דברי שאול עה"ת ומגילות עו

לגדולת המלך נחשב גם זה לחטא וגם הם לא רצו לדבר עמו ולכך סבב השם שנתנוהו באותו בית הסוהר שגם הם חשבו כי נכבד הוא לפי ששמו אותו בבור הזה ודו"ק . וז"ש וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור הזה והיינו שזה מופת איתך שחטאו לא היה כפי אשר אמרה אשת פוטיפר ועוד הביא מופת כי גונב גונבתי מארץ העברים וכפירוש הרמב"ן שאברהם היה נודע בשם העברי וכל הבנים יתיחסו בשם הזה וא"כ נודע כי הבנים בניו זרע ברך ד' הוא וחלילה שיהי' רועה זונות כאשר אמרו עליו ודו"ק

והיא כפורחת עלתה נצה עיין רמב"ן מ"ש בזה כי נדמה לו כאלו פרחו מיד עלתה נצה וזה להורות כי ממהר אלקים לעשותו ועד"ז אני מפרש מ"ש ירמי' מקל שקד אני רואה וא"ל הקב"ה הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו והקשו כלם מה הטוב לראות אשר ראה הגיד ולפמ"ש אתי שפיר כי ראה ביחד התפריחה וההנצה וההבשלה ומזה הבין כי שוקד אני על דברי לעשותו ודו"ק

שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. עיין רש"י שכתב שדחה אותה בקש שאסורה לו שהיא קטלנית ותמה הרמב"ן בביאורו על התור' דלמה לא אמר בפירוש שהיא אסורה לו ע"ש וגם אא"ז הח"ץ ז"ל סי' א' תמה מזה על מ"ש בעלי תשובות דבמקום יבום לא שייך חשש קטלנית וכאן היה יבום ע"ש וכבר כתבתי בזה כמה דברים: וכעת נראה לי דבר חדש דהנ' התוס' ביבמות דף ל"א האריכו אם אשת שני מתים הוא מן התורה ועיין בגיטין דף פ"ד ולפ"ז הא מבואר בש"ע סי' קע"ד ס"ו באהע"ז דקטן שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שאין ביאתו קונה קנין גמור הוה עליה זיקת שני יבמין ולפ"ז כיון דיש עליה חשש קטלנית רק דשימר מצוה לא ידע דבר רע ומותר ליבם אבל אחר שייבם שוב יהיה החשש קטלנית במקימו ואם כן חש יהודה אולי ימות שלה ואז יעקר מצות יבום והוא חשש מאוד למצות יבום שהוא קיים מצית יבום תחלה ולכך אמר שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני ואם יגדל שוב לא תהיה אשת שני מתים דהא קונה קנין גמור ושוב אף שימות אח"כ תוכל להתיבם דשומר מצוה לא ידע דבר רע. ובזה יש לפרש הא דאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני והוא משולל הבנ' ועיין רש"י ורמב"ן מ"ש בזה וכבר כתבתי בזה בכמה דרכים ולפמ"ש כאן אתי שפיר דהרי היה ביאת שוגג ולפ"ז לשמואל דאמר ביבמות דף נ"ו דביאת שוגג אף בנשואין לחד לישנא לא קנה לכל וא"כ גם הוא לא יצא מחשש אשת שני מתים ונמצא שהיא צדקה ממני שהרי ע"כ לא נתתיה לשלה בני היינו דמשום החשש הלז לא נתן אותה לשלח משום חשש שני מתים והרי גם הוא אף שקיים מצות יבום כיון דהיה בשוגג ולא קנה לכל שוב הוה אשת שני מתים ודו"ק כי האומנם שהוא ע"ד דרוש בכ"ז נפלא הוא ת"ל

שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו: כבר כתבתי בזה דברים רבים וכעת נראה לי ע"פ מה שהקשיתי בהא דקטן מייבם והיאך יכול לייבם והא דעת הש"ג בפ' ב"ש בשם ריא"ז דיבום וחליצה צריך שני עדים ועיין ב"ש סי' קס"ו ס"ק ב' ומלמ"ל פ"ב מיבום והרי אין מעידין על הקטן כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות גירושין לענין קטנה שאינה יכולה לעשות שליח לקבלה שצריך עדים ואין מעידין על הקטן שאין לו דיעה שלימה וה"ה בזה והיא קושיא נפלאה. וצ"ל דשאני התם דהיא עשתה שליח לקבלה וצריכה דעת שלימה דאל"כ לא מקר' שליח לקבלה אבל ביבום דקי"ל דבשוגג ובלא מתכוין קנה ג"כ וא"כ אף כשאינו בן דיעה שלימה ג"כ קנה בביאה ושפיר יכולין להעיד עליו שיבם אותה ואף שלא נתכוין לא גרע מנפל מן הגג ונתקע דקנה דכל שנתכוין לבעול קנה. ומעתה כאן שהיתה קטלנית רק דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמ"ש המהרלב"ח ועיין תשובת אא"ז הח"צ ז"ל סי' א' ועכ"פ כל שאין לו דעת שלימה שוב לא מועיל היבום דהא צריך עדים וכל שאין לו דעת שלימה ולא נתכוין לשם מצוה לא פקע מחשש קטלנית דלא שייך שומר מצוה לא ידע דבר רע דלא נתכוין לשם מצוה וז"ב. וזה שאמר לה שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני ואז יתכוין לשם מצוה ולא שייך קטלנית וזה שאמר לה צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני והיינו שגם הוא לא נתכוין לשם מצוה ולא פקע מחשש קטלנית וע"כ לא נתתיה לשלה בני דהיינו מטעם הזה לא נתתיה לשלה בני ודו"ק. אמנם קשה לרשב"ג דבעי שלשה פעמים א"כ כאן לא היתה קטלנית דלא היה רק שני פעמים ער ואונן וצ"ל דבמקום סכנה חש לדעת רבי ואולי גם רשב"ג מודה במקום סכנה ועיין בט"ז ביו"ד סי' ג' ואולי לכך אמר שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל ודו"ק כי קצרתי

שבי אלמנה בית אביך עד כי יגדל שלה בני עיין רש"י ורמב"ן וכבר כתבתי בזה הרבה ענינים. וכעת נראה לי דהנה מה שאמרו במדרש על פסוק ויגדלו הנערים דהאב צריך שיברך כשיהיה הנער בן י"ג שנה ברוך שפטרני מעונשו של זה. נ"ל דהנה באמת כבר כתב הר"ן בדרושיו דמה שהיצה"ר תקיף יותר מיצ"ט ברוב בני אדם הוא לפי שגדל עמו מנעוריו והיצ"ט לא בא אצלו כי אם בהיותו לאיש ומצאתי בזהר פרשת וישב שהמליץ בזה כמו שאסור להטעים טענותיו לדיין קודם שיגיד חבירו טענותיו כי אז יהיה מושרש בלב