דברי שאול עה"ת ומגילות סד

והיינו שכוונה לשם מצוה וזה לדעתי מה שאמרה אסף אלקים את חרפתי והיינו שבאמת הקנאה היא מדה פחותה רק שלשם מצוה מותר והיינו אם הועיל לה הקנא' שהוליד' עי"ז אבל אם לא הי' מועיל לה לא הית' מתפארת במדת קנאתה וזה שאמרה אסף אלקים את חרפתי שבאמת הוליד' עי"ז ודו"ק

ותאמר לאה בגד עיין רש"י שבגד בה כשבא על שפחתה ע"ש. ובאמת שזה תימה שהרי היא נתנה לו בעצמה וגם גוף הדבר תימה למה עשתה כך בשלמא שרה ורחל עשו זאת כדי שיבנו מזה גם הם אבל לאה שכבר הולידה למה עשתה כזאת ולמה כשתבחה עוד בזאת ואמרה באשרי כי אשרוני בנות וגם נתן אלקים שכרי כי נתתי שפחתי ועיין בעקדה. והנרא' בזה דהנ' הם היו נביאות וידעו כי עתידים המה להוליד י"ב שבטים כאשר דרשו על קרא דואחר ילדה בת דאמרה לא תהי' אחותי כאחת מן השפחות ואם כן עכ"פ ידעו שסופם שיולידו. אמנם הענין היה דבאמת רחל הית' עקרה והית' צריכה לנס שתלד וא"כ נודע שהקב"ה חפץ בטבע וקשה בעיניו לעשות נס זולת כשנחוץ מאד וע"כ הולידו מקודם אותם שהיו בטבעם ונתאחרה רחל וכאשר רחל בקנאתה לאחותה לאה אמר' הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי והשיב לה יעקב התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן ודרשו חז"ל ממך מנע ולא ממני ובאמת במדרש אמרו בך עונין למעיקות וגם הרמב"ן האריך למה לא התפלל עליה ולפמ"ש אתי שפיר דאם הית' עקרה שלא תלד לגמרי היה מתפלל עליה אבל כיון שידע שסופה להוליד רק שבקנאתה רצתה להקדים לא רצה לדחוק את הנס והנס יבא ממילא וע"כ גער בה כי ממך מנע וא"כ למה אדחוק את הנס ולכך זה שחרדה רחל שעכ"פ יולידו השפחות חלקם ואז תבא על חלקה עכ"פ כאחת מן השפחות ולכך אמרה ששמע בקולי ונפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי ולכאורה זו תימה דבאמת היא לא ילדה רק שפחתה ולשמחה מה זו עושה אבל הוא הדבר אשר דברתי דידעה שסופה לילד ורצתה שכבר ילדו כל השפחות כדי שתבא גם עליה וזה נכון מאוד

ומעתה הנה לאה הבינה גם כן זאת והנה היה מקום אתה לאחר ולא לתת ליעקב שפחתה ובפרט שהיתה בחירה ולכך לא כתיב ותהר שלא ניכר ההריון וא"כ הית' יכולה לאחר לרחל שלא תלד עדן אבל בצדקתה וביושר לבבה חרדה את החרד' שגם שפחתה תלד למען תבא על חלקה וא"כ זה שקראה בגד שיעקב לא היה צריך לבא על שפחתה והנס בא ממילא וגם אמרה באשרי כי אשרוני בנות וגם נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי והיינו שזה היה ענין גדול לא מה שנתנ' הדודאים רק מה שנתנה שפחתה ולכך אח"כ קרא' שמה דינ' כדרשת חז"ל ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ודברים חדשים והבן הדברים

נחשתי ויברכני ד' בגללך ויעקב אמר ויברך ד' אותך לרגלי. הנה כבר כנודע מה שכתב המורה כי רגל היינו סיבה והנה לבן אמר כי הקב"ה ברכו בגלל יעקב ובזכותו ויעקב בענות צדקו אמר שבירך אותו בסיבת העבדות שעושה והיינו וברכתיך בכל אשר תעשה וזה הנקרא רגל ולכך אמר מתי אעש' גם אנכי לביתי ודו"ק

וירא ד.' כי שנוא' לאה ויפתח את רחמ' ורחל עקר'. ולפענ"ד הכוונ' שבאמת יעקב הוצרך להעמיד י"ב שבטים לא פחות ולא יותר ולפ"ז אם היתה רחל מולידה ואותה אהב יעקב אז היה מוליד כל הי"ב שבטים מרחל ולאה והשפחות לא היו מולידים כלל לכך עקרה הקב"ה במכוון לכך הוצרך להוליד מלאה ומהשפחות ואח"כ כשהולידו כולם אז פתח ד' את רחמ' של רחל ולכך ידע ששנים תוליד וזה שאמר אשר מנע ממך פרי בטן והיינו שאתה לא יהי' לך פרי בטן מעצמותך רק למען השלם הי"ב שבטים ולכך תיכף רצה יעקב לשוב לביתו

על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת. לדעתי הוא כמו ויעמוד השמן שפירש"י שמפני שאמר היש עוד כלי ולא היה לה ע"כ עמד השמן שהברכ' אינה שורה כי אם בהצנע גם כאן כיון שאמר' הפעם אודה ד' על כן עמדה מלדת שהיא בעצמה הכיר' כי הרבתה לטול יותר מעל חלקה וזה לדעתי מ"ש חז"ל והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די והיינו שע"י אמירתם די אז לא יוכל הברכ' להוריק כ"כ וגם במן מצינו גם כן שאחרי שאכלו מעבור הארץ כתיב וישבות המן והיינו שהמן היה מעשה נסים וכל שהי' יכולים להשתמש בטבע שוב פסק הנס שהנס לא יתמיד וזהו משלימות הנס וה"ה כאן כל שהיא בעצמה הכירה שהוא יותר מהנובע וא"צ להנס עמד' מלדת

הגל הזה עד ביני וביניך על כן קרא שמו גלעד והמצפ' אשר אמר יצף ד' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו וגו' ראה אלקים עד ביני ובינך ויאמר לבן ליעקב הנה הגל והנ' המצב' וגו' עד הגל הזה ועדה המצב' אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצב' הזאת לרעה אלקי אברהם ואלקי נחור ישפטו בינינו. כבר נודע ע"ש בזה הגאון החסיד מווילנא זצ"ל דהמצבה היא המצפ' והוא דבר שבסתר ויעקב יוכל לעשות ללבן בגלוי ובסתר דהיינו שילחם עמו וגם יענה את בנותיו והם דברים שבסתר ולכך אמר אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה דהיינו שלבן ליעקב לא יוכל לעשות רק בגלוי שילחם עמו וירע לו בגלוי אבל יעקב יוכל לעשות