דברי שאול עה"ת ומגילות ט

ולפענ"ד הכוונה דהנה ר"י הקשה לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם ועיין רש"י שהביא לזה. ואני אומר דיותר קשה דהיה להתורה להתחיל מאנכי ד' אלקיך שזה כל יסוד התורה וזה לפענ"ד מה שהאלף היתה קוראת תגר דהיינו אל"ף של אנכי ורק דבאמת כ"ו דורות היה בלא תורה ולכך פתח בבי"ת ולזה תפס מליצה נפלאה שהאל"ף קראת תגר כ"ו דורות שכתאחרה מתן תורה ועיין יפ"ת מ"ש בכוונת המאמר שקראה תגר ובאמת שאינו רק מליצה נמרצה על התאחרות מתן תורה עד כ"ו דורות ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה האבן עזרא למה כתיב אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך ולא כתיב אשר בראתיך. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אדרבא כל יסוד הבריאה היה בשביל תורה כדדרשי במדרש בראשית בשביל תורה שנקראת ראשית וא"כ איך שייך שיאמר אנכי ד' אלקיך אשר בראתיך שהרי כל הבריאה היה בשביל התורה ולכך אמר אשר הוצאתיך שכדאי היציאה מבית עבדים שיקבלו מלכותי כדאמרו במדרש. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דהבריאה נתקלקלה וחזר לבראות לא שייך אשר בראתיך ודו"ק. וזה לדעתי הפיוס שנתפייסה האל"ף במה שהתחיל אנכי וקשה אכתי פתח בבי"ת מקודם כ"ו דורות. ולפמ"ש שהראה לה שעיקר הבריאה היה בשביל התורה ולכך לא אמר אשר בראתיך ודו"ק

ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ: כלם נתקשו בזה דאיך שייך שהשמש והירח נבראו שיאיר על השפלים וכבר כתב המליץ בבחינת עולם חלילה שיכניע היוצר היקר לפני הזולל ועיין בעקידה שהאריך בזה ואמרתי בזה ע"פ מה דעינינו הרואות בנר שמאיר בחדר אחד ואור נוצץ גם בחדרים הסמוכים וא"כ היעלה על דעת שבשביל החדרים הסמוכים נתנו האור ומובן מאליו שעיקר הנר בא בשביל אותו החדר רק שגם החדרים הסמוכים יאותו לאורו. כך הענין בשמש וירח שהם נבראו לעשות רצון קונם ולהאיר בשמים ולהלך מהלכם ברקיע רק שברוב אורם וגודל שטחם מאורם הניצוצים המבריקים מאירים ע"פ הארץ ג"כ ובאמת לא יוכל אנוש להסתכל בשמש ואם יביט בקוי השמש מקרוב יסתמו עיניו. ובזה פירשתי מה שתקנו אנשי כנה"ג כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל מלאים זיו ומפיקים נוגה נאה זיום בכל העולם שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קוניהם והיינו שהקב"ה נתן בהם כח גדול ואור רב שיוכלו למשול בתבל וז"ש מלאים זיו ומפיקים נוגה היינו שבשביל שמלאים זיו לכך מפיקים נוגה ע"פ תבל והם עושים באימה רצון קוניהם היינו שהם באמת מתכוונים לכבוד קונם וז"ש ויעש אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ היינו שנתן בהם אור גדול שיוכלו להאיר כמו המרחק הלז שבין שמים לארץ ודו"ק והבן בדברים

ולמשול ביום ובלילה במדרש רבה הלא כבר נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ומה ת"ל ולמשול ביום ובלילה אלא אלו הצדיקים שהם שולטים במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר לילה הה"ד וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו. הענין נראה לפענ"ד דהנה כלם הקשו שהיאך שייך שנתן השמש להאיר ואיך הכניע היקר לזולל, וכבר האריך הבחינת עולם שהיאך שייך שהיוצר חברה מתחלה להאיר לשפלים. אך באמת זה לפי דרכו ודרך הפילוסיפים שאמרו שהמלאכים וכל אשר בשמים יקר מאשר על פני ארץ אבל אנחנו מאמינים כי הצדיקים חשובים וספונים מכל אשר ע"פ השמים ע"כ יפה עשה להנתן השמש להיות מאירה לארץ ולפ"ז נבין מה שאמרו אור שנברא מששת ימי בראשית היה מסוף העולם ועד סופו וכיון שחטא האדם נתמעטה האור וכן אמרו כיון שראה שאין העולם כדאי לה עמד וגנזה לצדיקים לעתיד לבא והיינו כיון שעיקר התכלית הוא בשביל שהצדיקים נכבדים יותר וא"כ כל שחטאו מה להם ולאור הגדול. וזה לדעתי מה שאמר הקב"ה ללבנה צדיקים יקראו על שמך והיינו כי כל תכליתה היא אך בשביל צדיקים וכיון שבני עלייה מועטים ע"כ אמר לכי ומעטי את עצמך. ובזה נראה שהיה לו כח ליהושוע לומר לשמש דום אחרי שכל עיקר מה שנתנה להאיר בשפלים היה בשביל הצדיקים א"כ היה לו בכח לומר שידום. עד יקום גוי אויביו וז"ש ולמשול ביום ובלילה אלו הצדיקים שהם שולטים במה שנברא להאיר העולם וזה ברור ודו"ק

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה. לפענ"ד הכוונה כי האור שמשתמש כעת א"כ אחרי העדר האור הוא החשך אבל האור שנתן הקב"ה במעשה בראשית היה אור גדול והיה יכול להיות הבדל בין יום ובין לילה שבלילה לא יהיה אור כל כך וזה היה ההבדל שבין לילה ליום אבל אחרי שראה אלקים האור כי טוב ועמד וגנזה לצדיקים לעתיד לבא כמ"ש רש"י בשם רז"ל א"כ לא נשאר הבדל בין האור להחשך רק שזה יום וזה חשך וז"ש ויבדל אלקים בין האור ובין החשך לזה קרא יום ולזה קרא לילה ונמצא שהאגדה מסכים להפשט ודו"ק כי קצרתי

ויברא אלקים את האדם בצלמו. במדרש ובילקוט בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש וכו' הפיל עליו הקב"ה שינה וידעו הכל שהוא אדם שנאמר