דברי שאול עה"ת ומגילות פד

מחוייב מיתה ולמחרתו יהרגו אותו הוא טועם טעם מיתה בעודנו חי וא"כ זה שטען אגג אכן סר מר המות היינו גם כעת כבר סר מר המות שאני טועם טעם מית' ומה תוסיף עוד להמיתני בפועל וע"ז השיב לו כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך ע"ש ולפ"ז גם כאן האחים אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו היינו אמת שאשמים אנחנו ונתחייבנו יסורין אבל הרי כבר בא עלינו הצרה הזאת שאין לך יסורי מות גדולים מאלו שכלם היו בסכנת מות מיד שוטר ומושל וזה שאמרו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת והשיב ראובן וגם דמו הנה נדרש היינו אלו לא הרגתם אותו אז היה די ביסורי מות כאלו אבל דואג אנכי אולי דמו נדרש ואין תקנה כי אם דמכם בראשיכם ודו"ק וע"ז נאמר והם לא ידעו כי שומע יוסף והמעיין בפרשה ימצא שהכתוב עורר. כי יוסף הצדיק לא עשה עמהם כמתכוין להנקם כי אם אדרבא כל מגמותיו היה שיתכפר להם העון בהיסורים האלו והעד לזה שבכל פעם העידה התורה שבכה ונתאפק והיינו שמצד טבע רחמנותו נתפעל מאד על שצריך לעשות כן לאחיו הנעימים והנאהבים רק שאדרבא עי"ז רצה שיתכפר להם

ואל שדי יתן לכם רחמים וגו' ואני כאשר שכלתי שכלתי. במדרש דרשו על הגליות ועל שני חורבנות לדעתי נצנצה בו רוח הקודש כי מלחמת יוסף עמהם הוא סימן לעתיד שיגלו שני פעמים וזה מורה על שני חורבנות ולכך נצנצה בו רוח הקודש ואמר ואל שדי יתן לכם רחמים ושלח לכם את אחיכם אחר ואני כאשר שכולתי שכלתי ודרשו במדרש על שתי חורבנות ולא אשכל עוד והיינו שיעקב ראה בנבואה שאם יגלו בשתי חורבנות לא יגלו עוד וכן הי' מורה רמז יוסף עם אחיו ששתי פעמים ציער אותם ואח"כ נתגלה להם וכן נזכה שיגלה לנו משיחנו במהרה בימינו. וזה לדעתי משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שמשיח בן יוסף רמז ליוסף ומשיח בן דוד הוא מיהודה דדרשו במדרש עליהם כי הנה המלכים נועדו וגו' וכל מעשה אבות סימן לבנים

אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם. הענין נראה לי דהנה מה שרצו להחזיר הכסף אף דהפקעת הלואתו שרי בעכו"ם והם חשבו כי עכו"ם הוא לדעתי נראה ע"ד שאמרו בירושלמי פ"ב דב"מ בשמעון בן שטח שמצא במרדעת החמור כסף והחזיר ואמרו ברוך אלקי שמעון בן שטח ולכך החזירו המעות דזה קידוש השם דהיינו שהם קנו תבואה ולא צריכין למעות וע"ז השיב שהם מצאו באמתחתם וכספכם בא אלי וא"כ מה לי במעות שלכם ודוקא שמעון בן שטח שמצא כסף במרדעת שבודאי היה של העכו"ם אבל כאן כיון שאמר שכספכם בא אלי וא"כ מת לי במעות שלכם ודו"ק

הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדוף אחרי האנשים והשגתם. מה שאמר והשגתם הוא תמוה דאם לא ישיג אותם לא יאמר והעקידה כתב דהכוונה שימהר לזרז עצמו שישיגם ולפענ"ד נראה דהנה מה שצוה לאשר על ביתו לרדוף הוא לפי שבאמת רצה יוסף להכיר עצמו תיכף בבואם העירה שלא רצה רק ש היה להם איזה שעות יסורין שיתכפר עוונם והנה חשב כי עכ"פ מי שלא ידע יחשוב אותם לגנבים טרם יוודע הדברים ויבזה את אחיו ויכם ויקללם כמשפט גנבים שאף בטרם שיצא לאור משפט הגנב מה שמכים אותו ומבזים זה לא בא במספר וע"כ אמר יוסף לאשר על ביתו ולזה צוה בראשונה שימלא באמתחותם בר וכספיהם והגביע והוא ידע בעצמו כי עלילה הוא ולכך א"ל קום רדוף אחרי האנשים והשגתם כי ממשפטי הגנבים שבעת מצאו ידם לגנוב הם בורחים מהר למען לא ישיגם אבל מי שהוא נקי ולא ידע כל מאומה למה ימהר לברוח ולכך אמר לאותו האיש קום רדוף אחרי האנשים והשגתם שבודאי תשיגם שלא ברחו שהרי לא ידעו מאומה. ובזה נראה שרמז להם גם עתה כדבריכם כן הוא והיינו שהוא באמת ידע שאינו רק עלילה רק שלא יכול להוציא בשפתו אבל רמז להם שכנים הם ולמה יקנסו עצמם כ"כ שהוא ידע שלא גנבו ומכל מקום נמצא בידם ולכך לא דיבר עמם קשות והבן הדברים

לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון. לפענ"ד נראה דהנה יעקב נענש בשביל ב' פסים מילת שהוסיף ליוסף כדאמרו בשבת דף יו"ד ע"כ התנצל לפני בניו שלא יהיה כמטיל קנאה כעת שנית שלבנימין חשש וכל הבנים שלח וגם שמעון איננו ולזה אמר שלא קרה לכם כאשר קרה לזה שזה אחיו מת לגמרי ושמעון הוא בבית המאסר וגם בנימן נשאר לבדו משא"כ אתם שאחד נאסר וכלכם חיים וקיימים ע"כ מתיירא אנכי שלא יקראהו אסון כדרך בני יחידים. ולדעתי לזה לא רצה לשלחו על ידי ראובן שראובן אמר את שני בני תמית וא"כ אין לך קנאה גדולה כזו שמתיירא מבנימין עד שערבו בשני בניו שימית בשביל בנימין אבל ביהודא שאמר לו שחטאתי לך כל הימים וגם א"ל שכלם בספק נפשות א"כ לא הטיל כלל קנאה בין הבנים וז"ב וגם לא חשש שמא יקראהו אסון כי אז יהיה גם ליהודה אסון שהרי נדה עצמו בעוה"ז ובעוה"ב ויהודה אינו בן יחיד שיחוש לקריאת האסון וכל שנוגע ליהודה יותר ע"כ לא חש אבל לראובן אינו נוגע שיעקב לא ימית שתי בניו וא"כ שוב יש לחוש שיקרה אסון לבנימן

ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן וכו': הענין שעשה יוסף בהגביע וגם