דברי שאול עה"ת ומגילות פו

אכל ג"כ בשר ובאמת יוסף לא רצה לאכול בשר כל אותן השנים לפי ששחיטת נכרי נבילה ואין כבודו שישחוט בעצמו וכמערים אמר שלא יאכל בשר ולהם לבדם ולמצרים לבדם כי הם אכלו בשר והמצרים לא אכלו בשר ודו"ק היטב כי ת"ל היום גלותי את חרפת מצרים והראיתי כמה יקרו תורתינו הקדושה ומדוקדקים כל דבריה אשרי כל הוגה בה

למה ידבר אדוני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבוני אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב לפענ"ד הכוונה כי הנה בעושי עול יש חלוקים הרבה יש שהוא גונב וחומס בפועל וזה העולה יותר גדול אף מהשונא הגדול או ממי שהוא בתכלית הרשע אסור לגנוב וגנבא בתר גנבא טעמא טעים ויש שאינו עושה עול כל כך רק שקיבל טובה הרבה מאיזה איש אז מה שעושה לו רע אף שהוא מעט מעט דקה מן הדקה בכ"ז נקרא עושה עול והנה זה אשר על בית יוסף בא אליהם בטענה למה שלמתם רעה תחת טובה הנה מזה הבינו כי יש כאן עלילות דברים שאם היו גנבים ממש מה לו כי נזעק למה שלמתם רעה תחת טובה והא גנב בפועל אף למי שלא קיבל ממנו טובה ועוד שונא הוא לו בכ"ז אסור לגנוב וזה אמרם למה ידבר אדוני כדברים האלה והלא חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה והיינו לגנוב חלילה לעשות והלא השבנו כספינו אף כי לגנוב מבית אדוניך כסף או זהב ולכך אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לעבדים שאם לא היה רק השלמת רעה תחת טובה אינו שייך לקנוס עצמם כל כך אבל על גניבה בדין הוא שיענשו כמו עשרה שנתפסו ביחד רמ"ש רש"י והנה זה אשר על הבית הבין זכות כוונתם וע"ז אמר גם עתה כדבריכם כן הוא והיינו שבאמת אתם ישרים בלבבכם ולא גנבתם ורק מכל מקום אשר ימצא אתו הוא יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים כי הוא ידע הדברים והטמין ברמז ומיושב לשון גם עתה כדבריכם כן הוא: ובזה מיושב מה שהקשו כל המפרשים למה נכנסו לתגר כשהשיב להם יוסף אשר נמצא הגביע בידו יהי' לי עבד והלא הם קנסו עצמם יותר שזה ימות והם יהיו כלם עבדים והרי וויתר להם הדבר. ולפמ"ש אתי שפיר שאחרי שראו שגם יוסף אמר להם מה המעש' אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני והיינו שבזה הכוס היה מנחש וא"כ הבינו כי הוא עלילה שאל"כ אין טעם להקפדה בכוס זה או שיגנבו כל דבר שגניבה כל שהוא הוא גניבה וע"כ שבעליל' בא אליהם אם כן לכך צעקו בלב מר מה נאמר ומה נצטדק וכמו שדרשו במדרש מה נאמר בכסף ראשון וכו' והיינו שכולו הוא עלילה ודו"ק והבן הדברים

במדרש רבה האומר לחרס ולא יזרח זה יעקב ובעד כוכבים יחתום אלו עשרת השבטים שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים וליעקב נתגלה שיוסף קיים עיין יפ"ת שהביא מדרש וילקוט איוב שאמר וכי אין אנו יודעין שאם אמר הקב"ה לשמש ולכוכבים שלא יזרחו שאינם זורחים אלא לא אמר כ"א על יעקב ובניו וכו'. והדבר תמוה דגם בזה הוא פשיטא שאם הקב"ה מעלים מן הנביאים שלא יוכלו לידע ע"ש שנדחק. ולפענ"ד יש בזה כוונה עמוק' דהנ' יש שתי מיני שקיעות עד"מ לקוי החמה והלבנה אז הוא חשך גמור בעולם ויש מין שקיעה רק שנשקע הזריחה עד"מ ביום המעונן שכבר נודע מאמרם דיומא דעיבא כולא שמשא רק שהשמש מכוסה תחת הענן ואינה זורחת ואז ממילא בלילה חשך שהרי הלבנה והככבים מקשיים ולית להו מגרמייהו כלום רק מה שמקבלים מהשמש וכשהשמש אינה זורחת אז אין להלבנה והככבים כח להאיר והנ' גם הנביאים יש שמאבדים לגמרי ההשפעת הנבואיי ויש שאינו נפסק לגמרי רק לפי שעה נפסק מהם הנבואה והנה יעקב נמשל לשמש כמ"ש השמש והירח ואחד עשר כוכבים שיעקב נמשל לשמש והשבטים לכוכבים והנה ההבדל הוא שהשמש אף שמכוסה תחת עננים בכ"ז ניכר אור היום רק שאינה זורחת אבל בלבנה וכוכבים כל שהם מכוסים תחת עננים אז אין אור לגמרי ומעתה זה שאמר הילקוט וכי אין אנו יודעין שאם אמר הקב"ה לשמש ולככבים שלא יזרחו שאינם זורחים והיינו שבעת הלקות אינם זורחים כלל ונשקעים לגמרי אלא שקאי על יעקב ובניו שהם נמשלו לשמש ולכוכבים שיעקב אבינו אף שנגנז ממנו רוח הקודש כל כ"ב שנים אבל בכ"ז נצנצה בו רוח הקודש ואמר כי יש שבר במצרים כדדרשו במדרש שם שיש סבר במצרים שהי' כמתנבא ולא ידע מה ניבא שהוא כמו השמש שאף שהיא מכוסה בעננים מכל מקום ניכר אור' רק שהיא מכוס' אבל בעד כוכבים יחתום שהשבטים לא ידעו מאומה אף שהיו במצרים וזהו דקמ"ל הקרא ודו"ק היטב כי המעיין במדרש ובילקוט ימצא כי כמעט הוא קרוב לאמת

אשר האלקים עושה הגיד לפרעה. הנה אח"כ כתיב אשר האלקים עושה הראה את פרעה וכבר דקדקו בזה המפרשים ולפענ"ד הכוונה דהנה דרך בני אדם הוא ברצותם לחדד התינוקות שישכילו דבר הם מגידים להם הקדמות אשר מתוכן יתבונן התינוק להבין דבר מתוך דבר והנה באמת יוסף רצה לומר לו שיפקד פרעה וימנה שליט על הארץ אבל נתיירא לאמור פן יאמרו הליועץ נתנוך ע"כ אמר שלכך אלקים הגיד לפרעה שזהו הקדמה שממנו יבין פרעת לעשות פקיד וזהו יוציא פרעה תולדה מתוך ההקדמה וזהו ענין הראה