דברי שאול עה"ת ומגילות פ

בבית אשר אסירי המלך אסורים שם ולכך נשא חן בעיני שר בית הסוהר אף כי לא נודע שהי' שר וגדול מקודם וזה שאמר כי אם זכרתני אתך וגו' והוצאתני מן הבור הזה כו' כי שמו אותי בבור הזה והיינו שהרא' לו אות כי צדיק הוא בריבו כי שמו אותי בבור הזה כי לולא כן אם נחשבתי כשאר זולל עושה כל תועבת היו להם להשים אותי בבור אחר והבן בדברים ודו"ק

ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים שם עיין רמב"ן שפירש שאסירי המלך היינו אותם שחוטאים נגד המלך ומה שיוסף אסור שם נדחק הרמב"ן. ולפענ"ד זה הענין כי מי שחוטא וגונב וכיחש זה אין חטא כל כך כמו מי שחוטא נגד גוף המלך בעצמו וכמו כן יוסף אם היה גנב וגזלן לא היה כל כך העונש גדול אבל כשהאשים נגד אשת אדוניו זה החטא נגד המלך עצמו וזה שכתוב מקום אשר אסירי המלך אסורים שם והוה כמו שחטא נגד האדון ממש

כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה וגו' הכוונה עפמ"ש האלשיך על פסוק וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' שהכוונה שאם אדם עושה סימן בבגדו שיזכור איזה דבר אז מועיל לו אח"כ לזכרו אבל כשקושר איזה דבר בלי מתכוין אז אינו זוכר וזה שכתוב והיה לכם לציצית ולכך וראיתם אותו וזכרתם וזה שאמר כי אם זכרתני אתך והיינו שתעשה סימן להזכירני אז תזכירני אל פרעה אבל שר המשקים באמת לא זכר את יוסף ע"כ וישכחהו והסימן היה ללא הועיל ודו"ק שוב ראיתי באלשיך כאן וכפי הנרא' הרגיש קצת בזה: חסלת פרשת וישב פרשת מקץ

במדרש אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר כ"א זכרתני אתך ניתוסף לו ב' שנים תמה בזה ביפ"ת דהא מותר השתדלות אף להצדיק ובהדיא אמרו וברכתיך בכל אשר תעשה יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בבל אשר תעשה וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי ע"פ מה שנודע שיש טבע כללית וטבע מיוחד דהיינו שהטבע משועבד לאיש השלם לכל אשר יפקיד עליו. אך זאת ההבדל שבין הנס להטבע המיוחד שהנס שבא מד' יוכל להיות אף יש מאין כאשר כח ביד ד' אבל מה שהטבע משועבד לצדיק זה לא יוכל להיות רק אם יש דבר במציאות יוכל להתפשט ולהתגדל עד למעלה ועיין דרוש מי מריבה באפיקי יהודה, וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות ולפ"ז זה שאמר יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה היינו שהטבע המיוחד אינו יש מאין רק אם אתה עושה יוכל להתפשט עד למרבה ולפ"ז זהו אם בא מצד הטבע המיוחד אבל אם הוא בא מצד הנס מאת ד' אין הבדל בין יש לאין כי ברכת ד' היא תעשיר והנה הצדיקים בענותם לא יסמכו על הנס לגמרי וע"כ יעשו תחבולות כאשר מצינו באבותינו הקדושים שבקשו תחבולות רבות לעשות בעניני העולם וגדול מכולם יעקב אבינו שעשה תחבולות רבות וזה לדעתי מה שאמר יעקב ללבן אתה ידעת את אשר עבדתיך כי מעט אשר הי' לך לפני ויברך ד' אותך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי היינו כי אני אין בכחי לעשות יש מאין רק ע"י המעט יוכל להיות רב ע"כ מתי אעשה גם אנכי לביתי ומעתה זה שכתוב אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו זה יוסף אך שבענות צדקו בקש לו תחבולה ע"י שר המשקים ועי"כ נתקלקל הדבר על ב' שנים שדוקא אם יכול לעשות צריך לעשות כל אשר בכחו אבל מה שאין יכול לעשות צריך הנס שיבא מאת ד' לבדו ודו"ק

ואין פותר אותם לפרעה עיין ברש"י שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר וכו'. להבין הענין מה שנואלו חכמי פרעה נראה לפענ"ד עפמ"ש במדרש ותכלנה שבע שני השבע ותחלנה שבע שני הרעב ודרש שיצאו מכוללות ונכנסו חולנית וביאור הענין עפמ"ש בתענית שלא היו מתענין ביום ראשון לפי שקשה על האדם לצאת מעונג לרעב והנה בסתם שנים אם אח"כ נתהווה רעב לא יקשה כל כך כמו אחר שני שובע ולכך כאן שהי' בתחלה שני שובע והיו מתענגים על כל טוב ויצאו מכוללות שהוא לשון כולל שנשלם הזמן והיו שבעים ולפתע פתאום נעש' רעב ולכך נכנסו חולנית שלא יכלו לסבול ונמצא ששני השובע הם היו גרם בנזקין שהיה אח"כ קשה לסבול ומעתה זהו שאמרו ותאכלנה שבע הפרות הרעות וכו' והיינו ששני השבע היו גרם בנזקין כמו שהפרות הטובות נבלעו בהרעות ולא נודע כי באו אל קרבנה והיינו שמכל מקום לא הרגישו בזה בארץ מצרים שהרי בארץ מצרים קבצו האוכל ונשאר להם וא"כ לא הרגישו ברעב כ"כ שגם בשובע לא התענגו כל כך שידעו שיהי' רעב משא"כ בשאר הארצות ששם היה שובע ולא השאירו על אח"כ וז"ש ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם ואח"כ נתחזק הרעב בארץ מצרים שלא בא לפתע פתאום וא"כ לכך לא נכנס באזניו שאמרו לו שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר שאם כן מה ענין שתאכלנה הפרות הרעות להטובות משא"כ בזה שזה פתרון הבליעה ולכך היטב אשר יעץ יוסף לקבוץ את האוכל ושאלו כולם הליועץ למלך נתנוך ולפמ"ש זה מענין פתרון החלום ודו"ק היטב. וכעין זה כתב באהל יעקב אבל לא דבריו דברינו והמעיין יראה וגם יש לומר דלכך