כראובן ושמעון א"כ יוכל להיות אפרים קודם והנ' יוסף לא הרגיש בזה שיחשבו רק לבניו של יעקב ולא לו ולכך כששאל מי אלה ואמר לו בני הם וע"כ אמר קחם נא אלי והיינו שיהיו כמו בניו ואברכם כמו שבירך לבניו וז"ש לו המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק והיינו שלא יחשבו על שם בניך כי אם שיקרא בהם שמי שיהיו כאלו יצאו מחלצי וע"כ כשאמר לו יוסף לא כן אבי שים ימינך על ראשו השיב לו ידעתי בני ידעתי אבל באמת זה לגבי יוסף אבל לגבי יעקב יכול הוא להקדים לאפרים וז"ש ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל והיינו על עצמו אמר ששמו ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים ומנשה ואם היא ע"ד דרוש אבל הענין נכון לפענ"ד

אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי בתרגום בצלוי ובעותי וכן הוא בב"ב דף קכ"ג והכוונה לפענ"ד כי ההבדל שבין קשת לחרב שבקשת יכול להרוג מרחוק ובחרב אינו יכול להרוג רק מקרוב וכמו כן בחרב יכול לחזור בו משא"כ בקשת כל שמורה הקשת אין בידו לחזור כמו כן ההבדל שבין תפלה לבקשה שבקשת יכול לבקש אף מרחוק ע"י מכתב וכדומה וגם כל שישא המכתב מתחת ידו אין בידו לחזור אבל תפלה הוא שמתפלל להבורא יתברך ומקרב עצמו אליו וז"ש בחרבי