דברי שאול עה"ת ומגילות צה

ביותר והצורה נכבד יותר מכל החי שהוא קל בתנועתו ובעפופיתו ולכך מדמה האדם בצורתו לצלו של עוף בשעה שהוא עף ודו"ק

במדרש אמר הקב"ה היום קובל עליך לומר כי הוא יקום כאדם שאומר פלוני קרב על חבירו הוי ויקרבו וכל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו וכו'. הכוונה לדעתי ע"ד מה שאמרו בשבת דף ק"ה ימים האריכו שנים לא האריכו ופירש"י דבלו ימיהם בטוב ולא האריכו שנים ולפ"ז ביעקב דאמר ימי שני מגורי מעט ורעים היו א"כ לא הי' לו ימים טובים א"כ אדרבא מצד השנים לא היה זקן כ"כ שהרי אבותיו היו שנותיהם קע"ה וק"פ ויעקב היו קמ"ז ורק מצד כי הימים בעצמם לא היו טובים וצרות רבות השיגוהו וז"ש היום קיבל עליך לא השנים לזה אמר המדרש דכל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו ודו"ק היטב כי נכון הוא

וידגו לרוב בקרב הארץ. פירש"י שפרים ורבים לרוב ואין עין הרע שולט בהם לפע"ד הענין דהנה בזהר בשלח כתב דמה שהקפידה השונמית באמרה בתוך עמי אנכי יושבת הוא משום דלעולם יראה האדם שיהי' נמנה בתוך הכלל ולא ימנה לבדו ולכך כל שמונים עיה"ר שולט בזה ולכך אמרה בתוך עמי אנכי יושבת ולפ"ז שפיר ברכם יעקב כדגים שפרים ורבים לרוב ולעולם אין נמנים רק ברבים ולא בפרטות ולכך אין עיה"ר שולט בהם. וזה לדעתי מ"ש ויקרא בהם שמי ושם אבותי והיינו שכבר אמרו בסוף ר"ה דאברהם אבינו כיון דרבים קא אתי מיניה כרבים דמי וא"כ שוב אין לו משפט איש פרטי שיוכל לשלוט בו עיה"ר וא"כ ז"ש ויקרא בהם שמי ושם אבותי וא"כ משפט רבים יש להם והבן

במדרש רבה הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לק"ש בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם וכו' והוא תמוה דהא ק"ש הוא מצות עשה והיאך שייך מהיכן זכו ישראל וכו' וכבר תמה בזה היפ"ת והנראה לי בזה דהנה באמת מה שבחר ד' בנו להיות נקראים בשם בניו והוא מלך עלינו ובמה נפלינו אנחנו מכל אומה ולשון הוא רק בשביל שבועה שנשבע לאבותינו ומקרא מפורש הוא כי לא מרובכם מכל העמים וגו' ומשמרו את השבועה ולזה שפיר הקשה מהיכן זכו ישראל לק"ש שהרי כל ענין ק"ש מורה ע"ז שאנחנו עבדיו והוא מולך עלינו לזה אמר שבזכות יעקב בא לנו כ"ז שבשביל שקבלו שבטי יה עול מלכותו עליהם נשתלשל הדבר דור אחר דור ונמשך לזרע ישראל אחריהם עד עולם וז"ש ר"ב אח"כ הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בבה"כ ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שציוויתנו עדיין נוהג בנו ד' אלקינו ד' אחד והיינו שמאותו הכח שהשריש יעקב אבינו בשבטיו הקדושים וקיבלו מלכותו עליהם מאותו הכח נשרש בלבינו אף בגלות וכל התלאות אשר מצאתנו עוד נשאר בלבינו יראתו ואהבתו ומים רבים לא ישטפוהו והבן. או יאמר ע"פ מ"ש הכוזר במאמר צ' סי' ג' שאין ליחיד לומר אלקי קדושי כ"א לנביא או למי שנשפע עליו שפע אלקית ע"ש והכוונה שאיך אפשר ליחס עליו שם אלקיו כי אם לאיש אשר אלה לו שפע אלקי ולפ"ז מה שישראל בכללות אומרים שם אלקינו ע"כ משום שבכללות ישראל בלי ספק ששפע אלקית שורה עליהם בכללות ואומרים ד' אלקינו ולפ"ז שפיר שאל מהיכן זכו ישראל לק"ש דהיינו שעכ"פ בכללות יוכלו לומר ד' אלקינו לזה אמר שמיעקב זכו זאת שאמרו לו ד' אלקינו והוא אמר בשכמל"ו מזה הוערה עליהם ממרום רוח קדושה שיהיה משכנו בתוכם ויוכלו לומר ד' אלקינו שעכ"פ בכללות שפע אלקית שופע בתוכם והבן. וזה לדעתי מה שנאמר אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלקיו והיינו שזכות ושבח גדול לישראל שזכו להתפאר שד' אלקיו ודו"ק

ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם. עיין תרגום אונקלוס שכתב דילי אינון וכפי הנראה פירש דאפרים ומנשה שכבר הם של יעקב לכך כראובן ושמעון יהיו לי אבל מולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו פירש התרגום לא שיהיו שלו דמה חידש בזה יעקב רק דזה מאמר החלטי וזה שתרגם די לך יהון היינו שהם יהיו שלו שזה מאמר חלוט ע"כ אמר על שם אחיהם יקראו בנחלתם ודו"ק

אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. הכוונה לפענ"ד ע"פ מה דאמרו בנזיר דהמוצא מת מושכב בדרך נוטל אותו ואת תבוסתו ופירש"י והרע"ב דצריך ליטול מעפר הארץ הנקבר עמו ויליף לה מדכתיב ונשאתני ממצרים והיינו שנוטלו עם תבוסתו מעפר מצרים והתוי"ט תמה בזה דהא יעקב לא נקבר במצרים כלל וכתב התוספות חדשים שם דהכוונה שביקש יעקב שלא יקברהו במצרים אף לפי שעה שאל"כ יצטרך ליטול מעפר מצרים ע"ש אבל אכתי לא נודע מהיכן יצא להם זאת ולפענ"ד דיצא להם כן ע"פ מ"ש הרב בעל צוהר התיבה שיש הבדל בין אם כתיב מן ובין אם כתיב במ"ם לבד עד"מ אם כתיב מן התורים משמע דבר נפרד שכל תור הוא בפני עצמו אבל אם כתיב מאבני המקום משמע חלק אחד מה שלא נפרד ע"ש והרבה הארכתי בזה במקום אחר. ולפענ"ד גם כאן אם היה הכוונה שישאהו מעיר מצרים היה צריך לכתוב מן מצרים דהוא ענין נפרד מן העיר אבל אם הכוונה שצריך ליטול מעפר הארץ מצרים לכך כתיב ונשאתני ממצרים ודו"ק היטב שוב ראיתי בצהר התיבה