דברי שאול עה"ת ומגילות פב

במדרש בכל עצב יהיה מותר בכל מה שנצטער יוסף עם אשת אדוניו היה מותר שנשא בתה ודבר שפתים אך למחסור ע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך ניתוסף לו ב' שנים הדבר יפלא דמה קמ"ל ומה בא להשמיענו ולפענ"ד נראה דהכוונה שהנה האדם יחשוב בהגיע לו צער שיצטער כן לעולם ומחשב עצות בנפשו איך ימלט ממנה ויחשוב בלבו כי ההשתדלות טוב ויפה לו ואך בזה ינצל והנ' יוסף הצדיק אף כי בטח בד' בכל לבו בכ"ז חשב כי מה שיבקש משר המשקים תהיה לו לעזר מצר לזה הראה לו הקב"ה כי לא אשר יראה האדם כי אשת אדוניו שחשב שהוא צרה שאין כמוה אדרבה מזה נצמח לו טובה שנשא בתה ודבר שפתים מה שהשתדל להנצל מהבור על ידי שר המשקים זה הוסיף לו עוד יגון וניתוסף לו עוד שתי שנים ודו"ק

להתגולל עלינו ולהתנפל עליו לקחת אותנו ל עבדים ואת חמורינו. הנה מה שהזכיר ענין החמורים בצערם חלילה לשבטי יה שיהיה ממונם חביב עליהם מגופם ועיין רש"י מ"ש בשם המדרש ואולי חשבו כי כבר אמרו אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים אלא א"כ ניטל האם שלה כי במצרים היו יודעים האומנות לנוס להסוסים וחמורים ולא היו רוצים ללמד לאחרים ע"כ חששו אולי התעללו עלילות ברשע ע"ד חמוריהם שגנבו ממצרים וזה שהזכירו ואת חמורינו ודו"ק

וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבור אוכל ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו הוא כפול שכבר אמר למעלה שהכיר את אחיו ויתנכר אליהם. אך לדעתי כי בשנים האדם ניכר אם בפרצוף פנים ולפעמים כי יזקין או ישתנה מסבות המקרים יכירו בקול כדאמרו סומא היאך מותר באשתו בטביעת עין דקלא ולפ"ז אמר הכתוב וירא יוסף את אחיו שראה בפרצוף פניהם ויכירם ויתנכר אליהם לאשר היה כתר המלוכה עליו ונשתנה פרצופו ונתיירא אולי יכירוהו בקול לזה דיבר אתם קשות וכאשר השיבו אותו אז הכירם בטביעת עין דקלא לכך כתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו לא בקול ולא בפרצופו והבן הדברים

אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת ויען ראובן ויאמר הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד וגם דמו הנה נדרש. הכוונה לדעתי ע"ד שפירשתי בח"ת בפרשת בראשית הפסוק כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי דמי שהורג במזיד כל הקרוב קרוב הוא יותר עונש אבל זה הוא במזיד אבל בשוגג אדרבא יקטן העונש כי גם לעצמו הרע שמצטער בצרתו ע"ש וא"כ הם שדנו אותו בסנהדרין וא"כ היו כאומר מותר דהוה שוגג א"כ אדרבא העוכס יותר נקל ולכך רצו להקטין העבירה ואמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו היינו אמת שאשמים אנחנו על אחינו אבל היה בשוגג אשר ראינו בצרת נפשו ע"כ באה אלינו הצר' הזאת והוא השיב להם שההריגה היה בעבירה במזיד וא"כ חטאו יותר מה שהרגו אחיהם בשאט נפש וז"ש הלא אמרתי אניכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש ודו"ק

ואת הארץ תסחרו עיין רש"י ורמב"ן ולא נודע מה כוונו בזה ולפענ"ד הכוונה לפי מה שהחזיק אותם במרגלים והנה הם התנצלו שבאו לסחור בארץ לזה אמר שאם יתברר שכנים הם א"כ שוב יוכלו לסחור את הארץ וז"פ שגם סחר מלשון סיבוב והיינו אף שיסבבו בכל הארץ כל שאין חשש מרגלים מה אכפת למצרים בזה ואדרבה הם מתרווחים בזה ודו"ק

ויחפש בגדול החל וגו'. שמעתי מחכם אחר שאמר בביאור הכתוב כ"א תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה ואמר כי ההבדל שבין בקשה לחיפוש הוא שבקשה היינו דבר שהוא בנמצא בעולם כמו הכסף שישנו בעולם ורק שזה אין לו והוא מבקש זאת וחיפוש נקרא דבר שאין ידוע כלל אם ישנו והוא מחפש אם נמצא כלל והנה התורה צריך לבקש מה שידע בודאי שישנו עד"מ לתרץ קושית התוספות על הש"ס זה בודאי נודע שדברי חז"ל צדקו והוא מבקש להבין אבל מה שחפץ למצוא קושית בסוגיא שלומד זה לא נקרא בקשה כי אולי לא ימצא קושיות רק שהוא מחפש אולי ימצא ולכך אמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה שמטמון לא נודע כלל אם ימצא והביא ראיות לזה מחיפיש דנר בביעור חמץ שהוא על חמץ שאינו ידוע. ואני אמרתי לו ראיה ע"ז ממקרא מפורש שמואל א' כ"ג והיה אם ישנו בארץ וחפשתי אותו בכל אלפי יהוד' והיינו לאשר היה מסופק אם נמצא כלל בארץ אם לא ברח למקום אחר לח"ל ושם שחפש בכל המחביאים אשר נסתר שם אמרו והי' אם ישנו בארץ וחפשתי אותו שהי' מסופק אם נמצא כלל. וזה לדעתי מה שנאמר במלכים א' כי שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ואחאב צווח אח"כ דעו נא וראו כי רעה זה מבקש כי שלח אלי לנשי ובני ולכספי וזהבי ולא מנעתי ממנו ולא נודע לכאורה מה היה השינוי בשני השאלות האלו כי בתחלה לא מנע ממנו ואח"כ צווח. ולפמ"ש יש לומר כי בתחלה חשב שאינו מבקש רק מה שבדרך הטבע שנותנים מס למלך וא"כ לא מנע ממנו אבל אח"כ שלח