דברי שאול עה"ת ומגילות עט

השכר גדול יותר א"כ נופל עליו שפיר לשון מצליח שהוא קפח ודו"ק

הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וגו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. הנה גוף המקרא אין לו ביאור דפתח מצד האדון וסיים בחטא לאלקים וגם במדרש אמרו וחטאתי לד' אין כתיב אלא וחטאתי לאלקים איני עושה לאלקים את הדבר הזה ועיין במדרש כאן בוישב פרשה פ"ג ובויקרא רבה פרשה כ"ג ובמדרש רות פרשה ה' ויש קצת נוסחא אחרת שם ובאלשיך ראיתי שהביא הנוסחא אני עושה לאלקים ולא אלקים עשה לי ע"ש כי אינו לפני והוא משולל ביאור. ולפענ"ד נראה דהנה נראה שלפעמים יש ששני אנשים יעשו חטא אחד ולא יהיו שווים בהמע"ל עד"מ אחד גזל לחבירו והנה החטא לא תגזול הוא כולל אבל לפעמים יגדל עון הגזל באם גוזל למי שגדלו וחנכו או שגוזל לעני ואביון יגדל יותר העונש מאשר יגזל לעשיר ונמצא שהחטא משתנה לפי העושה והמקבל העושק וכדומה והנה ההבדל הוא אך במה שנוגע בין אדם לחבירו ולא במה שנוגע בין האדם להמקום שזה ענין כולל והנה גם כאן מצד איסור ניאוף אשת איש היה ענין כולל לכל מי שנואף אבל כאן ביוסף היה עוד אשמה רבה במה שחוטא אל אדוניו שהפקידו על כל אשר יש לו וזה שהקדים יוסף זאת למה שחטא לאלקים כי במה שחוטא אל אדוניו זה נחשב לו לדבר פרטי במה שאינו כולל לאחרים שיעשו כזאת וזה שאמר הן אדוני לא ידע אתי מת בבית וגו' ואיך אעשה את הרעה הגדול' הזאת וגם וחטאתי לאלקים וז"ש במדרש אני עושה לאלקים ולא אלקים עשה לי והיינו שמצד חטא המקום אינו יותר העון אצלי ממה שהוא בחטא איש אחר אבל מה שאני עושה לאדוני זה יותר אצלי מאיש אחר והבן בדברים. עוד נראה לי בזה במה שכתוב במדרש וחטאתי לד' אין כתיב כאן אלא וחטאתי לאלקים לאלקים איני עושה את הדבר הרע הזה דהענין הוא דהנה כבר נודע מה שכתב העקידה על פסוק ושמעתי כי חנון אני שלפעמים יגדל העונש מצד מדת הרחמים למה שהוא מצד מדת הדין עד"מ מי שגוזל לאיש עני שקיבץ על יד על יד והתענה זה שלשה ימים עד שהשיג לקנות לו לחם וזה בא וחטף לו אז מי שהוא יותר רחמני בטבע תגדל כעסו יותר מצד הרחמנות וזה שכתוב ושמעתי כי חנון אני והארכתי בזה בכמה מקומות והנה גם כאן היה איסור אשת איש שנוגע למקום ומה שנוגע להאדון שגדלו ונשאו והנ' מה שנוגע להמקום זה יגדל אשמתו מצד מדת הדין אבל במת שאשם לבעליו האדון אשר הגדיל חסדו עמו בזה יכול להיות חרון אפו של מדת רחמים יותר מצד שרחמניות הוא על האדון. והנה זה שכתוב וחטאתי לשם הויה אין כתיב כאן דמשמע שרק מצד זה איני עושה אלא וחטאתי לאלקים שגם מצד מדת הדין לאלקים איני עושה הרעה הזאת ודו"ק היטב כי נפלא הוא ובגוף המקרא נראה לי הכוונה למה שכתב העקיד' על פסוק לכן את זונה שמעי דבר ד' דהכוונה שיש זונה בעצם ויש במקרה דהזונה שהיא בעבור השגת מחיר זו אינה נקראת זונה בעצם ולא נבלה רק כדמות סוחר אבל בתתך אתנן וגו' את זינה מגודרת בשם זונה בעצם והנה גם היא אם הי' מקום לקנות בו מחיר לא הי' מגודר בשם עושה רעה בעצם אבל אחר כי אדוניו לא ידע אתי מה בבית א"כ הוא נקרא עושה רע בעצם וזה שאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. שוב מצאתי בעקידת כאן שכפי הנראה הרגיש בזה והנה במדרש אמרו בדבר מצוה ממאנין בדבר עבירה לא כ"ש וכבר כתבתי בזה וכעת נראה עד"מ שגם לאיש הפחות המעל' ונקל בעיניו לעשות נבלה בכל זאת לשפוך דם לא ימצא מקום בנפשו לעשות והוא מתפלא על הרוצח איך מלאו לבו לעשות כזאת וכמו כן באיש צדיק משולל התאוות כמו זר נחשב בשמוע כי איש ינאף ואיך מצא בנפשו מקום לעשות כזאת והנה יוסף הצדיק בזכות לבו מה שמיאן היה מצד שלא מצא מקים בנפשו איך עושין כזאת לעשות לאדון שהגדיל חסדו עמו לעשות כזאת וגם איך מצא מקום לחטוא לד'. וזה שכתוב וימאן שהוא לשון סירוב והיינו שלא מצא בנפשו לעשות כזאת וז"ש הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וגו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת והיינו שמהנמנע לעשות בנפשו שקר כזאת וז"ש אם לדבר מצוה ממאנין היינו שנמצא שמצד עצמותו אין לו מקום ליבם אשה כזאת לא בשביל איזה דבר שנאת וכדומה רק שאין מוצא בנפשו תאוה ליבם מכ"ש לדבר עבירה ששייך מיאון ודו"ק היטב כי דברים יקרים הם ת"ל

ויתנהו אל בית הסוהר מקים אשר אסירי המלך אסורים שם. לדעתי נראה דהנה ביושבי בית אסורים יש על שתי ענינים יש שיושב בשביל גזילות וגניבות ושאר תועבות ויש שיושב על כי חטאו למלך והם באמת גדולים ונכבדים רק שנמצא עליהם עילה ותחבולה ועד שיצא לאור משפט ישבו שם והנה ההבדל שבינותם הוא כי היושבים בשביל גניבה וכדומה עכ"פ הם דלת העם א"כ גם בעוד שישבו שם אינם מכובדים והמה בשפל המדריגת אבל אסירי המלך הם כל עוד שלא יצא לאור משפט גם בהתפיסה מכבדים אותם כי באמת הם שרים וגם כשוך חמת המלך יוכל להיות שישובו על מקומם ולשררותם והנ' גם יוסף לאשר ידע אדוניו כי הוא אדם גדול ועילה מצאה אשתו עליו ע"כ שמו אותו בבית האסורים אשר אסירי המלך יושבים שם כי אולי תצא לאור משפט כי צדיק הוא. ועכ"פ בעוד שישב שם והי' מכובד כי אדוניו החזיקו לאדם נכבד וידע כי שקר בימינה כמבואר במדרשות ולכך הודיעני תכתוב כי נתן אותו