דברי שאול עה"ת ומגילות עח

הבה נא אבא אליך. היינו שצוה שתכין עצמה ותזמין לו שזה היה ענין הקידושין קודם מתן תורה לזה אמר שלא ידע כי כלתו היא שאז א"צ דעת כי ביבמה קונה בלי כוונה וכמ"ש

אם תתן ערבון עד שלחך. הנה לכאורה יפלא למה עשתה כדברים האלה והלא מדברים כאלה שיצטרך לתת ערבון ומה גם חותמך ופתילך ומטך היה מקום שתתפרד החבילה ויהי' כל עמלה לריק אבל באמת תמר שממנה נשתלשל כל מלכות בית דוד חלילה לה שתתכוין לשם זנות ח"ו ואם כה כוונתה היה לה ללכת אחרי הבחורים ממנו אבל כל כוונתה שראתה ברוח הקודש שתעמיד זרע מלוכה ואחרי כי אירע לה פעמים צרה ויהודה הבטיח לה שתנתן לשלה בנו, ולא ניתנה זה זמן רב ע"כ מאוד נכספה נפשה להעמיד זרע ממקום הקדוש הלז וכמו שדרשו על פתח עינים שבקשה שלא תצא ריקם ולפ"ז רצתה לנסות עצמה אם באמת כוונתה לשמים ואם אולי תאות הזנות עוור עיני שכלה לחשוב מחשבת מצוה ותלך אחרי עיניה וע"כ בראותה כי יהודה רצה לבוא אליה אמרה בזאת אדע כי מד' הוא אם אשאל דבר כזה שקשה על האדם ואם בכ"ז יתן הרי נודע כי מד' הוא וע"כ דברה כה אם תתן לי ערבון וכשאמר מה הערבון אמרה חותמך ופתילך ומטך שזה מאד קשה על האדם ובכ"ז נתן לה ותהי לאות כי לא זנתה ולא כוונה לשם זנות שדרך הזונות לשפוך הזנותן על כל עובר. עוד נראה לי דהנה כבר כתב הרמב"ן בפרשת לך שכל דבר שיש לו פועל הדמיון זה יתקיים בודאי והיא כשרצתה להעמיד זרע מלוכה רצתה שתהיה פועל הדמיון ע"ז וע"כ אמרה אם תתן לי ערבון עד שלחך וע"כ אמרה חותמך ופתילך ומטך. ומה נכבד מה שדרשו חז"ל חותמך ופתילך דקאי על מלכות ועיין במדרש ותמצא כל הדרשות בזה ומזה אות כי פועל הדמיון יתקיים בודאי

לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו'. ראיתי בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' קס"ה שהביא קושיא בשם הרב מוהר"ש עטיא דהיאך עברו השבטים על לאו מפורש בתור' וגונב איש ומכרו ופלפלו שם אם זה הוה כמצוי בידם דאינו עובר וגם בגדול אינו עובר. ומהרי"ט צהלין כתב דדברי הרמב"ם לא נודע מקומם ובאמת לדבריהם היה מקום לומר דהא בעינן עימור והם לא נתעמרו בו אבל לא ידעתי הא באמת מבואר במדרש דחטאו בזה השבטים והפייטן במוסף יוה"כ סידר דנענשו ע"ז עשרה הרוגי מלכות ובאמת בחטא המכירה נתגלגלו למצרים ומה יבקשו יותר וגם הא רצו להרגו דזה ודאי אסור וע"כ איני רואה מקום לקושיא זו

וישב ראובן אל הבור. במדרש אתה פתחת בתשובה תחלת ב"ב עומד ואומר שובת ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך. הענין הוא כי מי ששב אחר שבא עליו יסורים זה אינו תשובה מעולה ועיקר הוא מה שמתעורר מעצמו טרם בא עליו הרע' והנ' ראובן נתעורר לעשות תשובה טרם שבא עליו יסורים לכך הבטיח לו הקב"ה שב"ב יאמר שוב' ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך היינו שלא ישוב מפני העונש שהגיע לו רק מפני העון בעצמו ודו"ק וזה מה שאמרו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד והיינו שאינו מרגיש ביסורים רק מה שפגם בכסא כבודו זהו תשובה מעולה

ולא יסף עוד לדעתה ויהי בעת לדתה והנ' תאומים בבטנה. לדעתי הכוונה כשם שמצות יבום הוא להקים זרע לאחיו א"כ כאן שהאב קיים מצות יבום הי' מקים שם לשני בניו שמתו ורק שהיה יכול להיות עוד בפעם אחרת אבל כיון שלא יסף עוד לדעת' ע"כ הולידה תומים בבטנה

וימאן ויאמר הן אדוני וגו'. במדרש אמרו שא"ל אם לדבר מצוה ממאנין שנאמר מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לדבר עבירה לא כ"ש. כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה שיש להבין ההבדל שבין מאן ללא אבה וכבר כתבתי בזה גם כן וכעת נ"ל דהנה מיאון לא נמצא לפענ"ד במקרא בלי טעם כי אם בטעם כמו דמצינו באדום שאמר פן בחרב אצא לקראתך ואח"כ כתיב וימאן אדום והיינו שחשש אולי עי"ז ירבה המחלוקת וההכרח אח"כ לצאת בחרב וחנית לכך לא הרשה מתחלה לעבור ולא פתח להם פתח כלל אבל לא אבה הוא בלי טעם שמה שאינו רוצה אין צריך לתת טעם רק מה שמסרב וממאן לזה צריך טעם והנ' לדבר מצוה יותר מהראוי שאף שלא אבה לקיים המצוה אבל עכ"פ לא שייך נ"ט עוד ואפ"ה כתיב מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל וא"כ חזינן דאף לדבר מצוה מצינו פעמים שממאנים מכ"ש לדבר עבירה שיש לתת טעם למה ימאן מפני שהוא דבר עבירה לא כ"ש ועיין בחידושי לפרשת דברים מ"ש בזה הענין ודו"ק

ויהי איש מצליח במדרש אמרו ר"ב אמר קבר קפת וכו' משל לדובא שהיתה עומדת בשוק מקושטת באבנים טובות אמרו כל דקפח ליה נתיב מה דתו' עלה היה שם פקח אחר אמר להון מסתכלין אתון במה דעלה ואנא מסתכל בניבי והוא משולל ביאור ולפענ"ד כוונה נפלאה בזה ע"ד שכתוב נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ולכך כאן שהיא תבעתו והית' יפ"ת ומקושטת אבל באמת בתכלית הדבר תיתה סרת טעם ולזה אמר מליצה נפלאה שבאמת אם מסתכלין במה שעליה היצר משיאו לבא עליה אבל אם מסתכלין בשיניה הרי היא מאוסה וסרת טעם ובזה נצח להיצה"ר ומה שאמר ר"ב אח"כ כל אותת דובא קפח קפח ואתה רב מבין היינו שכל ערמות שהיצה"ר הסיתו לעבור עביר' והוא מתגבר עליו