דברי שאול עה"ת ומגילות עז

הדיין טענותיו של זה כמו כן היצה"ר מכניס בלב האדם טענותיו ובלבו מושרשים טרם ידע הנער מהיצר טוב ובזה נראה לפענ"ד דלכך תאב מחוייב לחנך הבן עד בן י"ג שנה ונושא עוונותיו לפי שהאב כיון שהוא כבר בא אליו היצ"ט ויודע יצרו הרע ותחבולותיו וא"כ הוא מחוייב לחנך לבנו לאמור לא תשמע ולא תאבה כי אני כבר ידעתיו כי ברע הוא וזה עד"מ אם אחד נוסע בדרך ואינו בקי בדרך אם הוא דרך ישר או פח ופחת וחתחתם בדרך הוא מוליך עמו אחד שכבר עבר בדרך ובקי והוא מתייר לפניו הדרך ומזהירו לא זה הדרך הישר כי אם זה הדרך לכו וראו וכמו כן מחוייב האב לחנכו ולכך צריך לישא עוונותיו שלמה לא הזהירו ולכך משבא לי"ג שנים והוא בעצמו כבר בא יצר טוב לפעמו שוב נפטר האב מעונשו של זה. וזה לדעתי מ"ש זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם וזקני ע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת עליהם והיינו לפי שהת"ח גם בעודנו נער בוצין בוצין מקטפיה ידיע ולא הכה בו שורש היצה"ר ואם כן כל זמן שמזקינין והיצ"ט מתגבר עליו אז דעתו מתיישבת יותר אבל הע"ה שמגודל היצה"ר מנעוריו והיצה"ר השריש בלבו שורש פורה רש ולענה ואח"כ לא היה כח ביד היצר טוב לעקור כל שרשיו א"כ כל שנזדקן וכבר עשה כל מה שלבבו גוזר אומר אך בלא דעת ולא תבונה כי על כן נקרא מלך זקן וכסיל והמופת שבא בקטנות האדם בעוד לא הבשילו אשכלות שכלו וע"כ שאין בו דעת ותבונה וא"כ בלי היצ"ט אין בו דעת ותבונה כמאמרם במדרש שהיצה"ר נקרא טוב מאד שלולא היצר לא היה נושא אשה ובונה בית וא"כ עיקר היצה"ר לא נברא רק לתת בלב אדם התעוררות ולא דעת ולא תבונה בו להבחין בין מעשה טוב לרע וע"כ בת"ח שיש להם דעת ותבונה גם היצה"ר טוב להם שעי"ז יתן בהם כח התשוקה לכל הפעולות טובות שלולא כח התשוקה היה כח שכלו נרדם בירכתי הגוף העצל אבל זקני ע"ה א"כ היצה"ר מעוררם לעשות רע אבל אין כח בהם להיות כח השכל שופט אם טוב הדבר לפניו וכשר לעשות או לא וע"כ כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת

נחזור לענינינו דלכך האב מחויב לחנך לבנו בתורה ובמצות שכבר אמרו בראתי תורה בראתי תבלין נגד היצה"ר ולכך יוכל לעמוד נגדו והנה יהודה בראותו כי מת ער בכורו הזהיר לאונן לעמוד נגד היצר הרע ואמר לו שייבם אשת אחיו ויעשה כפי המצוה אבל אונן לא שמע אליו ולכך כשראה שלא הועיל בחינוכו כל עוד שלא בא לו היצ"ט ולכך המתין לשלה, עד כי יגדל ויבא היצ"ט לפעמו והריחו ביראת ד' כי אז יוכל לעמוד נגד היצה"ר ותחבולותיו וכעין זה פירש הרמב"ן ע"ש ודו"ק

שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני: כבר כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נראה לי דהנה בענין חשש קטלנית ביבמה נראה לפענ"ד דכיון דהוא ואחיו הם אחת וזה בא להקים לאחיו שם לא שייך בזה קטלנית שהם נחשבים לאחד ולכך יהודה נתיירא דשמא לא ירצה להקים זרע לאחיו ויהיה חשש סכנה לכך אמר עד כי יגדל ויקנה יראת שמים וכמ"ש הרמב"ן ודו"ק ובתשובה הארכתי בזה. עוד יש לומר דהנ' מבואר בש"ע סי' ט' דאם מת במקרה או דבר לא מקרי קטלנית א"כ בזמן שער מת מחמת חטאו לא שייך דמזל דידה גרם דהא בחטאו מת וגם אונן בחטאו מת ולכך רצה שיגדל שלה ויקנה יראת שמים ולא ימות בחטאו וזה לדעתי מה שאמר יהודה צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני והיינו כמ"ש

הנה חמיך עולה תמנתה. במדרש רב אמר שתי תמנות היו אחת של יהודה ואחת של שמשון ולמה היא מזכיר בה עליה וירידה אלא עליה ליהודה וכו' ר' סימון אמר תמנתה אחת היא ולמה הזכיר בה עלייה וירידה א"ר איבו בר נגרא פהדא בת מעין דסלקה לה מן טברי' ונחתן לה מן כפר שובת והוא משולל ביאור דמה בעי ר' ס סימון בזה. והכוונה לפענ"ד דלפעמים מצינו ששני אנשים יעשו פעולה ובכ"ז יהיה לזה לטובה ולזה לרעה והדמיון לאחד שעולה להר ואחד יורד מן ההר שנמצא שההר לא ישתנה רק מפאת האנשים הבדל שזה עולה וקשה לעלות להר וזה היורד מן ההר יכול יותר לירד וכמו כן שמשון ויהודה עשו פעולה אחת ונשאו נשים נכריות וגם על תמר יהודה חשב שהוא זונה ושמשון לקח ג"כ אשה זונה ובכל זה זה העמיד מלכים וזה היה לו ירידה מזה והבן בדברים כי כוונה נפלאה היא

ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך. עיין רש"י שנדחק בלשון הבה נא שהיא לשון הכנה שבכל מקום היא לשון נתינה. ולפענ"ד הכוונ' כפשוטו כי לאשר הכתוב העיד בתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך לכן את זונה שמעי דבר ד' והנה פשט המקרא מורה כמו שכתב העקידה שהזונה בעצם היא הנותנת נדה לכל עובר שיזנה עמה לכך כשראה יהודה שיושבת באם הדרך חשבה לזונה גמורה שנותנת נדה לכל עובר על כן אמר הבה נא אבא אליך היינו שתתן לי נדה בעבור שיבא אליה והוא מסכים להמדרש שביקש לילך ובא לו מלאך הממונה על התאוה שלא בטובתו ולכך ביקש עכ"פ שתתן לו נדה והיא שבאמת לא היתה זונה על כן אמרה מה תתן לי כי תבא אלי היינו לא שאני אתן לך כ"א שאתה תתן לי והוסיפה עוד שהיה צריך להניח לה ערבון עד שלחו ודו"ק היטב.