דברי שאול עה"ת ומגילות ז

בראשית ברא אלהים. עיין רש"י מ"ש בזה בביאור מלת בראשית. ולפיענ"ד נראה דהנה לכאורה תימה רבה על מ"ש בראשית ברא אלקים והרי כביכול כמה עולמות תהו נבראו מקודם וכדדרשו במדרש רבה שאמר דין לא הניין לי, וא"כ איך שייך לומר בראשית ברא אלקים השמים והארץ דמשמע שכביכול זה היה תחלת מעשה אלקים וזה אינו אמנם הענין הוא דאין הכוונה לספר תחלת מעשה אלקים שזה נראה כדורש מה לפנים ומה לאחור וזה אסור כלל לדרוש ולחקור כאשר חכמים יגידו. אבל הענין לספר מאז נברא העולם הלז ונתן התורה הקדושה לעמו מזה מתחיל הסיפור בתורה הקדושה, וא"כ שוב יתכן לומר בראשית ברא אלקים והיינו מענין המדובר עד"מ כמו בזמנינו אם נספר ממעשה המלך בו"ד א"צ לומר מתי נתמנה למלך כי זה דבר נודע ולא נספר רק כל הקורות בדורו וא"כ כביכול במעשה הבורא אם נספר מעשיו אין הכוונה לספר ממעשיו שעשה כי זה אין קץ ואין סויף ואסור לדרוש ולחקור ולא הותר לנו רק מאז נברא העולם וזה לדעתי מה ששינו לתלמי המלך וכתבו לו אלקים ברא בראשית ועיין רש"י ותוס' במגילה דף ט' מ"ש בזה. ולפמ"ש יתבאר שתלמי הנקרא בטלמיוס בספרי היונים הוא הוא אותו תלמי המלך והוא בהתפלספותו לא מצא בחקירתו שהעולם נברא רק שהעולם קדמון א"כ יקשה לו איך שייך בראשית ברא והיה לו לכתוב למתי היה זה המנין וע"כ הקדימו אלקים ברא בראשית. אבל אנחנו ב"י מאמינים בני מאמינים אשר העולם נתחדש מפי הבורא יתברך ולא היתה קדמון א"כ נודע לנו המספר ולאיזה זמן נדבר. וז"ש אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים היינו שלישראל א"צ להקדים הזמן והמספר כי נודע הוא ודוק היטב ואם שגיתי ד' הטוב יכפר בעד

עוד לאלקי מילין דלכאורה לא יתכן לומר בראשית ברא זאת כי אם אצל בו"ד שיש התחלה ותכלית ואי אפשר לו לעשות פעולותיו בבת אחת אבל לגבי הקב"ה כביכול לא שייך לא זמן ולא פעולה וא"כ איך יפול לשון בראשית אמנם באמת כוונת התורה ע"ד מ"ש בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחר יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים וכו' והענין הוא לפענ"ד, כי כבר אמרו חז"ל כי כל מעשה בראשית לצביונם נבראו ולדעתם וא"כ עד"מ בריאת שמים וארץ היה צריך יום אחד לא לערך הבורא יתברך כי אם בערך מעשה שמים וארץ המקבלים הפעולה הם היו צריכין שיבראו בכל התיקון והיופי לפי מדה ומשקל שליש מים ושליש ארץ ושליש הרים היה צריך יום אחד וכדומה כל הברואים ומדומה בזה עד"מ שאדם גדול לומד עם תלמידים בכל יום עלה אחת מהתלמוד הנה לפי גדלותו היה יכול ללמוד בשעה אחת העלה הזאת אבל לפי ערך המקבלים צריך שיצמצם עצמו וללמוד במתון כדי שישיגו התלמידים לפי כח שכלם כמו כן באלפי אלפים הבדלות היתה הבריאה לפי ערך חומרי ומקשיות הבריאה היה צריך זמן כ"כ. וזה לדעתי מה ששינו לתלמי המלך אלקים ברא בראשית שהוא לפי דעתו דעת הפלוספיא הארורה יקשה עצמו לדעת איך שייך בראשית נגד הבורא יתברך שאין נופל תחת הזמן ומזה יביא ראיה לדעתו הסכלה והנבלה ע"כ אמרו שאלקים ברא בראשית את השמים והיינו שאלקים שהוא בגימטריא הטבע ברא בראשית זאת ואח"כ זאת. אבל לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים ודו"ק

בראשית ברא אלקים עיין רש"י מ"ש בזה והרמב"ן חידש בזה כי הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת אבל כל הנעשה תחת השמש או למעלה הווה מן האין התחלה ראשונה אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד אין בו ממש אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הראשון והיא הנקרא ליוונים היולי ואחר ההיולי לא ברא דבר רק יצר ועשה ממנו והאריך בזה. ואח"כ בפסוק ויתן אותם ברקיע השמים ביאר מאמר ר"א הגדול בפרק י"ז שאמר השמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה שהכוונה שהשמים שהוא גוף מתנועע בעל חומר וצורה לא יתכן שיהיה נברא מן האין וע"כ אמרו שאור לבוש הוא היה הנברא הראשון ע"ש שהאריך. וכוונתו ליישב בזה קושית המורה שצווח ככרוכיא על דברי ר"א שרצה לומר שהשמים נבראו מאיזה דבר ע"ש וע"כ כתב הרמב"ן שרצה שהחומר הראשון שנברא מאפס היה דקה מן הדקה וממנו נבראו השמים וגם חומר הארץ לא נברא מאפס המוחלט רק היה שלג שתחת כסא הכבוד הממציא חומר הארץ והכסא היה ראשון מאפס ואח"כ השלג ואח"כ הארץ כמ"ש הרמב"ן שם. ובאמת שלכאורה הוא נפלא מאוד מהיכן למד הרמב"ן זאת ואין הבדל בין החומר הדק או החומר הגדול כמו שיוכל הקב"ה לברוא זה מן האין כמו כן זה