דברי שאול עה"ת ומגילות סח

לאה ג"כ להשתתף עם שפחתה ועכ"פ יהי' השותפות עם שפחתה ולא עם שפחת רחל ולכך אמרה באשרי כי אשרוני בנות והיינו מה שנשתתפתי עם שפחתי ולא עם שפחת חברתה ואח"כ כאשר התחילה ללדת הנה לא חפצה בשותפות עוד אפילו עם שפחתה וקותה להשלים הכותל לבדה ואמרה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי והיינו שעכ"פ השתדלתי לבנות הכותל וכשלא יכולתי לבנות בעצמי בניתי עם שפחתי ועתה זה שכרי ולכך כשילדה הששי אז נשלמה הכותל כלו אמרה הפעם יזבלני אישי כי זבדני אלקים אותי זבד טוב היינו שעתה בניתי גם כותל השני משלי בעצמי והשפחות אין להם חלק בכותלי ואם כן השפחות לבדנה לא בנו הכותל בשלימות ולכך כאשר ילדה עוד דנתה דין בעצמה שלא תהי' אחותה כאחת מהשפחות שעתה נתברר כי השפחות הולידו לעצמן זו שתים וזו שתים ע"כ קראה שמה דינה כמ"ש רש"י בשם המדרש ולכך זכר אלקים את רחל כי עד הנה לא היה לה עלבון כ"כ כי עכ"פ בנתה הכותל בשותפות אבל אח"כ חשבה אולי עוד יולידו כל אחת מהשפחות אחד אחד או שלאה תוליד עוד שתים ותהיה שותפות עם השפחות ולה לא ישאר כלום ולכך זכר אלקים את רחל ולכך כשהרתה אמרה אסף אלקים את חרפתי שעכ"פ אהיה כאחת מהשפחות ולכך התנבאה שיוסיף לה בן אחר ותהיה כאחת מהשפחות עכ"פ ולכך קראה לו יוסף ולא אסף וכמ"ש במהד"ק שבזה שתוליד עוד בן בזה אסף אלקים את חרפתה וא"כ בדין שתקרא אותו יוסף שעוד לא נאסף החרפ' עד שתוליד עוד אחד ועיין בעקידה ותמצא שדורך בדרך הלז ואני הוספתי נופך וכמעט שבניתי כל הבנין בשלימות כן יזכני ד' לבנות עוד בבנים ובנות חיים וקיימים: חסלת פרשת ויצא פרשת וישלח

במדרש הובא בזרע אברהם פרשת וישב פ' פ"ד ובאפיקי יהודה ח"ב דרוש פורת עלי עין הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה: לבאר הדברים נבאר מקודם מ"ש במדרש רבה פ' פ"ד וישב ראובן אל הבור א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שב"ב עומד ופותח בתשובה תחלה שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעוניך הענין נראה לי עפמ"ש ביערת דבש בביאור מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע והקשה מזמור לדוד קינה לדוד מבע"ל ואמר הוא דהכוונה שהתעורר לעשות תשובה תיכף כשבא על בת שבע כאשר המליצו הקדמונים סרכא בת יומא לא שמה סרכא לא כן אם נשרש בחטא וגם כאן ראובן נתעורר תיכף במעשה בלהה ומעשה יוסף וז"ש שובה ישראל כי כשלת בעונך והיינו דכי הוא לשון כאשר והיינו תיכף כאשר כשלת והנה לפמ"ש במעשה ד' פ"ב ממעשה אבות שכל מה שידע היודע טרם היותו בפועל נקרא חוש הריח כמ"ש מרחוק יריח מלחמה ע"ש והנה אם היה מתעורר אל התשוב' כאשר הגיעו עליו יסורין וכדומה זה לא נקרא ריח אבל כשנתעורר מעצמו טרם הגיע אליו דבר זה נקרא ריח והנה ראובן הלך וליקט דודאים וזה רמז שנתעורר טרם הגיע עליו דבר וזה נקרא הדודאים נתנו ריח והנה מ"ש דמצות חנוכה בטפח הסמוך לפתח לפע"ד הרמז עפמ"ש באהל יעקב פרשה בראשית על פסוק לפתח חטאת רובץ בשם הגאון החסיד מוהרא"וו זצ"ל שהענין הוא שאין ליצה"ר שליטה זולת כשהפתח פתוח לפניו והיינו שנעשה איזה ספק בלבו אבל אם אין פתח כלל אז אין מקום ליצה"ר לשלוט והנה אמרו בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין כנגדו וא"כ נר חנוכה שרמז להתור' זה מצוה בטפח הסמוך לפתח והיינו תיכף כאשר נפתח הפתח לסתום אותו תיכף וזהו המליצ' מצות כר חנוכה בפתח ביתו ואם דר בעלייה בחלון הסמוך לרשות הרבים והיינו מקום שיש פרצה קצת ובשעת הסכנ' מניחה על שלחנו והיינו שאם כבר נפרץ וגבר עליו היצר עד שהוא מסוכן מניחו על שלחנו והיינו שצריך שיתגבר התור' על היצר ומחלישהו ומעתה ז"ש על פתחינו כל מגדים והיינו שלא יפתח לו יותר ותיכף יסתום הפתח ודו"ק. וכמו שעשה ראובן ששב תיכף. ויתכן עוד מליצת הפתח עפמ"ש במקום אחר לבאר מ"ש שומר הפתח ע"פ מה ששמעתי בשם קרבן ראשית מליצת חז"ל אהדורי אפתחא והיינו שיראת ד' ראשית חכמה וזה הפתח וא"כ ז"ש לפתח חטאת רובץ ולכך צריך שיהי' טפח הסמוך לפתח והיינו שהתור' יהי' סמוך לפתח היראה ודו"ק

וישובו המלאכים אל יעקב ויאמרו באנו אל אחיך אל עשו וגם הנה הולך לקראתך. הנה במדרש נחלקו אם היו מלאכים ממש ואני אומר דמכאן ראיה למ"ש התוס' בשבת דף י"ב דהמלאכים אינם יודעים מחשבות שבלב לכך לא ידעו כוונת עשו והשיבו סתם שבאנו אל אחיך והנה הולך לקראתך אבל כוונתו היאך היא לא ידעו ולא הבינו

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשיו. נשאלתי בזה למה לא כתיב שבאו המלאכים לעשיו ואמרו לו כדברי יעקב שוב ראיתי שהרמב"ן הרגיש בזה ואמר שהכתוב קיצר בזה אבל הוא דחוק ולפענ"ד נראה בזה דהנה כפי הנרא' מפשטת הכתוב שיעקב היה מסופק בהם אם הם מלאכים ממש שכן כתוב בסוף פ' ויצא ויפגעו בו מלאכי אלקים ויהי כאשר ראם ויאמר מחנה אלקים זה הרי שלא אמר