דברי שאול עה"ת ומגילות ח

אך לפענ"ד הדבר מבואר ממ"ש בפר"א דקודם שנברא העולם היה הקב"ה ושמו אחד ובשל"ה במאמר תולדת אדם האריך בזה במ"ש עד שלא נברא וכן הוא נוסח האשכנזים עד שלא נברא העולם ולמה לא אמר עד שברא העולם ע"ש שכתב ע"פ הסוד ובסודם לא בא נפשי. אבל לפענ"ד ר"א לשיטתו דס"ל דהחומר הראשון היה דקה מן הדקה וממנו נעשה חומר השמים והארץ ונמצא העולם כביכול לא ברא הקב"ה רק שנברא מהחומר הראשון ויפה אמר עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו אחד. ודרך אגב אומר במ"ש שהיה הוא ושמו אחד לבד והענין נראה לפענ"ד דבאמת יש הרבה שמות שאינן נמחקין אבל כלם הם תארי הפעולות עד"מ שם אלקים שהוא לשון שופט וכן יתר השמות אבל שם הויה ב"ה הוא שם העצם שהוא כולל עצמות הבורא שהוא היה הוה ויהיה וזה כולל קודם שנברא העולם ואחר שנברא העולם. ונמצא ז"ש עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד ירצה שם העצם שאין לו יחס עם שום דבר והשל"ה הביא בשם הרמב"ן שכתב בפרד"ס שם בן ד' אל יעלה בדעתך כי שם העצם ר"ל עצמות המאציל כי דבר זה בלתי הגון ע"ש שהאריך. ולפענ"ד מ"ש בכוונת שם העצם היא נכון והגון ואם שגיתי ד' יכפר בעד שוב מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' נ"ג שהאריך בדברי הרמב"ם והרמב"ן האלו בדברי הפרקי ר"א דאמר דהשמים והארץ נבראו משלג שתחת כסא הכבוד ע"ש ודו"ק היטב

בראשית ברא אלקים עיין רש"י שכתב דלא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם והמזרחי הקשה דהא יש כמה מצות מקודם ולפענ"ד נראה דהנה התורה לא נתנה רק לבני ישראל וזה לדעתי מנין החדשים שישראל מונין ללבנה וז"ש שלא הי' לו להתחיל רק מהחדש הזה לכם שלזה נמשלו ישראל. אמנם באמת זהו לאחר החטא בעגל אבל קודם החטא היה החמה והלבנה שווים דכל מה שמונים ללבנה הוא משום שישראל ג"כ לא נמשכה גדולתם כמו הלבנה אבל קודם החטא היה נמשכה מלכותם והנה שבירת הלוחות היה ג"כ מורה על ישראל שכביכול שבר מלכותם. ובזה יש לקשר סוף התורה לתחלתו שפירש"י שקאי על שבירת הלוחות ולכך מתחיל מבראשית שאלמלא החטא היה מלכותם נמשכת ודו"ק

בראשית ברא אלקים. הנה רש"י הביא בשם המדרש בתחלה עלה במחשבה לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדת הרחמים למדת הדין ולא עוד אלא שהקדים. הכוונה לפענ"ד דהנה האדם קודם החטא היה מהראוי שיהיה נצחי קיים באיש ואחר החטא נעשה קיום במין וא"כ קודם החטא היה יכול לבראות במדת הדין כמו כל הברואי מעלה שאין רחמים בדין כמ"ש לפרש מ"ש דוד כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך דהכוונה דאמרתי בלבי דהעולם שעלול לחטא ראוי לבראות בחסד שאל"כ אינו יכול להתקיים אבל שמים תכין אמונתך שהם יכולים להתקיים במדת הדין ולכך קודם שחטא היה אדם הראשון כאחד משרפי מעלה היה ראוי לבראות במדה"ד אבל אח"כ כשחטא וצריך להיות קיום במין ע"כ שיתף מדת הרחמים וקידם הרחמים וזה נכון. ובזה נראה מה שתקנו בשבת מוציא חמה ממקומה וגו' ומא ר לעולם כלו וליושביו שברא במדת הרחמים והיינו דליושביו אחרי שנעשה קיום במין ברא במדת הרחמים דהיינו שהקדים מדת הרחמים ודוק

בראשית ברא אלקים. עיין ברש"י שכתב דלכך פתח הכתוב בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו עכו"ם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממין הם יאמרו להם כל הארץ של הקב"ה הוא בראה והוא נתנה לאשר ישר בעיניו. והוא משולל ביאור דממנ"פ אם יאמינו בד' ובתורתו אז ידעו כי הקב"ה ציום שיטלו ואם גם ע"ז יפקפקו מה יועיל להם מ"ש בתורה ועיין רמב"ן על התורה מה שהמתיק ביאור המאמר. וכפי הנראה כי המאמר כפשוטו הוא בעיניו קשה ההיתוך. והנראה בזה דהנה ביאור הכתוב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם כחלת גוים נראה לי דהנב לא כמדת בו"ד מדת הקב"ה שבו"ד ברצותו ללחום עם מלך אחר הוא מעלים ממנו כל הענין למען לא יסתר ממנו ויבצר חומותיו לא כן הקב"ה כי הוא מגיד מראשית אחרית שיתן להאומות נחלות ויורישהו אח"כ לישראל וכדומה לכל אומה ואומה הגיד קצה עד כמה תמשול ועד מתי תעצור בעם יען כי כל לא יבצר מאתי וז"ש כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים דהיינו שבזה שהגיד הלא מראש לא בסתר דיבר מזה ע"כ משום שבכחו הכל לתת למי שירצה ולכך אם יאמרו האומות שישראל הם לסטים דהיינו שכבשו בדרך לסטות וככל הלוחמים ויתלו במקרה יאמרו ישראל להאומות שהקב"ה הלא הגיד מראש וע"כ שהוא השוטר והמושל וזה נכון

בראשית ברא אלקים. במדרש רבה פרשה א' סי' י"ד למה נברא העולם בבי"ת ולא באלף ע"ש טעמים רבים. הכוונה לפענ"ד כי היה יכול לכתוב אלקים ברא בראשית כמו שכתבו לתלמי המלך ולא להתחיל בבי"ת דהיינו בראשית ועיין רש"י שבראשית בסמיכות אין לו פירוש וע"כ שרצה להתחיל בבית ולזה נתן טעמי' ואח"כ אמרו במדרש כ"ו דורו' הית' האלף קוראי' תגר למה לא התחלת בי עד שפתח הקב"ה באנכי ונשאלתי מעלם משכיל אחד שלמה לא השיב ככל הטעמים שאמר מכבר דלכך בבי"ת פתח ולא באלף