דברי שאול עה"ת ומגילות נט

אבל כאן שגם שינתו הי' לתכלית המקוו' ע"כ שכב במקום ההיא וז"ש אם תשכב לא תפחד מעשיו ולבן ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא ודו"ק. גם נראה לפענ"ד ע"פ מ"ש האלשיך לפרש מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך אולי יתעשת כי כבר חלקו החכמי טבעיים כי פעמים בעת צר לו לא יוכל לישן ופעמים להיפך נופל נרדם וישן וחלקו דמי שיש לו תקוה עוד ומחשב מה לעשות זה לא יוכל לישן משא"כ מי שאין לו עוד תקוה זה נרדם וישן וז"ש מה לך נרדם אתה יש לך תקוה קום קרא אל אלקיך אולי יתעשת ודפח"ח. ולפ"ז נוכל לומר כי מה שלא ישן יעקב י"ד שנים כי חשב עצה מה לעשות אבל אחרי כי יצא משם אפס תקוה ממנו ע"כ ישן לו ולזה אמר דלא כן הוא רק אדרבא אם תשכב לא תפחד מעשיו ומלבן ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא והיינו כי סמך בד' ולכך ישן ודו"ק. מפי דודי הרב החריף מו"ה יוסף נ"ז ני' שמעתי דהכוונ' כי באמת מפני מה לא שכב יעקב כל הי"ד שנים היה יען כי כל עוד שהי' צריך לעשות פעולות השכיב' להיו' יוכל לישן עוד השינ' אינה מכרחת והשינ' לא נעשה רק אם תחטופנו שינה ישן אבל לא שילך וישכב. והנה כיון שכל הי"ד שנים שנטמן לא ישן א"כ עכ"פ ניכר בעת שישן שלא נתיירא מפני עשיו ולבן דאל"כ היאך באותה לילה תיכף נעשה עיף ויגע וצריך לישן וע"כ שאדרבא לבו סמוך בד' ואינו בורח כלל וע"כ שכב וישן כמשפט דהרי כל הי"ד שנים לא שכב ע"כ שהשינ' לא אנסו כ"כ וז"ל אם תשכב לא תפחד ושכבת וערב' שנתך דמזה ניכר שלבו סמוך בד' ולכן לא עשה כמשפט הבורחים שיום ולילה ינוסו למען לא ישיגם ודו"ק. ולפענ"ד היה נראה עוד דהנה משפט הבורח שאינו יודע לאן יברח רק שבורח ממקומו אבל מי שרוצה ללכת למקום אחר זה יודע ממקום שהולך והנה יעקב ברח מפני עשיו וגם להמקום שברח ג"כ לא נכון לו שם ישב לבן הארמי ונמצא כי אדרבא במקום ששכב שם אינו לא עשיו ולא לבן וז"ש אם תשכב לא תפחד מעשיו ומלבן ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההיא ששם לא היה לא עשיו ולא לבן ודו"ק

ויחלום והכ' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימ' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנ' ד' נצב עליו הכוונ' לפענ"ד דהנ' כבר נודע מה שנחלקו המקובלים עם הפילוסופים אם הצדיקים גדולים ממלאכים או לא וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות כי באמת מצד חומרם בלי ספק כי מעלת המלאכים גדלה מאוד ומה האדם אשר בעפר יסודו נגדם אך אדרבא מפני שבני אדם חומרם עב וגס ובכ"ז יעפיל משפל מצבו להיות כמלאכי מרום בזה תגדל מעלתו מאד יתר מהמלאכים אשר יסודם זך מלאים זיו ומפיקים נוגה והנה מבואר במדרש כי המלאכים בראותם כי ישן בקשו לפגע בו והנה ד' נצב עליו והנה זה היה הרמז בסולם כי האומנם הוא סולם מוצב ארצה אשר בעפר יסודו ובכ"ז ראשו מגיע השמימ' וע"כ מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והיינו שהמלאכים כל עלייתם וירידתם הוא על פי מעלת האיש וז"ש והנה ד' נצב היינו שלא הניחו וירד ממכון שבתו והשגיח עליו וע"כ שמעלתו גדלה מאד ודו"ק

אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה ונשאלתי הלא ידע היטב שהרי אמר אפשר שעברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי ונעקר הר המוריה ובא לכאן ואיך לא ידע שהרי היה לו קפיצת הארץ. והנה אף שאפשר ליישב ע"צ הדוחק דהוא לא ידע שקפצה לו הארץ. השבתי דהנה יש שתי עניני קדושות דיש קדושה שאנחנו מקדשין את המקום כמו הבהכנ"ס ובהמ"ד שע"י שאנחנו בונים בית מקדש מעט ומיחדים אותו ולומדים שם ע"כ נעשה קדוש אף שהמקום בעצמו לא הי' קדיש מקודם ויש שהמקום בעצמו קדוש. והנה יעקב חשב שהר המוריה נתקדש ע"י שהתפללו בו אבותיו אבל לא ידע שמכוון כנגד מקדש שלמעל' וא"כ לכך ישן בו דהם קדשוהו והיה ישן בו דהוה ביתא דרבנן אבל כיון שנגלה לו דזה שער השמים וכפירש"י דמכוון כנגד מקדש שלמעלה א"כ עיקר שפע הקדושה נמשך מן השמים וז"ש אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שאילו ידעתי לא ישנתי שם ודו"ק וגם נרא' לפמ"ש המורה נבוכים בטעם שנקרא בתורה מקום ולא פרט השם שהתורה רצתה להעלים כדי שלא יוודע להכנעניים שמקום קדוש הוא וא"כ לכך גם יעקב רצה להעלים ולא התפלל מקודם שם ואח"כ לא גלה רק שרצה להתפלל כדרך שהתפללו אבותי אבל אח"כ שהרגיש שמע הקדושה ועשה שם מצבה אמר שלא היה ישן שהרי לא ישן שם רק להעלים המקום וכיון שע"כ נתפרסם וקראו בית אל והקים מצבה אם כן לא היה ישן שם ודו"ק

אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וגו' אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים כבר כתבתי בזה כמה דברים וכעת נראה לי דבר חדש ע"פ מה שהובא בספרים ענין גלות השכינה והנוב"י מהד"ת נשאל לפרש זאת והביא דברי המורה ח"א פכ"ה דענין שכינה היא ההתמדת ההשגחה או אור הנברא והנוב"י כתב שם דזה וזה אחת היא שע"י שמתמדת ההשגחה להשגיח שם תמיד מזה נאצל אור גדול וזהו כשישראל עושין רצונו של מקום אבל בהתגברות החטא גלינו מארצינו ונפסק ההשגחה וכל השפע הטוב היא להאומות ואנחנו יונקים מהתמצית זה נקרא גלות השכינה. ע"ש