דברי שאול עה"ת ומגילות צא

והנה במדרש אמרו דפרשת עגלה ערופה עסק יוסף כשהלך מאת יעקב ושלח לו זאת לסימן והכוונה לפענ"ד דהנה ענין עגלה ערופה כתבו שהוא בשביל דרגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה לאתר דמת תמן מובילין יתיה וא"כ מסתמא היה ההרוג נצרך במקום הזה וע"כ צריכין להביא אנשי המקום העגלה שם וביאור הענין נראה לפענ"ד ע"פ מה שכתבתי בביאור המאמר בחידושי לסוכה דרגלוהי דבר נש הכוונה לסבה כי רגל ענין סבה כמו שכתב המורה דרגל הוא סבה בלה"ק כמו ויברך אותך לרגלי וביאור הענין דהאדם חושב שהסיבה היא שסיבב לו הדברים אבל באמת היא להיפך שלפי שהקב"ה רצה שיהיה כן סבב הוא שיעשה זאת הסבה וא"כ רגלוהי דבר נש דהיינו סבותיו אינון ערבין ביה לאתר דמתבעי תמן רגלוהי מובלין יתיה והיינו שאדרבא שלאיזה ענין שהאדם צריך להיות ע"פ השגחה רגלוהי מובילין יתיה דהיינו שהסיבה מוביל יתיה לפי מה שהוא בהשגחת הבורא יתברך והנה ענין עגלה ערופה ג"כ היתה כך שהאדם בלי ספק חשב שסבה היא לתועלתו ובלי ספק היה הולך לאיזה סבה ובאמת בהשגחה הלך כאן שהיה נצרך שיהרג כאן וגם באחי יוסף היו חושבים לסיבה שמכירתו למצרים יהיה להם תועלת שיאבד זכרו חלילה והקב"ה חשב בזה שהסבה בעצמה היה נצרך שהוא יהיה במצרים לאדון וזהו ששלח לו פ' עגלה ערופה להורות נתן בלבו שבלי ספק השגחת הבורא יתברך היתה שאותה הסיבה בעצמה יהיה לו לפליטה ואין אשם על האחים וז"ב

וירא יעקב את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם. לא נודע הכוונה למה לא האמין לכל האותות רח לעגלות אשר שלח יוסף ותחי רוח יעקב אביהם וזכורני שראיתי זה רבות בשנים ברשב"ם על הפסוק העגלות אשר נתן יוסף ע"פ פרעה דהנה כבר אמרו אין פרה וחזירה יוצאת ממצרים אלא א"כ ניטל האם וא"כ היה מוכרח יוסף לשאול פי פרעה בזה ואני הוספתי נופך דהנה תועבת מצרים כל רועה צאן והיו עובדין לצאן והנה כבר נודע כי הרוכב גדול מהנרכב שהנרכב משועבד להרוכב וכבר נודע מ"ש המורה על פסוק רוכב שמים בעזריך שהוא המניע השמים והנה כבר אמרו כי בעגלות ששלח פרעה היה ע"ז חקוק עליהם כמבואר במדרש דיהודה שרף העגלות ששלח פרעה וביאור הענין נראה לפענ"ד דהנה פרעה חשב שהצאן לע"ז רק שהוא עשה עצמו אלקי וחשב כי הוא גדול וע"כ לא היה רשות לשאת משאות וכדומה על שום בע"ח כי היה ע"ז שלהם ואיך יהיה נרכב רק שהוא היה רוכב בהם והנה יוסף כאשר באו אליו אחיו והגיד לפרעה כי אחיו הם העבריים ויעקב אביו שעובדים לאל חי וקיים ע"כ התיר לו לרכוב על העגלות וזה לדעתי מה שיהודה שרף את העגלות ולכאורה אין זה מגדר המוסר ולא היה לו לקחתם כלל וגם בח"ל אין אנו מצווים לעקור ולשרוף אבל הענין דכיון שהכניע פרעה ליעקב ושלח העגלות לשאת אותו וא"כ זה ששרף אותם וביטל ועקר הע"ז וז"ש במדרש למוד אותו השבט לשרוף באש והיינו ששבט יהודה למוד להיות מלכי ישראל ולעבוד לאל עולם שהרי דוד וסייעתו מהם יצאו וז"ש כאשר ראה יעקב את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ראה כי הכניע הטומאה והם נרכבים לשאת אותו ע"כ חיה רוחו כי היה מתיירא מפני ארץ מצרים כי מלא גלולים וכאשר ראה ששלח לשאת אותו ע"כ חיתה נפשו ודו"ק

וירא יעקב את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם ופירש"י והוא מהמדרש ששלח לו סימן באותה שעה שפירש ממנו היה עוסק בפ' עגלה ערופה. ולפענ"ד הכוונה דכבר נודע מ"ש המפרשים הטעם שמביאין עגלה ערופה משום דלאחר דמתבעי תמן רגלוהי מובילין יתיה ולפ"ז מסתמא היה הנרצח צריך להיות באותו מקום ולכך מביאין עגלה ערופה ע"ש ולפ"ז יוסף ידע היטב היאך יקשה על יעקב לעזוב את ארץ כנען וללכת לארץ טמאה ובפרט בגילולי מצרים ולזה מצינו שיעקב חרד ויזבח זבחים והקב"ה הוצרך להבטיחו שיעלהו גם עלה והזהר האריך בזה והנה חשש יוסף אולי יאמר יעקב שיוסף יבא לכנען ויוסף ידע שכל הסבה שירד יוסף למצרים ונעשה אדון הכל לא בחנם היה ובלי ספק צריך שיהיו ישראל במצרים וכמאמר חז"ל על פסוק בחבלי אדם אמשכם ועיין שבת פ"ט ולכך נתן לו סימן שפירש בפ' עגלה ערופה והיינו שלאחר דמתבעי תמן רגלוהי מובילין יתיה ונמצא שצריך להתגלגל שם ולכך כשראה עגלות ותחי רוחו כי הבין שצריך ללכת שם ודו"ק

ויצא האחד מאתי. הוא תימה מדהיה לו לומר הראשון שאחד שייך אם אין שני לו עיין טו"ז או"ח ריש סי' תרפ"א וכ"כ בעקידה פ' אמור וגם הא האחד ודאי מיוחד אמנם נראה דלפי מה שדרשו ביומא דף ל"ד האחד המיוחד שפיר אמר כאן האחד המיוחד שאותו אהב אביו שבן זקונים הוא לו כתרגומו בר חכים ודו"ק

כל הנפש הבאה לבית יעקב, עיין רש"י שהביא בשם המדרש דבעשו כתב נפשות לפי שהם עובדים לאלהות הרבה ובישראל כתב נפש. הכוונה לפענ"ד דהדת מקבץ כל הנפשות להיות שוות בדעותם לכך הוה כמו נפש אחת משא"כ בלא דת וכן שמעתי מפי חכם גוי שאמר שלכך ראוי להחזיק הדת והיה להאמונה שלה חזקה שאל"כ נצטרך ללחום נגד המין כלה ובאמונה א"צ ללחום רק נפש אחת והבן: