דברי שאול עה"ת ומגילות עה

ועשיו לדרכו הולך והוא משפיל עצמו והיינו במה שמסר עצמו לסכנה ולא יכשל חלילה וזה שצווח יעקב כאן עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ ומסרתם עצמכם לסכנה וע"ז השיבו הכזונה יעשו את אחותינו ואין אנו עושין בשביל עצמינו רק בשביל בנות ישראל שלא תהיינה הפקר וזה שכתב רש"י ית אחתנא ועיין בהג"ה שם ודו"ק

הכזונה יעשה את אחותינו. כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה הרמב"ם כתב שהיה עונש אנשי שכם שלפי שלא מיחו בשכם שגזל את דינה והם ראו וידעו ולא דנו אותו להריגה והרמב"ן תמה ע"ז שלא אמרו רק אזהרתן שלהם זו הוא מיתתן ולא עשה שלהם ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה הטעם דב"נ אזהרתן שלהם זו היא מיתתן היא לפי שבאמת ענין העונש הוא כדי שישוב בתשובה כמאמר הכתוב כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה ובאמת על התשובה כבר הקשו במה ישוב נפש הנרצח או הישוב שבת נשמר בעשותו תשובה וכתב העיקרים כי זה וויתור וחסד מהשם יתברך ע"ש ולפ"ז זה דוקא לישראל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אבל לא עשה כן לכל גוי ואלקים ניצב לדין באו"ה ואך במדה"ד ישפוט ואינו מועיל תשוב' ולכך אזהרתן שלהם זו היא מיתתן כי מה יוחיל עוד להם כל שעתה נענשין בדין מיתה ולפ"ז מה נ"מ בזה בין אזהרה לעשה שלהן עכ"פ כל שעבר שכם ודינו במיתה מחוייבין בני שכם לעשות בו משפט כתוב כי בב"נ אזהרתן זו היא מיתתן. וזהו אמרם הכזונה יעשה את אחותינו היינו שבזה לא מועיל שוב תשובה שהרי כבר עשאה זונה והיו מחוייבין למסור נפשם ולדון אותו ע"ד הנבלה הזאת וכל שלא עשו כן בדין הרגם וז"ב ודו"ק

שוב ראיתי בספר הישר על התורה המקובל לנו כמ"ש הרמב"ן על התורה והובא בילקוט כ"פ ששמעון ולוי אמרו שכל העיר ראויה שיהרגו אותה שלא מיחו בשכם וכמ"ש הרמב"ם ודו"ק

בעוד כברת ארץ: עיין רמב"ן מ"ש בשם רד"ק שהוא שיעור מהלך אדם מן הבקר עד לעת אוכל וכתב הרמב"ן ע"ז שכשבא לארץ ישראל ראה שאפילו מיל אין בינותם והוכחש הפירוש ולפענ"ד אין ראיה שבאמת כבר אמרו שארץ צבי כתיב בה מה צבי אינו מחזיק עורו אף ארץ ישראל אינו מחזיק כ"כ ונקפץ בימי חורבנה וא"כ אין ראיה שאולי נקפץ הארץ בזמן החורבן ולכך אין בה מיל כי לאחר החורבן נקפץ הארץ להיות סימן שגם היא שוממה מתאבלת על בניה שהם בגלות תבנה ותכונן במהרה אמן: חסלת פרשת וישלח פרשת וישב

כי בן זקונים הוא לו ובתרגום בר חכים הוא ליה הכוונה לדעתי כי הנה האב זוכה לבן בחכמה והנה נודע שת"ח כל זמן שמזקינין דעתם מתיישבת עליהם ולכך יוסף שהיה בן זקונים האב זכהו בחכמה יתירה וז"ש ארי בר חכים הוא ליה ולדעתי לכך אברהם הוליד ישמעאל תחלה לפי שכל מה שהיה זקן יותר נתיישבה דעתו עליו ולכך כל הזוהמא נקלט בישמעאל וכמו כן יצחק הוליד עשיו תחלה אבל יעקב זכה שהוליד מטה שלימה אבל מ"מ כל מה שהוליד בזקנתו חכם יותר ולכך יששכר היה חכם ביותר שהיה אחרון מבני לאה ויוסף שהיה עוד אחרון היה חכם יותר ודו"ק היטב וזהו לדעתי מ"ש בתהילים. על יוסף וזקניו יחכם דהיינו שיוסף היה בכח חכמתו שהשפיע עליו הקב"ה עת צאתו מבית האסורים שיהיה מחכם זקניו ולכך ויבא יעקב מצרימה שהבין שיוסף נתחכם ביותר וז"ש הקב"ה לו ויוסף ישית ידו על עיניך ודו"ק

וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וגו' לפענ"ד נרא' מה שכתבה התורה כל הסיפור של ער ואונן ושלה הוא שרמז לשני בתי מקדשות שחרבו והבית השלישי שיבנה ב"ב והנה כבר נודע כי בבית השני היו שלש מאות כהנים גדולים שלא הוציאו שנתן וכדאמרו ביומא דף ס' דהבית השני נחרבה מפני שנאת חנם והנה ער רמז לבית ראשון שהיה רע בעיני ד' וימיתהו וזה רמז לבהמ"ק ראשון שנחרבה בעונה אבל בית שני היה מפני שנאת חנם כמו אונן שלא רצה לתת זרע לאחיו וזהו רק שנאת חנם כי מה עשה לו אחיו שלא רצה להקים לו שם אבל הבית השלישי יהיה עליון תהו רמז ליהודה שהמלך המשיח הוא מיהודה וכבר דרשו במדרש אנכי אשלח גדי עזים דזה רמז על משיח וז"ש והיה בכזיב בלדתה אותו ששלה היה ראוי להיות מלך המשיח וזה רמז למשיח בן יוסף שימות ויהיה משיח בן דוד מתגבר וזה רמז ליהודה ולכך שלה דרשו לשון פסקת ושלה רמז עד כי יבא שלה והבן בדברים כי אף שאין זה דרכי לכתוב דברים כאלו כי בסודם לא בא נפשי בכ"ז לפי שנפל במחשבתי אמרתי לא אניחנה ודו"ק

ויתנהו אל בית הסוהר למקום אשר אסירי המלך אסורים שם. עיין רמב"ן מ"ש בזה כי היה בית אסורים אחר שכל האסורים יושבים וזה היה בית הסהר שאסורי המלך יושבים ע"ש ולא נודע למה נ"מ כתב כזאת ולפענ"ד נראה דהנה גם זה הי' חסד אלקים שיוסף היה צריך לפתור החלום והנה פשיטא שאם היה יושב בבית האסורים שיושבים גנבים ונואפים ורוצחים לא היה ערב ללבו לגשת ולדבר עם נכבדים כאילו שר המשקים והאופה שאף שחטאו לא חטאו בדברי גנות רק