דברי שאול עה"ת ומגילות עד

והתחתנו אותנו במדרש רבה אר"א לעולם אין ישראל נותן אצבע לתוך פיו של עכו"ם תחלה אלא א"כ עכו"ם נותן החלה לתוך פיו של ישראל והתחתנו אותנו לא תתחתן בם הם תבעו תחל' עכ"ל המדרש והוא משולל ביאור. והנרא' בזה דהנ' ביבמות פרק הערל אמר רבא לא תתחתן דכתיב בז' אומות איירי בגיותן אבל בגירותן שרי הדר אמר רבא לא תתחתן בגירותן דוקא אבל בגיותן לית לן בה ובזה נחלקו הפוסקים אי קי"ל כל"ק דרבא או לישנא בתרא עיקר ועיין ב"ש סי' ד' ס"ק א'. ולפ"ז אומר אני דבר נכון בהא דחדשו בני יעקב שיתגיירו ואח"כ יהרגו אותם שלכאור' נרא' שבמרמה עשו כאשר האשים אותם יעקב אביהם והנה ללישנא בתרא דבגיותן לית בהו חתנות והיינו דחיתון לא שייך רק כשהוא דרך אישות וא"כ אם הם פתחו שיתחתנו בם וא"כ ע"כ באופן ששייך חיתון וא"כ ע"כ בגירותן וכיון דהתור' אסרה החיתון בגירות א"כ היו מוכרחים להרוג אותם דהחיתון שרצו זה אסרה התור' וללישנא קמא דחיתון בגירות לית לן בה א"כ לכך אמרו שאי אפשר שיחי' בגיותן ולכך אמרו שיתגיירו וניהו שהרגו אותם אבל סיבוב ההריג' היה במה שנתגיירו ומלו עצמם וזה פתחו הם בעצמם וז"ש המדרש לעולם אין ישראל נותן אצבע לתוך פיו של עכו"ם תחל' אלא א"כ נתן עכו"ם אצבעו תחל' והתחתנו אותנו ולא תתחתן בם הם תבעו תחל' ודברי המדרש מבואר יפה יפה ודו"ק. וגם בהמילה אחרי שצריך להיות מי שמל ימול ועכו"ם שמל פסול וא"כ הרי בני יעקב לא מלו אותם דהרי אסור למול עכו"ם שלא לשם גירות כמבואר ביו"ד סי' רס"ג ס"ה בהג"ה ואף דהש"ך השיג על הרמ"א כבר כתבתי על הגליון דדברי הרמ"א עיקר וא"כ מלו עצמם והם דקדקו אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר היינו ע"י מי שהוא מל וגם הם עצמם אמרו אך בזאת יאות לנו וגו' בהמול לכם כל זכר כאשר הם נימולים והם לא קיימו התנאי ולכך שפיר הרגם דלא קיימו התנאי ודו"ק והבן הדברים

אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר. לכאורה קשה כיון דדרשינן המול ימול מי שהוא מל ימול אחרים ועכו"ם אסור למול א"כ איך ימולו אנשי שכם אם לא מלו אותם בני יעקב. וצ"ל דבאמת זה היה טעותם שהם חשבו כל שימולו עצמם הרי הם נימולים ובאמת הם דקדקו אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר היינו שיהיו נימולים ע"י מי שנצטווה על המיל' ובזה יהיו יהודים אבל כל שמלו עצמם א"כ שוב אין להם תקנה ובמה יהיו ישראלים כיון דלא נימולו ולכך הותר להם להרוג אותם כיון דלא יכלו לקיים התנאי עוד ודו"ק ובאמת אברהם אבינו שהיה ראש לכל הגרים מבואר במדרש דהקב"ה מלו והיינו דאל"כ לא היה מועיל מה שמל ומטעם זה כתבו המפרשים דלכך לא קיים מצות מיל' קודם שנצטוה דלא היה יכול למול עצמו שהיה נכרי קודם שמל ודו"ק

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. הכוונה לדעתי שבאמת אף שגיירו עצמם לשם אישות בכ"ז דבר גדול עשו וקי"ל דכלם הוו גרים כדאמרו ביבמות דף כ"ד וא"כ היו מתייראים מהם שלא יעמוד להם הזכות אבל ביום השלישי בהיותם כואבים והתחרטו ותהו על הראשונות שמלו עצמם עמדו עליהם והרגם ודו"ק. ובזה מדוקדק לשון ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים והיינו שהיו כואבים ודוויים על מה שעשו כדבר הזה

ויאמר יעקב אל שמעון ולוי עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ וגו' ויאמרו הכזונה יעש' את אחותינו. כבר האריך הרמב"ן בתור' דהא גם יעקב ידע מעצתם ולמה לא מיחה בתם מתחל' וגם למה לא נקם יעקב הדבר הזה ולו נאות יותר לנקוס נקמת ד' שעשו בתו כזונה וע"ש וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי דהנ' באמת האנשים האל' בניו של יעקב הית' בוערה כאש חמתם על שעשו הרע הזה והנה אם באמת היה' הכוונ' זכה ונקייה רק לד' לבדו היה יעקב נכון ובטוח כי לא תאונה אליהם רעה ושלוחי מצות אינן ניזוקין אבל יעקב אבינו חשש אולי נתערב בתוכם גם כוונת הכבוד או קנא' ותחרות ובפרט כאשר ראת כי שבו כל נכסיהם וחמלו על הצאן וכאשר האריך העקידה בפרשתינו אשר זאת לא יאות לשלימים ולכך חשב כי עתה אולי לא יהי' ד' עמו וכבר כתב הסמ"ע כי גם הרודף שניתן להציל בנפשו אסור להיות מעורב שום כוונ' כ' אם נקמת ד' דאל"כ מקרי שופך דם והארכתי בזה בפרשת פנחס ולפ"ז רצה יעקב לנסותם אם כוונתם הית' זכה שאם כוונתם לד' לבדו לא יחשו אף אם יקרם רע חליל' כי ימסרו נפשם על קדושת שמו לא כן אם כוונתם היה אך למען שכך חמתם אז יהי' באימ' ופחד וז"ש להם עכרתם אותי להבאישני והיה זה הנסיון על כוונתם והם השיבו באומץ לבם הכזונה יעשו את אחותינו וכשרא' זאת אז שתק להם כי חשב שכוונתם הית' נקייה ואח"כ בעת מותו הופיע עליו רוה"ק ויאמר להם שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם וברצונם עקרו שור כמו שפירשתי שם ודו"ק

עוד יש לי לומר בזה עפמ"ש השל"ה בהא דהכריזו על בני לוד שאין ראוי לעמוד במחיצתם בשביל צדקתם שמסרו נפשם למות והקש' הא אדרבה מסרו עצמם לסכנה וכל המוסר עצמו לסכנה אין אומרים דבר הלכה משמו וכתב לחלק דדוקא אם עוש' למען מוסר נפשו בלבד זה אסור לסכן עצמו אבל הם עשו להציל ישראל זה זכות גדול ע"ש. וזה נרא' לי בטעם שהתרעמו במדרשים על יעקב אבינו שהשפיל עצמו לפני עשיו