דברי שאול עה"ת ומגילות צג

בחורי ישראל שיתנו ריח טוב שנאמר ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון ועיין מהרש"א בח"א והיינו שיהיו בחורי ישראל לא ימשכו אחרי תענוגי הגוף רק ריח לו כלבנון כקטורת בוסמים או שיזכו למעלת הרוחניות בחכמה כמ"ש המהרש"א שם וא"כ יהיה כריח שאין הגוף נהנה רק הנשמה לבד וז"ש ליום שכולו שבת שלעתיד יהיה גם החול כשבת ולא יתענגו בתענוגי הגוף ויהיה כל הימים כשבת והנה בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל וא"כ יפה קראו אותו שבת הגדול שיום השבת יהי' יום ארוך וגדול ודו"ק

ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע. פירש"י כמו לבאר שבע ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחלתו: ושמעתי שיש מזה ראיה למה שנסתפקו הקדמונים אם היא תיבה אחת ונכתב בשיטה אחת או בשני שיטין ומכאן מוכח שהוא שני תיבות דאל"כ היאך הטיל ה"א בבארה היה לו להטיל ה"א בסוף התיבה והי' לכתוב באר שבעה. והנה לכאורה הוטב בעיני ראיה זו אבל יש להשיב לפי שבפרשת תולדות כתיב לאמר כי קרא אותה שבעה ע"כ לא היה אפשר להטיל ה"א בסופה כי אז עדיין לא נודע הכוונה איך בא באר שבעה והיה צריך לכתוב שני ההי"ן וזה לא מצינו וע"כ הטיל ה"א באמצע התיב' ואף שהאבן עזרא כתב בפ' תולדות באר שבע נקרא כן על שני דברים או שהוא עיר אחרת וא"כ יש לומר דגם בארה שבע הוא עיר אחרת אבל אין הכרע בדבריו וגם בפ' ויגש ודאי היא אותה באר שבע שהתפללו אבותיו כמ"ש הרמב"ן וא"כ הוא היא הבאר שבע שנזכר למעלה וע"כ מ"ש נכון מאד ת"ל ועיין רש"י חומש פרשה וישלח פסוק ממרא קרית הארבע ובשמואל א' ט"ז גבי בית הלחמי ומשם משמע דבית אל הוא נחלק לשתים ועיין בשו"ת אא"ז בעל פני יהושע סימן וא"ו שהאריך בענין בית אל שנמצא בס"ת נחלק לשנים וצ"ע שלא הזכיר מדברי רש"י שמואל הנ"ל וצ"ע בספרים שמדברים מהענין הלז

ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק. עיין מדרש ורמב"ן מ"ש בזה ולפענ"ד הכוונה ע"פ מ"ש במה שתיקנו אנשי כנה"ג אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב והקשה בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ט למה תקנו ביעקב בוא"ו הנוסף ואמרתי בזה דהנה אמרו דכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלקי ובא"י כמי שיש לו אלקי וא"כ אברהם מה שנקרא אלקי אברהם היה בהיותו בארץ ומכ"ש ביצחק שלא רשאי להיות בח"ל כלל אבל יעקב שהלך למצרים לכך נקרא אלקי יעקב ולכך תקנו בוא"ו הנוסף ומעתה כאן שרצה ללכת למצרים ולכך חרד וזבח זבחים לאלקי אביו יצחק כי לא נתייחס אלקי יצחק רק בשביל שלא הלך לח"ל ודו"ק

מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בארץ מגוריהם. הרמב"ן תמה דאין זה מדרך המוסר וגם מנא ידע דלמא עוד ישיגו ויחיה עוד יותר ולפענ"ד הכוונה דהנה פירשתי מ"ש וכימיך דבאך דהכוונה שיש אדם שהזקנה קופצת עליו יותר מהראוי והוא מפני שרעים ימי חייו ותיכף שהגיע לימי זקנה הוא נראה כזקן גדול ויש שהזקנה בערך השנים וז"ש וכימיך דבאך דהיינו שדבאיך הוא כאב וחולשא כמ"ש רש"י והזקנה היא חולי כמ"ש באבקת רוכל שהיא חולאת שהכל מתאווים לה וא"כ ז"ש שיהיה בערך ימיך דבאיך ולפ"ז כאן שראה פרעה שהוא זקן גדול ולא ראה זקן כמוהו במלכותו וכמ"ש הרמב"ן שתמה מ"ז וז"ש מעט ורעים היו ימי שני חייו ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי היינו שהזקנה היא יותר מערך השנים ואבותי לא היו זקנים בעת ההיא וז"ש ואברהם זקן בא בימים היינו שהיה הזקנה לפי ערך שנים וימים ודו"ק

וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים. שמעתי בשם הרב הקדוש החסיד מוהר"ר צבי ז"ל מ"ק זידיטשוב שאמר לפי מה דאמרינן דעל המטבעות חיישינן ג"כ לע"ז א"כ היה אסור ליוסף ללקחם עד שיבטל הנכרי דישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי א"כ ז"ש בשבר אשר הם שוברים ששברו ובטלו ולפענ"ד ע"ד פשוטו של המקרא דהנה כל ענין מה שבא יעקב למצרים וכל ענין סיבוב מכירת יוסף היה בשביל זה לפענ"ד נראה כיון דהיו צריכים שיהיו ישראל במצרים והנה מצרים היה ענין טומאה עד שכתב האר"י זלה"ה דאף מלאך לא היה יכול לבא לשם והיה מקים שיתגשם והוכרח הקב"ה בעצמו לגאלם א"כ מכ"ש קרוצי חומר שמשתעבדים בחומר ולבנים חש הקב"ה על זרע יעקב שלא יבלעו בין המצרים וישקעו בטומאה ולא יהיה אפשר לגאלם וע"כ החריד את כל החרדה הזאת שיוסף יבא שם והביא שם דעות אמת באמונת הבורא וגם יעקב הקדוש בא הוא ובניו וקבע מדרש לתלמוד והורה אמונת אלקות לרבים וא"כ כבר נטהר הארץ קצת מעיפוש הטומאה והחלאה השקועה בתוכה עד שהיו בני ישראל יכולים לעמוד על רגליהם וזה שצוה יוסף לבני מצרים למול ובכתבי האר"י כתיב שלא יפה עשה שמסר מצות מילה לב"נ. ולפמ"ש רצה ללמד להם אמונות ודעות שלא יכלו להשיג כ"ז שהיו ערלים וכבר כתב המורה כי אריסטו לא השיג רק עד הגלגל העשירי לפי שלא היה נימול. ומעתה נראה לפענ"ד דכל החרדה של הכסף שלקט יוסף היה בשביל שהיה חקוק צורת ע"ז עליהם והראה להם כי מחסה שוא היא ולכך קבץ גם כל המקנה כי היה תועבת מצרים וכתרגומו דחלא דמצרים וא"כ לכך לקח מאתם למען הראות להם