דברי שאול עה"ת ומגילות סט

מלאכי אלקים בע"כ שהבין שהם מאלקים ורוח אלהין קדישין בהו אבל לא ידע בירור הדברים אם הם מלאכים ממש והרי קרא מחנים ומשמע שחשב שהם דומים למחנהו ותדע שאל"כ היאך שייך שיעקב ישלחם בשליחות למלאכים ולומר להם שיאמרו לעשו עם לבן גרתי שאיך ישתמש במלאכי אלקים בשליחות כזאת והיאך ישלח לעשו הרשע מלאכים ממש וע"כ שחשבם למחנה אלקים אבל לא ידע שהם מלאכים ממש ולכך שלחם לעשו שידע שכח וגבורה בם לדבר עם עשו והם כאשר ראו שיעקב לא הרגיש בם ע"כ למראית עין הלכו להם אבל באמת לא דברו עמו לכך כתיב וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך שהם ידעו מה בלבו וגם ידעו שכל שליחותם מן ד' מהשמים היה לעזור ליעקב מיד עשו אחיו וא"כ מה צורך להם לבקש מעשו והניחו אותו בהשתדלות והדברים נכונים. ועוד ראיה שאם חשב שהם מלאכים ממש היאך נתיירא מעשיו הלא רבים אשר אתנו מאשר עמו וע"כ שחשב שהם אנשים קדושים די רוח אלהין קדישין בהו ולא מלאכים ממש כנלפענ"ד ואולי זאת סבה מאת ד' שנתאוה לתפלת יעקב הצדיק וגם זה סימן לבנים וא"כ אלמלי ידע יעקב שהם מלאכים לא הי' מתפלל והתפל' הי' סימן לתפלת ישראל בגלותם בעת צר להם ע"כ העלים ד' והמלאכים ג"כ העלימו מאתו

קטנתי מכל החסדים במדרש רבה ר' לוי אמר כדאי אני. והיא תימה דא"כ מאי מכל החסדים ועיין יפ"ת. אך לדעת נראה עפמ"ש סוף סוט' שהי' קטנותן של חסידים ופירש הרמב"ם בכללם ושרשם לפי ששורש הדבר בתחלתו קטן ע"ש ולזה אמר כאן כדאי אני שקטנתי מכל החסדים היינו שלפי שורש כל החסדים המתגלגלים בעולם ששורש הדבר קטן ודו"ק

אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהל' לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה. ולפענ"ד נראה דהנה כל מעשה אבות הם סימן לבנים ועיין במדרש שדרשו דקאי על גליות עד אשר אבא אל אדוני שעירה דהיינו כשיבא המלך המשיח כמ"ש רש"י והכוונה דהנה כבר נודע מ"ש המפורשים ועיין ביערת דבש במה שהקב"ה בנה להם מקדש שנית ונחרב במעט השנים ולמה עשה כזאת משום שבאמת לא היה גאולה שלימה והגאול' שלימה יהי' לעתיד כשיבא משיח ורק משום שעוד לא נתחזקו העם באמונה שלימה וגם לא היה עוד התורה שבע"פ וע"כ נבנה הבית השני כדי שיתחזקו על ידי החרש והמסגר וחכמי הדור בתורת ד' ובאמונה שלימה ובזה יוכלו להתקיים בגלות החל הזה שהוא גלות ארוך ומר שעל ידי רבינו הקדוש נתיסד המשנ' ואח"כ הש"ס ע"י האמוראים ולכך היה הגלות לבבל כי שם למדו תורה והתחזקו באמונתם השלימה ע"ש ומעתה זה שרמז יעקב אבינו אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי היינו שלא התרגלו עוד בעבודת ד' ובתורתו ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן היינו שאם היה הגלות נמשך מבלי ריווח מעט כמעט שלא נתקיים נפש הישראלי חלילה בגלות המר על כן יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה עד אשר אבא אל אדוני שעירה דהיינו שיבא המלך המשיח ואם שגיתי ד' יכפר בעד

אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכ' וגו' עד אשר אבא אל אדוני שעירה הענין נראת לפענ"ד דהנה פירשתי מ"ש במחשכים הושיבני ודרשו בסנהדרין דף כ"ד זה תלמוד בבלי והוא תמוה דמה זו דקרי לי' מחשכים אך ביאור הענין דהנ' באמת אריכות הגלות כעת הוא לפמ"ש האור החיים דאין משיח ב"ד בא עד שיבורר כל תור' שבע"פ היכן הוא מרומז בתור' שבכתב יעו"ש וזו היא כל העבוד' של חז"ל וכל הגדולים לברר זאת ולפ"ז בגלות בבל היו החרש והמסגר וכל גדולי ישראל היו יכולים בנקל לברר כל תורה שבע"פ היכן הוא מרומז אבל אח"כ שהורדנו ממדרגתינו וממעלתינו והוצרכנו לכתוב התלמוד בבלי עם הפלפולים שפלפלו להעמיד ולברר הדינים אז קשה על הטרודים בגולה לברר וללבן כל התורה שבע"פ ע"כ יפה דרשו במחשכים הושיבני זו תלמוד בבלי והנה כבר נודע מ"ש המורה שאם אדם רוצה להעמיק בדבר שהוא למעלה מהשגתו אז גם מה שהי' יכול להשיג ג"כ קשה עליו כדמיון הראות שאם יתמיד האדם לראות בציורים דקים אז יחלש הראות אף במה שיכול לראות. ובזה פירשתי מ"ש פן יהרסו לעלות ונפל ממנו רב היינו שיפול ממנו אף מה שהיו יכולים להשיג והנה זה שאמר יעקב אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן והיינו שאם ירצו להעמיק ולהשיג מה שלמעלה מכח השגתם אז יפלו ויסוגו אחור על כן אתנהלה לאטי לרגל המלאכה עד אשר אבא אל אדוני שעירה וכדדרשת חז"ל ועלו מושיעים בהר ציון והובא ברש"י ודו"ק

ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה. הנה שכתיב מספר שבחן של צדיקים האלה שלא חרה להם בשביל שפגע בכבודן שירצה לישא את בת יעקב רק מפני הנבלה שעשה בישראל ואף שקודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק ובא אליה כמ"ש הרמב"ם פ"א מאשות ונמצא שלא היה החטא, רק מה