דברי שאול עה"ת ומגילות ע

שאנס אותה ופגע בכבוד יעקב ובניו מכל מקום עיקר כוונתם היה רק בשביל שלא יעשה כן בישראל היינו שקיימו התורה אף שלא נתנה והיו יודעים שהתורה תאסור זאת ומדוקדק לשון וכן לא יעשה שהוא לשון עתיד ודו"ק היטב אך מה שחרה ליעקב נראה מפני שהכתוב מעיד ויבואו על העיר בטח ואם באמת כוונתם לשמים היה להם למסור נפשם אף שלא היו בטוחים שלא יעמדו כנגדם אמנם כוונתם היה באמת שיהי' ניכר שלא יעשו ולא יזידון עוד ואם אולי לא היו מצליחים היו מתגרים עוד וז"ש הכזונ' יעשה את אחותינו והיינו על העתיד ודו"ק

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל וישאל יעקב ויאמר הגיד' נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי. הענין לפענ"ד כי יש שם העצם ויש שם התואר והנ' בן אדם יוכל לקנות לו שם התואר שהוא בעל בחירה ויכול להשתנות ולהעתיק עצמו מענין לענין מפחיתות למעלה וכן להיפך משא"כ המלאך כי הוא רוחני ואין לו בחירה ולפ"ז זה שאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל וא"כ תוכל להיות נעתק משם העצם לשם התואר אבל למה זה תשאל לשמי כי שמי אינו נשתנה בעצמות רק לפי ענין שליח אבל איני בעל בחירה ודו"ק

הכזונה יעשה את אחותינו. עיין רמב"ן שהאריך דלמה כעס יעקב אחר שהי' בעצת כולם ולפענ"ד נראה דהנה באמת כבר נודע מ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' תכ"א דאף ברודף אחר הערו' דקנאין פוגעין בו מכל מקום צריך שיתכוין דוקא לשם ד' דאם מתכוין למען נצוח או בשביל שנאה הרי הוא בכלל שופכי דם ע"ש ולפ"ז זהו שיעקב אבינו רצה לנסותם אם כוונו ע"ד אמת רק בשביל המצוה אז לא יחוש ולא יריעו לו הגוים וד' עמם אבל אם אולי נתכוונו בשביל שנאה וקנאה אז יש לחוש דמכל מקום שופכי דם נפש נקראו ואז היה להם דין ב"נ דנצטוו על דינים אף שהם גוים הא גם בני יעקב היה להם דין ב"נ והנ' הם בקנאתם לד' השיבו הכזונה יעשה את אחותינו והבין יעקב שכוונו לשם ד' ואז שתק וזה שקלל יעקב ארור אפם. כי עז והיינו שחש על שמעון ולוי כי אולי היו מתכוונים לשם עצמם כי אפם עז ועברתם קשתה ודו"ק

קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. לפענ"ד הכוונה כי הנה יעקב ידע בלבו מה עשה לו בקחתו ברכותיו והנ' באמת כל כוונתו של יעקב בברכת הצלחת זמניות הוא אך שיוכל עי"ז להתקרב לעשיו שאין מקרבין לו לאדם אלא בשעת הנייתן ולפ"ז זהו שאמר לו קח נא את ברכתי אשר הובאת לך והיינו שכל הטרחא שטרחתי הוא כדי שאוכל להביא לך וזה שאמר כי חנני אלקים וכי יש לי כל והיינו שהברכה האמיתית שנקרא כל כמ"ש הרמב"ן על פסוק וד' בירך את אברהם בכל ע"ש שרמז בזה סוד גדול וע"כ זה חנני אלקים וברכה הזמניות והטרחות רק בשבילך ומה נכבד הדרש שדרשו במ"ש יהי לך אשר לך שמחל לו הברכות והיינו שכיון שיעקב התנצל על הברכות ע"כ דרשו שעשו מחל לו ודו"ק

וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו וגו' על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה. הגידו לי בשם הזהר שכל המצות הם שמירה לכל אבר וכבר נודע מ"ש המדרש דרמ"ח אברים נגד רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידין וא"כ כל מצות עשה ול"ת שמיר' נגד אבר שלו ולכך גיד הנשה שלא נאסר עדיין לא הי' לו שמיר' לאותו אבר ולכך יכול לו ולכן התורה צותה שלא יאכלו גיד הנשה כדי שיהיה שמירה לאבר ולפענ"ד נראה להוסיף נופך שבאמת לפי מה דאמרו בחולין שגיד הנשה נאמרה בסיני רק שנכתבה במקומה וע"כ שיעקב לא נצטוה על גיד הנשה וע"כ שלגביה לא היה שייך ענין מצוה זו ולכך לא יכול לו שהוא לא הי' צריך לשמיר' זו אבל כאשר נגע בכף ירך יעקב שהוא רמז להבנים והבנים היו צריכין לאותו שלימות שהרי נצטוו שלא יאכלו לכך כתיב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו ולכך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ודו"ק היטב והדבר נכון

במדרש אותן הדורונות שכיבד יעקב לעשו עתיד להחזיר שנאמר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו והוא תמוה ולפענ"ד בביאור הענין דהנה כבר הבטיחנו השם ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והנ' אם אדם שנשתמד וכבר עברו כמה וכמה דורות שהם גוים גמורים כל ששרשו יהודי יתקבצו ילוקטו אחד לאחד והנ' יעקב שלח דורונות וזווג זווגים כמ"ש רש"י וזה שרמז למה שיהיה באחרית הימים שהם וולדיהן עד סוף כל הדורות יחזיר לו עשו וז"ש והביאו את בניך בחוצן וז"ש כל הדורונות שכיבד יעקב את עשיו עתידין להחזיר ועתידין להחזיר כל הנצוצות זרע ישראלי שנשתמדו והיו לגוי אחד ודו"ק

ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני לדעתי נראה דהכוונ' שאמרה שהולד לקחו