דברי שאול עה"ת ומגילות סג

אמרה יוסיף ד' לי היינו מצד צדקתי בן אחר ונתנבא' שיוסיף לה מצד צדקתה עוד אחר ויהי' ניכר שמצד צדקת' הוליד' גם את זה וז"ש ותקרא שמו יוסף לאמר יוסיף ד' לי בן אחר והבן

וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה הרגיש הבינ' לעתים בדרושיו שזה כפל לשון ולפענ"ד נרא' דהנ' כתיב לעיל מיני' ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים והנ' בני לבן חשבו כי מלבד שנולדו לו הצאן עקודים נקודים מלבד זאת גם אשר לא נולדו רק גנב יעקב ח"ו ולמען לא יכירם לבן מכרם יעקב ולקח בעדם גמלים וחמורים ועבדים וזה שאמרו לקח יעקב את אשר לאבינו היינו מאשר מגיע לאבינו גם אלה לקח ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה וקנה שפחות ועבדים וגמלים ודו"ק היטב

אנכי האל בית אל עיין רש"י מה לשון האל ולפענ"ד נרא' דהנ' יעקב הי' מסתפק אם הוא חלום אמת ונראה אליו אלקים באמת ונסתפק לאשר אין הנבוא' שורה בחוצה לארץ אבל כבר אמרו במ"ק הי' הי' דבר ד' אל יחזקאל. שהי' כבר בא"י ע"כ ראה אח"כ בח"ל וז"ש אנכי האל בית אל היינו שאני כביכול אותו אל שנראיתי לך בית אל וע"כ עתה קום צא מן הארץ וכו' והיינו שלא תסתפק במראית הנבוא' לכך נגליתי בח"ל כי כבר נגליתי בא"י ודו"ק היטב

ותען רחל ולאה ותאמרנה העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו כי מכרנו ויאכל גם אכל את כספינו כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו. הענין תמוה מאד דמה השיבו לו על שאלתו והלא כבר אמר להם כי לבן שינה לו ומה הוסיפו בזה רשע על לבן ודי לו במה שאמר עליו יעקב גם אינו מגדר המוסר ובפרט לצדקניות כאלו לאמר שע"י שאין להם חלק ונחלה ע"כ ירצו לברוח ממנו. אך כרא' דהנ' הרמב"ן כתב בפרש' וישלח על פסוק ואתה אמרת היטיב איטיב עמך דיש אומרים דיעקב חמל על בניו ועל ביתו כי לא הובטח מפי השם בהבטחת והי' זרעך דוקא על בנים אלו כי יתכן שימלט הוא לבדו וזרעו ירבה בבנים אחרים והרמב"ן ז"ל דחה זאת שאם יהיו בניו נופלים בחרב לא שייך הבטח' ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמ' ע"ש ולפ"ז כאן שהמלאך אמר כי ראיתי את אשר לבן עושה לך וכמ"ש קום צא מן הארץ הזאת אל הארץ וגו' הנה לא הובטח כ"א הוא לבדו וע"כ אמר יעקב לקרא לנשיו השדה ולספר להם החלום להיות שהוא מוכרח לברוח לקיים הנדר ואין לו הבטח' על הנשים ובניו ומכ"ש על מקנהו וראה. כי לבן אינו שלם עמו ובודאי ירדוף אחריו ואולי יזיק להם כי עליהם אין לו הבטח' ע"כ רצה להניחם שם והם יש להם נכסים ומקנה רב יוכלו להתפרנס על כל טוב עד ישיב ויפקדם ברחמים וענהו רחל ולאה שאין להם עוד חלק ונחלה בבית אביהם ולא עוד אלא שמכרם ואכל כספיהם וא"כ כשיניחם שם ימכרם ויאכל כל עושרם ולזה אמרו כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו ולבנינו וא"כ ע"ז הי' הבטח' שישיבך בשלום וע"כ כל אשר אמר אלקים לך עשה וזה נכון וקרוב לאמת ת"ל

כי דרך נשים לי שמעתי בשם הגאון התנא האלקי מוהרא"וו זצ"ל שאמר שרחל כוונה ברמז למה שלקחה התרפים שהיו ע"ז וכבר אמרו בשבת פרק ר"ע דע"ז מטמא כנדה וא"כ זה שאמרה דרך נשים הוא לי שהרי לקחה התרפים ושכבה עליהם וא"כ מטמא כמו נדה ודפח"ח. ואף שאינו רק מדרבנן דטומאת ע"ז אינו רק מדרבנן מכל מקום ביתו של יעקב אבינו בקיאין אף בדרבנן דקיימו כל התור' אף דרבנן ובפרט בע"ז דשמצא דשמצא החמירו וכבר אמרו דאברהם אבינו היו לו ת' מאות פירקי. אמנם מה דקשה לי דלפי מה דמסיק בשבת דף פ"ב אליבא דר"א דבאבן מסמא דכ"ע לא פליגי דאינה מטמאה וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ו מאבות הטומאות ה"ו והרי בין לפירוש רש"י ובין לפירוש התוספות באבן מסמא כאן שעשתה בכר הגמל וכדכתיב ותשימם בכר הגמל ופירש"י במרדעת הגמל והרי מרדעת קשת מאד ואין הכלים מרגישים בכובד הנד' והזב שיושב עליו ומכ"ש לפירש"י וא"כ שוב לא מטמא כלל בע"ז ועיין ראב"ע מ"ש בפירוש כר הגמל ויש ליישב קצת ודו"ק כי באמת לא כתבתי רק לחיבת פה קודש הגאון מוהרא"וו זצ"ל

דנני אלקים וגם שמע בקולי ע"כ קראה שמו דן וגו' נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי וגו' נראה לפענ"ד דהנה יש מתכבד מצד עצמו שהוא בר מעלה ויש מתכבד מצד עצמו וגם בהעריכו נגד חבירו ג"כ מתכבד יותר שיש לו מעלות יתירות על חבירו והנה בתחלה אמרה דנני אלקים וגם שמע בקולי והיינו לא בהעריכי נגד אחותי אבל כיון שילדה בן שני א"כ נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי ודו"ק. עוד נרא' לי עפמ"ש במסכת אבות הוי עז כנמר וקל כנשר וכו' וביאר הרמב"ם אף שהם מדות פחותות מכל מקום כל שמשתמש במקומם שצריך לשם מצוה להשתמש באלה המדות טוב הדבר וכשר ע"ש ולפ"ז כאן מצינו שנתקנאית באחותה עד שאמרה הבה לי בנים וקנאה היא מדה פחותה ובכ"ז יען שכוונה לשם ד' להוליד שבטי ישראל היתה רשאית וזה שאמר נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי והיינו כפירש"י עקשיות ועקומות נתעקשתי עם אחותי וגם יכולתי