דברי שאול עה"ת ומגילות פח

כתבו בשם האר"י ז"ל שעל דבר זה היה גלות מצרים במה שנתן להם מצות מילה. ולפענ"ד כוונת יוסף שהוא ראה בעיניו שיעקב ובניו ירדו למצרים ופרעה וארצו ישעבדו בהם ורצה שלא ישתקעו בין המצרים והנה מצות מילה היא המבדיל בינותם והיה מתיירא פן לא יניחו המצרים להבדיל בינם לבינם ע"כ מה עשה צוה שגם העכו"ם יקיימו מצות מילה למען שעכ"פ ישאר המצוה ביד ישראל שאף שלא ירצו המצרים אח"כ לקיים מכל מקום עכ"פ לא ימחו ביד ישראל ואולי ירא גם שלא יניחו גם בני ביתו לקיים המצות וכפי הנראה קיים יוסף כל התורה במצרים והנה כל המצות יכול לקיים בהצנע אבל מצות מילה שהענין בפרהסיא וע"כ צוה שגם המצרים יעשו זאת כן נראה לי. עוד היה נראה לי לפמ"ש המורה בטעם מצות מילה למען להחליש האבר המשגל ותאוותו המרובה והנה בעת ההיא היה שנת רעב ויוסף באמת פירש עצמו מאשתו כדדרשו בתענית דף י"א וא"כ עכ"פ רצה להחליש תאוות המשגל שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם כ"כ על כן צוה שימולו עצמם כנלפענ"ד

על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחלה אנחנו מובאים להתגולל עלינו וגו' ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו וגו' ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו בתחלה לשבור אוכל ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחותינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספינו במשקלו ונשב אותו בידינו וכסף אחר הורדנו בידינו לשבור אוכל וגו' הנה כל הסיפור הלז לכאורה דברי מותר דמה לנו בזה אם הם חשבו כי על דבר הכסף היה זאת והתנצלותם ומה שהשיבם כולו למותר. והנה כבר הרשונו מפי הקדמונים אם יש מקום לרמז דברי מוסר מצווים אנחנו לבאר זאת להראות כי דברי תורה הם כתפוחי זהב במשכיות כסף וכפירוש המורה וכזה וכזה. עושה הרב בעל עקידה בכמה וכמה מקראות אף אני אלך בעקבותיו והנה מלבד פשוטו של מקרא הכתוב הורה דבר נפלא דהנה כבר נודע כי הנשמה נשלחה משמי מעל לסגל מצות ומעשים טובים ובבואה הנה אין עיניה ולבה כי אם לצבור כסף ולסגל חמודות הזמן ושבה אל בית אביה ריקם וזה שאמרו על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחלה אנחנו מובאים והיינו שלמה אבדנו הזמן היקר בהכסף וגם ירמוז כי באמת האדם בכל השתדלות לא יעדיף המרבה ולא ימעיט הממעיט מאשר מוכן לו כאשר אמרו ביומא דף ל"ח ע"ב בשמך יקראוך ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו וזה שאמרו על דבר הכסף השב בתחלה באמתחותינו והיינו שהיה מוכן מתחלתו אנחנו מובאים להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אותנו לעבדים שהנשמה יוצאת כצאת העבדים מסובלים בסבל שמא הזמן כמ"ש הזהר על פסק לא תצא כצאת העבדים תה שאמרו ואת חמורינו והיינו החומר שלנו שהיה מתגשם בעפריות הזמן והנה כבר נודע כי האדם באשר היא אדם מחוייב לשום טרף לביתו לחם להחיות נפשו והיותר יחרים ח"ש בהתנצלות שבטי יה כי לא לבם הולך למשוך אחר תענוגי הזמן רק בי אדוני ירד ירדנו בתחלה לשבור אוכל והיינו שהי' שמתחלה הורם הנשמה ממעל לשבור אוכל רק להחיות נפשו או כמ"ש בזהר שלא לאכול נהמא דכסופא ויהי כי באנו אל המלון והיינו עולם הזה המכונה בפי המליץ למלון אורחים ונפתח את אמתחותינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספינו במשקלו והיינו שהבינו היטב כי מה שמוכן לאדם הוא שלו ח"ש ונשיב אותו בידינו והיינו שהשתלדנו רק כפי החיוב לאדם וכמ"ש וברכתיך בכל אשר תעשה וכסף אחר הורדנו בידינו לשבור אוכל וז"ש לא ידענו מי שם כספינו באמתחותינו ח"ש להם שלום לכם אל תיראו אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון והיינו שהם חשבו עצמם להדיוטות וע"כ לא ידעו מהיכן זכו לעשירות וע"ז השיב להם כי בזכותם ובזכות אבותם כפירש"י לפעמים יגיע לצדיקים ג"כ עונג בעוה"ז ועוה"ב כן דרך הצדיקים השלימים לירא מאוד מעשירות שלא יטה לארץ מכלם וימשכו אחרי הרע וז"ש ויהי הם מריקים שקיהם, והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צרורות כספיהם וגו' ויראו ולכאורה לא נודע אן גבורתם ויראתם ויראת אביהם הקדוש ולמה לא שמו באלקים בטחונם. ולפמ"ש אתי שפיר שהם מעולם לא נמשכו אחרי בצע כסף ועיקר השתדלותם היה בכסף למען יאכילו עניים ולקרבם לחסות בצל כנפי ד' וכאשר ראו צרורות כספיהם בידיהם שלא נתנו לענים ולא קיימו ולא תשים דמים בביתך שהיא מליצה שלא ישימו דמים בביתם שבלשון חז"ל דמים היינו מעות וע"כ נתייראו וזה שאמרו ירד ירדנו ופרש"י רגילים היינו לפרנס אחרים עכשיו אנו צריכין לך והיינו שהם לא חפצים בזהב למען בצוע בצע רק להתכלית וא"כ גם הפשט גם הרמז הדרוש היקר שניהם משולבות גם יחד ודוק היטב כי היא ענין נכבד ואף שאין זה מדרכי בכ"ז לאשר כן נפל ברעיוני ע"כ לא מנעתי להציג כיום הולד לי והבן

ודנה לפמ"ש בחובת הלבבות דהעשירות הוא לשלשה דברים אם לנקמה או לנסיון או לטובה והנה הם היו מחשיבים עצמם לנקלים ולכך נתייראו פן נתן אלקים לנקמה או לנסיון ולכך כשהובאו ביתה יוסף חשו שמא היא לנקמה וזהו שאמרו להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו ואח"כ אמר להם שלום לכם אל תיראו אלקיכם נתן לכם מטמון והיינו כדבר האמור בחוה"ל שלפעמים היא לטובה שהבעלים יעשו בהם טובה לגמול חסד ודו"ק היטב

במדרש ותרענה באחו אהבה ואחוה בעולם וכן הוא אומר ורעה מקנך היום ההוא