דברי שאול עה"ת ומגילות נח

מפשיט מעליו בגדי החומריים ולא יעצרוהו הגשם וכליו הרעים אז יוכל להתפשט ולהתעטף בכח אלקי ואז תפלתו זכה ומה שיאמר אז בתפלתו הוא כעין נבואה קטנה שאז אינו אומר מפאת התקרבות הגוף או איזה טעם וסיבה כי אם מה שישים אלקים בפיו. וזה לדעתי מה שאמר יצחק בצוותו לעשיו שיכין לו מטעמים ואוכלה בעבור תברכך נפשי היינו שהנפש מעצמה תאמר לפני ד' ותשפוך שיחה ואז יתקיים תפלתו. וזה לדעתי מה שאמר ר' חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל והיינו שבאמת הוא התפשט כבר מגשמיותו וא"כ הנפש אמרה מעצמה בלי הכנה בכלי הדיבור ונמצא כשהיתה שגורה בפיו בלי כוונתו מסתמא מקובל הוא. ומעתה זהו שחרדו את כל החרדה הזאת דמי שיתברך מצד הנפש בלי כוונת הגוף לזה תפלתו יתקיים ולכך כשכבר נתברך אמר יצחק ואברכהו גם ברוך יהיה דהיינו שעי"כ יתברך כיון שבעת ההיא נסתלק כלל רצון הגוף ורק מה שאמר' הנפש מעצמה ועל מי שסמכתי ידי ע"ז יחול התפל' וע"כ הסכים שיעקב יתברך וזה שאמר ודגן ותירוש סמכתיו והיינו שעיקר הוא הברכות הרוחניות וזה רק סמיכה. וזה לדעתי מה שנא' וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד' ויתן לך אלקים וכפי הראות לא רצה עוד לברכו עדיין דלא כתיב ויברך אותו ויתן לך אלקים רק שבהריחו ריח בגדיו כריח שדה אשר ברכו ד' אז נתפשט מכל החומריות שבו ולבש בגדי המלאכיות והנפש מעצמה אמרה בלי הגוף כלל. וז"ש עשיו הלא אצלת לי ברכה והיינו שאתה כל כוונתך היה למעני וע"ז השיבו שבא אחיך במרמה ויקח ברכתיך היינו דניהו דרצון הגוף היה עליך אבל בעת דברי את דבריי אז נתפשטה כל כוונתי ולא תוכל לחול רק על מי שסמך ידו עליו ע"ז מירק השתלשלות צינור השפע וזה שאמר עשיו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי והיינו שכיון שהוא ע"י תפלה ברכני גם אני והתפלל גם עליו ולזה השיבו שאין לאל ידו להשיב מה שכבר אמר ובאמת מצד גופו הוא יכול להתפלל גם עליו ואמר ליה הנה משמני הארץ יהיה מושביך אבל זה אמר אליו בעוד גופו וכל כליו עליו וזה אינו חזק כ"כ כאשר התפלל עד כלות נפשו וגופו והבן כי הוא ענין נפלא ויפתח בו כמה מנעולים הסגורים מבא בהיכל ד' ובתורתו. ובזה מיושב מה דקשה לי טובא הא למעלה כתיב ולא הכירו כי היו ידיו שעירות ויברכהו א"כ כבר ברכו ומה ברכו שנית וגם אח"כ כתיב ג"כ ויברכהו ולפמ"ש אתי שפיר דמתחלה ברכו ברצון הגוף ונפש ואח"כ כשאמר ראה ריח בני כריח השד' אז הופשט מכל בגדי הגוף וכלתה נפשו ונשמתו והי' מלאכי ונפשו אמרה מאיליה וכמ"ש ודו"ק: חסלת פרשת תולדות פרשת ויצא

ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש בש"ס דרשו מזה שיעקב תיקן תפלת ערבית ובכ"ז הוא רשות: וצ"ב דממ"נ אם תיקן יעקב תפלת ערבית למה יגרע משחרית ומנחה שהוא חובה והוא היה לדעת המקובלים המובחר שבאבות אך נראה דבאמת יעקב לא רצה לתקן תפלה אחרת כלל ובפרט בעת ההיא שהי' בא בדרך ולבו טרוד ורק שבאמת יצחק תיקן תפלת מנחה כמ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וא"כ חשב יעקב להתפלל מנחה רק שכיון שהשקיע הקב"ה שם בעת ההיא החמה שלא בעונתה א"כ כבר לא היה לו מקום להתפלל מנחה בעת ההיא והי' תפלת ערבית ולכך באמת אינו חובה רק רשות דבאמת הוא לא תיקן לשם ערבית רק שממילא נעשה תפלת ערבית שהרי השקיע הקב"ה את החמה והיו ערב ועכ"פ זמן מנחה לא היה דליעקב ראוי שיתפלל מנחה בעתו וא"כ נעשה תפלת ערבית בזה ושפיר אינו רק רשות. ובזה יש ליישב קושית התוספות בברכות דף כ"ו דאיך תיקן יעקב ערבית הא אמרו בחולין דאמר אפשר שעברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי יהיב דעתיה למיהדר מיד ויפגע במקום שקפצה לו הר המוריה כד יהיב דעתיה למיתדר השקיע הקב"ה החמ' הרי שהתפלל בעוד יום ולא היה ערב ומזה הוכיחו דמותר להתפלל ערבית בעוד יום ולפמ"ש א"ש דבאמת הוא רוצה להתפלל מנחה ורק שכיון שהקב"ה רצה שילין שם השקיע הקב"ה החמה א"כ נעשה ערבית עי"ז ולכך הוא רשות וז"ב ודו"ק. אחר זמן רב מצאתי בפני יהושיע בברכות שם שהרגיש בקצת בזה ושמחתי

וישכב במקום ההוא. עיין רש"י משמא דמדרש בלילה ההיא שכב אבל כל י"ד שנה שהי' בבית מדרשו של שם ועבר לא שכב בלילה שהי' עסק בתורה. הכוונ' לדעתי דהנ' כל הענין שלא שכב בלילה בבית מדרשו של שם ועבר מפני שהקדיש כל ימיו לעבודת ד' ותורתו ולפ"ז כאן שהי' מתבודד בבית אל שהשיג שפעת הנבוא' והתפלל בבית שהתפללו אבותיו וא"כ הא בזה צריך לישן ולשכב כי עוד לא התרא' אליו השכינה כ"א בחלום ידבר בו וכמו בכל הנביאים בעת בא אליהם מראות הנבוא' היו נופלים וכל טבע הגוף הי' נח ושקט ורק בהשכלת הנפש ידע וראה מה שראה כמו כן בעת החלום שהי' ישן שכבר נשקע כל תנועות הגוף הי' מוכן לנבואה וא"כ לכך שכב במקום ההוא. וזה לדעתי מה שהמליצו עליו במדרש אם תשכב לא תפחד מעשיו ולבן ושכבת וערבה שנתיך וישכב במקום ההוא והיינו כי לכך לא שכב יעקב בכל הי"ד שנים כי ידע שהצלתו תלוי אך בלמוד התור' וכל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו