דברי שאול עה"ת ומגילות צב

כל הנפש עיין רש"י שהביא בשם המדרש רבה ויקרא שעשו היה לו ששה אנשים וקראן נפשות וביעקב היה לו שבעים וקראן נפש עמ"ש בזה. ולפענ"ד הענין בזה דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים פ"א דעשה נפש האדם אחת ויש לה פעולות רבות חלוקות וקראם קצת הפעולות הם נפשות עד שראש הרופאים כתב בראש ספרו שהנפשות שלשה טבעיות חיובית ונפשות ופעמים יקראו חלקים ואינם רוצים באמרם חלקי שהיא מתחלקת בחלק הגופות אבל הם מונים פעולת החלוקות שהם לכלל הנפש כחלקים לכל המחובר מחלקים רבים יעו"ש ולפ"ז כיון שתקון המדות הוא רפואת הנפש ונחתה והנה כבר נודע מה שכתב רבינו יונה והובא בש"ע סי' רל"א שכל מעשיך יהיו לשם שמים שהכל הולך אחר התכלית שמה שאוכל ושותה וכדומה הכל הוא לתכלית העבודה לאלקים וכבר הארכתי בזה בביאור המאמר שאמרו במדרש בחוקתי בהלל שבכל יום היה הולך לכבוד האכסניא ע"ש והנה לכך כל הפעולות שעשה בטבעיות שהיא הצומחת ובכח החיונית שהיא המרגשת הכל היה בשביל הנפשיות שהוא כח השכלי וא"כ לכך נקרא נפש אחת שכל הפעולות נמשך לתכלית אחד אבל בעשיו הפעולות חלוקות ונקרא נפשות ודו"ק היטב ובזה אתי שפיר מה שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר והיינו שהוא כל תכליתו בשביל השכלי שהוא נפש המשכלת אבל בטן רשעים תחסר שכוונתם בשביל הצומח והזן וכדומה. ובזה יש לפרש מ"ש בתענית דף כ"ב ויהי אדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך החיה ועיין רש"י ומהרש"א בחידושי אגדות ולפמ"ש אתי שפיר דהאדם יש לו נפש משכלת והיא הנשמה וז"ש ויהי האדם לנפש חיה וקשה מה מעלה הוא שהיה האדם לנפש חיה והלא גם הבהמה יש לה נפש החיונית וע"ז אמר שקאי על נשמה שהנשמה צריך להיות בנפש חיה והיינו שזה אינו רק לתכלית הנשמה וכמ"ש וזה מה שאמר ביחזקאל סי' ח"י כל הנפשות:

הנה כנפש האב וכנפש הבן הנפש החוטאת היא תמות והיינו שהם חשבו כי הנפשות נחלקות מי שהוא צדיק יש לו נפש אחרת מנפש הרשע וא"כ ידמה להם שהם מוכרחים לחטוא כפי הנפש שבהם ולזה אמר כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן רק שהנפש החוטאת היא תמות והיינו שנפש החוטאת ועשה פעולת החיונית היא תמות ודו"ק והמעיין בקונקרדאנץ בתיבת נפשו ימצא הרבה דברים בענין זה. וז"ש אליך ד' נפשי אשא והיינו שנושא את נפשו רק לד' וכל הפעולות והכחות אך לד' לבדו וז"ש אשר לא נשא לשוא נפשי והיינו שלא נשא נפשי לשוא והבל וכל הכחות החיוני והמרגשת רק לד' לבדו ודוק. והנה במ"ש למעלה שעיקר תכלית הנפש שכל הנפשות הטבעיות והחיונית יהיו לתכלית הטוב דהיינו שכוונתם יהיה לתכלית הנפש המשכלת בזה נבין מ"ש שאותו שבת נקרא שבת הגדול ועיין טור סי' ת"ל מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה ע"פ מה שפירשתי מ"ש בסיף מסכת תמיד מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת ומה הכוונה בזה שכולו שבת והנראה בזה ע"פ מה שאמרו בביצה דף ט"ז דאמר רשב"ל נשמה יתירה נתן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש. להבין מה הנשמה יתירה ומהו אבדה נפש ועיין רש"י ומהרש"א בחידושי אגדות מ"ש ע"פ קבלה:

ולפענ"ד נראה עפמ"ש בפרשה תולדות וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד' עיין בתענית דף כ"ט כריח שדה של תפוחים ועיין מהרש"א בחידושי אגדות מ"ש בזה דקאי על ריח נ"ע. להבין הכוונה ובזה נבין מ"ש הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי ומ"ש ודגן ותירוש סמכתיו הוא דהנה אמרו בברכות דף מ"ג אמרו מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהנשמה נהנית ממנה ואין הגוף נהנה ממנה הוי אומר זה הריח ולפ"ז כיון שהגוף אינו נהנה מן הריח רק הנשמה א"כ זה תכלית מה שצריך לו לאדם בעוה"ז ולכך כשהריח נכנס עמו והבין יצחק שיעקב כל מגמתו בהצלחת הזמן הוא רק לתכלית הנשמה ומסתפק במיעוט ולכך אמר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ד' והיינו ג"ע שאין בו לא אכילה ושתיה רק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינ' וא"כ שוב הגוף אינו נהנה מהם לזה רצה יצחק לברכו בהצלחת הזמן ולזה אמר בא אחיך במרמה ויקח את ברכתיך ודרשו חז"ל בחכמת תורתו והיינו למה שצריך הצלחת הזמן הוא רק לתורתו כדי שיהא לבו פנוי לעבודת הבורא וזה שאמר ודגן ותירוש סמכתיו הוא רק שיהיה לו סמיכה ולזה טען עשו הברכה אחת לך אבי היינו שאין לך רק ברכה אחת והיינו שלא יהיה רק לנפש הלא יש לך ברכה הגשמיות ג"כ ודו"ק. וזה לדעתי מ"ש נשמה יתירה ניתן באדם ע"ש והיינו שסעודת שבת הוא מצות עונג וא"כ גם מה שנהנה הגוף הוא ג"כ רוחניות וא"כ לזה יקרא נשמה יתירה ולכך כיון שיצא השבת אומרת ווי אבדה נפש שכל השבת היה גם עונג הגשמי בשביל הנפש וכיון שהלך אבדה הנפש ונעשה גשמי ולכך כיון שיצא השבת אומרת ווי אבדה נפש. וזה שמברכין על בשמים במוצאי שבת ומבואר בתוס' ביצה דף ל"ג ד"ה כי הוינן דהנפש אבדה ומריחין בריח בשמים ע"ש והיינו להורות שבשבת היה רק לתכלית הנשמה כמו הריח שאינו נהנה הגוף רק הנשמה וזה מ"ס לריח ניחוח אשה לד' והיינו שהיה תכלית הקרבנות ובפרט עולה שלגבוה סלקא ולא נהנה הגוף רק הנשמה וז"ש לריח ניחוח אשה לד' שהוא רק לד' לבדו וזה שאמרו בברכות שם עתידין