דברי שאול עה"ת ומגילות צד

כי כל מחמדיהם ועבודתם שוא והבל הוא ולא יוכלו להציל נפשם מפני זלעפות רעב ולזה סיפר הכתוב שבכל מה שהשתדל לקחת בהמתם וכספם ושדותם בכ"ז לא יכול לקחת אדמת הכהנים והיינו שישבית כל הע"ז והכהנים העובדים בזה לא יכול להשיג ידו ולכך נשארה בכ"ז שקוע בחלאת זוהמתה עד שהוכרח הקב"ה בעצמו לגאלם ברחמיו ודו"ק והבן הדברים. וזהו לדעתי מה שבבל לא היה רק שבעים שנה לפי שבבל היתה ארץ טמאה ולא היה אפשר לטהר אותה מעיפוש הטומאה כמ"ש בירמי' סי' כ"א רפינו את בבל ולא נרפתה כי נגע עד שמים משפטה והיתה קללת אלקים ע"כ לא יכלו בני ישראל להתעכב שם ולקץ שבעים שנה הוכרחו לצאת ממנה ודו"ק

ותתום השנה ההיא ויבואו אליו בשנה השנית. עיין רש"י הביא התוספתא בסוטה שאף שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר מכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב והרמב"ן האריך בזה שמכל מקום לא נתקיים החלום שאמר יוסף והביא דברי התוספתא והספרי שנחלקו בזה התנאים. ולפענ"ד נראה ע"פ מ"ש במדרש שוחר טוב והובא בילקוט על פסוק אל באפך תוכיחני אר"א למה"ד למלך שכעס על בנו והיה בידו חרב ונשבע להכותו על ראשו חזר ואמר אם אכה אותו אין לו חיים ומי יורש את מלכותי ולבטל הגזירה אי אפשר מה עשה הכניס החרב לנרתיקה והעבירה על ראש בנו נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל גזרתו ור"ל אמר משל למלך שכעס על בנו ונשבע להכותו מאה חבלים אמר המלך אם ילקה בני מאה חבלים כלום יש לו חיים מה עשה נטל החבל וכפלו על מאה וכו' ועיין בינה לעתים דרוש עת צאת סי' כ"ה שהאריך בזה ולפ"ז נראה לפענ"ד אמת שהחלום הורה על שבע שנים אבל אחרי שגבר כל כך הרעב שבשנה הראשונה היה תם הכסף ובשניה תם המקנה ולא נשאר רק גווייתם א"כ ההכרח שהרעב יכלה שלא היה נשאר איש אחד ולכך הבין יוסף ואמר שיתן להם תבואה ויזרעו ולכך לאחר שמת יעקב חזר הרעב שאז שוב היה בכחם לסבול הרעב עוד וא"כ השנים הוחלפו בקושי הרעב שהיה כפול ומכופל ולאח"כ נתקיים. אמנם באמת לפי מה דאמרו דהקב"ה חוזר על הרעה א"כ יוכל להיות כפשוטו שהקב"ה חזר בו. ובזה נראה לפענ"ד לפמ"ש המפרשים דאף דהקב"ה חוזר בו על הרעה מכל מקום כל שיש בו טובת אחרים אין הקב"ה חוזר דבמדה טובה אינו חוזר ולפ"ז כאן דניהו דהרעב היה רעה אבל פרעה נתעשר הרבה בכסף וזהב וכמ"ש וילקט יוסף את כל הכסף וגו' וא"כ לא היה מקום לחזור אבל אחרי שתם הכסף אמר להם יוסף שיתנו המקנה שכל שיש מקום לתת לפרעה לא יוכל הקב"ה להנחם על הטובה שהגיע לפרעה אבל אחרי שבאו בשנה השנית ואמרו שתם כל הכסף והמקנה ולא נשאר רק הגופות בלבד א"כ שוב אין טובה לפרעה רק במה שיתנו חמישית לפרעה וימכרו אדמתם לפרעה לכך נתן להם זרע וז"ש להם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה והיינו אחרי שאפשר להיות טובה לפרעה אי אפשר להקב"ה לחזור בו ולכך אמר כמתנצל על מה שעשה להם כך שהוא אחרי שיוכל להגיע טובה לפרעה אי אפשר להיות בלתי אם ימכרו לפרעה ואז יזרעו זרע ויצמיחו ולכך אדמת הכהנים כי פרעה נתן להם חוקם שוב לא הוצרכו למכור ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ודו"ק. ועיין ביערות דבש בהספד בחדש אב שנת תק"ו בח"א שהאריך בענין זה דכל שמגיע טובה לאחר ליתא בחזרה ובזה היטב אשר דיבר יוסף דבשני השבע אמר אשר אלקים עושה הגיד לפרעה ובשני רעב אמר הראה את פרעה והיינו דכל שהקב"ה מגיד ליתא בחזרה אבל מה שמראה ישנו בחזרה כמ"ש האלשיך על פסוק מי זה אמר ותהי שכל שאין כאן אמירה ישנו בחזרה ובפרט לפמ"ש הלח"מ פרק יו"ד מהלכות יסודי התורה דכל שהנביא אומר בשם ד' אי אפשר בחזרה לכך לא אמר רק שהראה ולא הגיד והבן בדברים

מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו. הנה נתחדש בימינו כי יכירו את הרוצח ע"י שקוי עיני הרוצח פתוך בהנרצח ובעת שעודני חם אז יציירו את הנרצח ונרשם עליו דמות הרוצח והנה זה כשעוד חם אבל לאחר מכן לא יוכלו להכיר וזה אמרם וכסינו את דמו והבן הדברים: חסלת פרשת ויגש פרשת ויחי

במדרש כצל ימינו על הארץ ואין מקוה הלואי כצילו של כותל או כצילו של אילן אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב כצל עובר. כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה כבר נודע דכל מה שהצורה נכבד יותר החומר שלו חלוש יותר עד"מ בהדומם שהצורה חלושה אם יתקלקל הצורה שלו החומר נשאר בתוקף גדול והצומח שהצורה נכבד יותר החומר חלוש יותר והחי שצורתו נכבד יותר החומר חלוש ביותר שכשהוא נפסד אין נבלתו מתקיים ועיין בעקידה שהאריך בשער פ"ד בזה וכבר הבאתי דבריו בכמה מקומות והנה הצל נגד השמש הוא ג"כ בדמות חומר אצל צורה וא"כ האדם שצורתו יותר גדול ונכבד מכל הצורות החומר חלוש ביותר וז"ש דצלו לא כצלו של כותל ולא כצלו של אילן אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף דהיינו שהחומר גרוע ביותר יותר מכל מיני חי שהעוף היא הרכבה דקה