דברי שאול עה"ת ומגילות פה

מה שהחזיר להם הכסף פעמים לפענ"ד דהיה כוונה עמוקה כי באמת רצה להודיע שאחיו הם אבל חשש שמא יאמרו שמצא עשרה רווקים יפים וגבורים ואמר שהם אחיו והם מיראתם אותו לא השיבו פניו והחזיקו אותם באחיהם למען לא יהיה לו חרפה בגוים שעבד הוא וגם רצה להודיע מה יקרה מעלתם ע"כ צוה לעשות כזאת להודיע כמה הם גבורים ומעלת מדותם שהחזירו הכסף ואיך עמדו על נפשם בשביל אחיהם וע"כ לא ישאו פנים לאיש מצרי ויאמרו שאחיהם הוא וגם הוא הראה אותותיו אותות שאל"כ מאין ידע כל אשר בבתיהם ולהושיבם הבכור כבכורתו שהוא אמר שינחש בגביע אבל באמת לא ניחש וא"כ מאין ידע כל מה שמבואר במדרשים שהגיד להם אף עצי עריסתם וע"כ שאחיהם הוא ולזה אמרו חז"ל פרע להם בית השחיטה וטול גיד הנשה בפניהם למען להראות להם ברמז כי עברי הוא ודו"ק

ויכירם ויתנכר אליה' בתרגום אונקלוס ואשתמודעיינן וחשיב מה דמליל עמהון ונשאלתי בזה דלא מפרש כלל על המקרא שכתוב ויתנכר הוא מפרש וחשב מה דמלל עמהון והנה לפמ"ש בבעל הטורים שרצה לקבלן בסבר פנים יפות ובא המלאך והזכירו יש לומר דהתרגום פירש לפי הכוונה שחשב מה דמליל עמהון בשעה שביקש להם שיניחו לו כמ"ש אבל אשמים אנחנו וגו' בהתחננו אלינו וגו' אבל לדעתי נראה דהנה לשון ויתנכר הוא על משקל מתרושש מתעשר שמשמע שעושה עצמו כעשיר ורש מה שאינו כן א"כ גם כאן הוא באמת רצה לקבלם רק שעשה עצמו כמתנכר למען קיים החלומות וע"כ עשה תחבולות איך להתנכר אליהם וז"ש התרגום וחשב מה דמלל עמהון איך להתנכר אליהם ולדבר אתם קשות ודו"ק

לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון. במדרש רבה פ' צ"א סימן י"ב בשעה שהיה אומר אדם דבר מתון לפני ר"ט היה אומר כפתור ופרח ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם והוא משולל ביאור. ולפענ"ד הכוונה עפמ"ש המורה בביאור הכתוב תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו דהנה דברי חכמים יש להם תוך וקליפה עד"מ ספר משלי הגלוי הוא על אשה זונה והתוך הוא על היצר המסית והמדיח וזהו כמו שמשקיע תפוחי זהב במשכיות כסף ששניהם דברים חשובים רק שהפנימי חשוב מהחיצון והנה כי כן מי שאומר דבר מתוקן יש בו פי שנים בגלוי ואם נעמיק עוד יהיה מובן דבר יותר עמוק וזה לדעתי כפתור ופרח והיינו ציורין שעליו והתוך הוא הכפתור ופרח הן הציורין אשר מצוייר בו והוא משל על פנימי וחיצון אבל כשאמר דבר של בטלה אז אמר לא ירד בני עמכם כי באמת ענין מה שאמר בני ולכאורה הוא שולל שהם אינן בניו אבל הענין הוא ע"פ מ"ש הכוזר וגם העקדה השתמש בו בפרשת וישב כי היה מדרך האבות שבחרו באחד מהבנים שיהיה הוא התוך והשאר הם הקליפות ולכך שטמוהו אחיו ליוסף שהיה בוחר אותו להתוך והם יהיו כמו הקליפות השומרות הפירי ע"ש ולפ"ז אחר שנאבד יוסף לקח את בנימן להיות עליו חופף תואר הבן והם יהיו כקליפות ולכך אמר לא ירד בני עמכם ולכך כשאמר דבר שאינו מתוקן א"כ אין בו ענין פנימי רק הגלוי לבד וע"כ יפה תארו בתואר לא ירד בני עמכם דהיינו הפרי והתוך שיש בדברי חכמה כאן לא ירד בני עמכם ומה נכבד דברי רש"י שפירש בני מלשון הבנה והיינו שבינה הוא דבר מתוך דבר וזה אין בזה ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד

וישימו לו לבדם ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים עיין תרגום אונקלוס דבעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין וכ"כ האבן עזרא על פסוק כי תועבת מצרים כל רועה צאן לאות כי בימים ההם לא היו המצרים אוכלים בשר ולא הניחו לאחר שיזבח צאן וכמו אנשי הודו היום ע"ש והנה בזה הבינותי מה ששם לו לבדו ולהאחים לבדם ולמצרים לבדם כי יוסף אמר וטבוח טבח והכן ואין טבוח לשון צווי כמ"ש רש"י רק כמו לטבוח טבח ולפענ"ד כיון שיוסף רצה להתנכר להם אם כן אף שלכבוד האחים התיר לטבוח היינו שהאחים יטבחו אבל לא יכול לצוות שהמצרי יזבח תועבת מצרים בידיו. ובזה מיושב מה שהקשה המהרש"א בחולין דף צ"א דהיאך אכלו משחיטת נכרי ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יוסף בחכמתו הערים שהם בעצמם ישחטו כמשפטם. ובזה עמדתי על הא דאמרו בחולין שם וטבוח טבח פרע להם בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גיד הנשה אסור לבני נח והקשו בתוספות הרי על השחיטה לא נצטוו ב"נ ואפ"ה אמר ולפמ"ש מדוקדק היטב שבאמת הוא לא צוה שישחוט המצרי להם שבאמת אסור ורק שצוה שיפרע ויגלה להם בית השחיטה שהאחים ישחטו להם בעצמם ורק בגיד הנשה צוה שיטול הוא לפי שגיד הנשה נאסר לבני נח ויוסף הערים בחכמתו: ובזה ראיתי ליישב מ"ש וטבוח טבח הקדים הפעולה למקור וכבר נודע מ"ש בעשרה מאמרות מאמר ח"ד ח"ב פ"ז שבהקדים המקור להפעולת יתחזק התואר ההוא וההיפוך בהתאחרו וא"כ כאן הי' לו להקדים המקור שהוא הטבח לטבוח אבל באמת אם היו המצרים אוכלים בשר היה שוחט הרבה כיד המלך והיו מקדים המקור להפעולה אבל כיון שהוא תועבתם ורק לכבוד האורחים הנכבדים התיר להם שיזבחו לעצמם ולכך לא הרבה רק כפי הצורך למען לא יהיו לזרא בפני המצרים ולכך ניתן לו לבדו לפי שהתנכר אליהם ולא