דברי שאול עה"ת ומגילות פט

כר נרחב כירי עבד קירי אדון. מכאן מבואר שכירי בכ"ף הוא לשון עבד שהרי דרשו על כר שהוא עבד וראיתי ביפ"ת שכתב דבכ"ף רפויה היא מורה על עבד ואם היא דגושה מורה על אדנות דדגושה היא כעין קו"ף והיינו שהאדון והעבד שוים כשיש שובע בעולם וכן נראה מהמתנות כהונה כאן. והביא ראיה מהך דעירובין פרק כיצד מעברין ובפרש"י על המדרש כאן סתם הדברים והנה בחולין דף קל"ט אמרו שם אמרו קירי כירי וכתב בחידושי תורת חיים דקירי בקו"ף הוא אדון ובכ"ף היא עבד וע"ז הקשה מהא דאמרו במדרש פ' במדבר פ"ד על פסוק ודוד מכרכר שהיה טופח ואומר כירי רם ומשמע דכיר הוא אדון ולפמ"ש היפ"ת והמ"כ כאן ל"ק דאם היא דגושה הוה כעין קוף וכ"כ בהדיא במ"כ פרשה במדבר שם והביא מהך דעירובין וחולין הנ"ל וזה פשוטו וברור ובספר לב אריה בחולין שם כתב שהוא ט"ס וצריך לומר בירי בבי"ת וכתב שגם בעירובין צ"ל בבי"ת ובמחכ"ת נעלם מכולם דברי המדרש הנ"ל דמבואר בהדיא דבכ"ף הוא עבד שהרי דרשו על כר נרחב על אדון ועבד ומ"ש ראיה מרש"י בחולין שהביא הך דעירובין בירי בבי"ת באמת שגם ברש"י במדרש כאן כתוב בירי בבי"ת אבל ע"כ היא ט"ס שהרי דרשו על כר נרחב ועיין בהגהות מהרי"פ בחולין שם שהגיה בכ"ף והביא מהך דעירובין ולא הרגיש בכ"ז וגם לא ראה דברי הת"ח הנ"ל. חסלת פרשת מקץ פרשת ויגש

ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. לפענ"ד נראה ע"ד מ"ש העקידה שער מאה ושלשים על פסוק כי אתה קראת אל המלך יעו"ש וגם כאן כיון שנגש יהודה לבקש מיוסף היה לו לדבר אל מי שתחתיו וע"כ אמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרע' היינו אף כי חשוב אתה כפרע' ודוק

אדוני שאל את עבדיו וגו' כל המאמר כולו תמוה דמה זו טענה לשיפטרו מהגניבה שגנב וכבר האריך בזה הרמב"ן אך לפענ"ד נראה דהנה הם באמת ידעו בנפשם כי לא גנבו וגם בנימין לא גנב הגביע והוא בעלילה בא עליהם אמנם לא יוכלו להגיד כזאת להשופט כי ברע היא ויבקש תואנה כי לא יכון לדבר כן אל השופט ע"כ בא יהודה לירות במסתרים כי בעלילה בא והביא לו כי ראה גם ראה כל החרדה שהחריד אבינו עליו ולא רצה לשלחו וכמה קשה היה עלינו הדבר עד שמפני זלעפות רעב הביאו ואיך אפשר כי ילד שעשועים כזה אשר מעולם לא נתקו רגליו ליסע מעם אביו המגדלו על ברכי התורה והמוסר ולפתע פתאום כשאירע שדרכו רגליו על חצרות המלך גנב מעם המלך ובפרט דבר מסוכן כזה לגנוב הגביע זה לא יאות כי אם למי שהוא גנב כבר וכבר הרגיל עצמו בטלטול ופיזור לא לאיש רך וענוג כמוהו אין זה כי אם עלילה היא עלינו גם הכניס לו בדבריו כי כל החרדה שהחריד אביו עליו היא לפי שנשאר יחיד לאמו וחשד שאחיו מאביו לא יחוש עליו כל כך כאשר קרה לאחיו וא"כ איפוא אם נעלה אל אבינו ונגיד לו כדברים האלה לא יאמין לנו כי יאמר כי הם גם הם עשו כזאת בערמה ויוסף ידע היטב כל הדברים ולכך לא יכול להתאפק כי ידע אשר אביו יחשוד אותם כן כאשר חשדם עבורו כנלפענ"ד

אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח נשאלתי מהו לשון לאמר היה לו לכתוב אדוני שאל את עבדיו היש לכם אב או אח והשבתי דהנה יש חילוק בין כשאדם שואל ע"פ מקרה לאחד מאין אתה ומהיכן באת ולאן אתה הולך ובין כשמעלילין עליו והוא מובא לבית המשפט ושם הדרך ששואלין אותו גם כן כל השאלות הנ"ל להרגילו מעט בשאלות שונות שלא ירגיש איזה שאלה הנחוצה והנ"מ בין השאלות שאם אינו שואל אותו רק בסתם אז זה אינו מחויב להגיד כל פרטי הדברים וגם יכול לשקר באיזה פרט לא כן אם שואלין אותו בבית המשפט שם היא מוכרח להשיב על כל פרט האמת הברור שא"י כלל מהות השאלה וטובתה וז"ש כאן שאדוני שאל את עבדיו לאמר היינו אמירה ברורה וכמ"ש הרמב"ן פ' וארא שלאמור היא אמירה ברורה וז"ש שבעלילה בא עליהם ושאל אותם שישיבו אם יש להם אח והבן: ויש להמתיק הדבר למען לא יתנצל יוסף כי שאל בסתם על אב או אח כדרך אנשים לזה אמר שההבדל ניכר שבאמת שם כששואלו סתם אינו מוכרח להשיב אבל בבית המשפט האם יוכל הנדון במשפט להשיב למה לך השאלה הזאת אשר לא צורך למבוקש הרי הם שואלין אותו למען יבא לעומק הדבר וא"כ ההבדל שבין השאלות הוא ששם אינו שואל שיהיה מוכרח לומר וכאן שואלין אותו שיאמר וזה שאמר יהודה אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח והיינו ששאלת בדרך שמוכרחין אנו להשיב לך ודו"ק

במדרש על פסוק ולא יכלו אחיו לענות אותו א"ר אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה מה יוסף קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו לכשיבא הקב"ה ויעריך לכל אחד כפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה והדברים סתומים מהיום הדין מהיום התוכחה ולפענ"ד נראה דהנה ענין גיהנם דעת הרמב"ם שאינו כפשוטו והיא ענין רוחני והרמב"ן האריך דהדברים כמשמען ולולא שאיני כדאי הייתי אומר דשניהם דברי אלקים חיים דהגוף יהיה לו עונש מה שמכאיב לגוף