דברי שאול עה"ת ומגילות נו

לכבוש ארצות בחוזק יד כ"א שהכל אליו ימשוכו והיתה מנוחתו כבוד שינוח בכבוד והכל ישמעו אליו ומעתה ז"ש לא יסיר שבט מיהודה היינו כמו שדרשו בסנהדרין דף ה' שהיו רודין את העם במקל היינו שגם שבט יהודה היה צריך שבט מושלים אבל אחר שיבא שילה לו יקהת עמים ולא יצטרך לשבט מושל כלל. והנה עיקר ברכת יצחק וכל החרדה שחרדו עליה שניהם גם יחד היתה על הברכה העתיד' לימות המשיח וע"כ יראה המעיין בברכת יצחק ליעקב שיתן לו מטל השמים יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים היינו מצד עצמם לא שיצטרך לטכסיסי המלחמה ובתחבולות יעשה מלחמה ומברכיך יהי' ברוך ואורריך ארור וכמו שאמר וברוח שפתיו ימית רשע אבל בעשיו יצטרך לפעולות ולטכסיסי המלחמ' וז"ש הנה משמני הארץ יהי' מושביך היינו האומנם שגם אתה תירש הצלחת הזמן אבל על חרבך תחיה והיינו שאתה תצטרך לחרב ולחכות ואת אחיך תעבוד וז"ש והי' כאשר תריד היינו כמ"ש האבן עזרא שהוא מלשון רדייה וממשלה ופרקת עולו היינו שאף במלכך אבל יהי' ע"י רדייה תפרוק עולו מעל צואריך וא"כ לא שלל בזה שלא נהי' משועבדים לעשיו שבאמת ירדה בנו רק שלא יהי' שאנחנו נשתעבד לו מעצמינו רק שהוא ירדה בנו ויפרוק עולו וממילא ירדה בנו ופריקת עולו הוא על שבטבעו להיות נכנע ליעקב אבל במלכו ירדה בנו ויפרוק עולו ודוק היטב כי ענין נכבד הוא

ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר. עם רועי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. והוא פלאי דלמה קראוה בתחלה עשק ואחר כך שטנה והנה השינוי בשמות נראה לי כי בתחלה לא חרה להם על כי חפר הבאר מקלקל הארץ רק אחר שמצאו מים אמרו לנו המים ונמצא כי לא רבו על הבאר רק על המים ונמצא המריב' היה על המים באשר הוא רצה להשתמש במים ועל כן קרא שמה עשק כי התעשקו עמו אבל אחר כך בעת החפירה רבו באמרם כי לא צורך עוד לבאר כלל וע"כ קרא שמה שטנה וז"ש ויריבו גם עליה והיינו שרבו עליה גם כן על גוף הבאר וע"כ קרא שמה שטנה. ומה נכבד בזה הרמז שרמז הרמב"ן שקאי על החורבנות שבחורבן הראשון רבו עם בני ישראל עד שהחריבו הבנין עי"ז אבל בבית שני שהיו ישראל עבדים למלך פרס ורבו על הבנין בעצמותו לא על בני ישראל כי המה היו משועבדים תחתם א"כ עיקר המריב' על הבנין וע"כ נקרא שמה שטנה ודו"ק

ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ. הנה הזכיר כאן טל השמים ואח"כ משמני הארץ: ונשאלתי בזה דבברכת עשיו נזכר להיפך משמני הארץ יהי' מושביך ואח"כ מטל השמים ולכאורה השבתי לפמ"ש בב"ב פ"ב דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום הגשמים יורדים מאוצר טוב ובזמן שאין עושין רצונו של מקום ואינם שרוים על אדמתם אין גשמים יורדים מאוצר טוב א"כ יש לומר דזה דטל השמים ואח"כ משמני הארץ מיירי שהטל יורד מאוצר הטוב דזה מוקדם למשמני הארץ ולעשיו בירך משמני הארץ ואח"כ טל השמים ועיין פרשת דרכים דרך ד' דרוש כ"א. אך העיקר נראה לי דהנ' יש שתי מיני הצלחות יש הצלחות שבא כל עיקרה מן השמים כגון שאדם עושה מסחר ומשתכר הרב' או שמוצא מציאה ואח"כ נעשה עי"ז סוחר גדול וכדומה ויש אשר ההצלח' באה ע"י גזילות וחמסות ואח"כ משתכר הרב' עי"ז והנה ליעקב בירך שיתברך מטל השמים ואח"כ משמני הארץ והיינו שכמו שעל ידי הטל שיורד מן השמים עי"כ מתברך הארץ כמו כן יהי' הצלחתו מן השמים וע"כ יתברך אח"כ בכל אשר עושה אבל עשיו בירך שעל חרבו יחיה והיינו שיאכל שלל אויביו שיבת לו ע"י גזילות וחמסות וא"כ משמני הארץ קודם ואח"כ מטל השמים שהקב"ה יצליחהו אח"כ וזה בא לו מסבות מעשה ידיו שגזל וחמס וכדומה ודו"ק

ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. והוא פלאי דלמה קראוה בתחלה עשק ואח"כ שטנה וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהמעיין בכתוב יראה כי מה שמצאו באר מים חיים היה באר שעשויה בתואר ודמות באר שעושין כן ולא שמצאו מים חיים בלבד דאל"כ לא שייך שחפרו בנחל ומצאו באר מים חיים רק שמצאו מים חיים וע"כ שכבר היה בדמות באר מוקף מחיצות וכדומה ולפ"ז שפיר היה מקום להתעשק עמו דהנה באמת זה נודע דכל אחד שקונה מקום מהשר יש לו רשות לחפור ולבנות ולסתור כל מה שלבו חפץ אבל אם יקנה מקום וימצא כשיחפור שם אוצר וכדומה מה שנטמן שפיר יש מקום לומר דזה לא הקנוהו לו וכעוב דא דבא לפני המלך כשישב שם הקיסר אלכסנדר מוקדן המוזכר במדרש פרשה אמור זה אומר מקום קניתי אבל האוצר לא קניתי ע"ש על הפסוק אדם ובהמה תושיע ד' ולפ"ז כאן שמצאו באר מים חיים עוד לא ניכר שבעברת זדון דברו כ"א אפשר שהיה להם טענה עליה שאחר שמצא באר מים חיים זה לא נמכר לו וזה שייך להמלך ולכך קרא עשק דהיינו ענין עסק ועריבה שיש להם דין ודברים ולזה אמר כי התעשקו עמו אבל כשחפרו אחרת ושם לא היה להם שום טענה כי יש לו רשות לחפור אחר מים ולעשות לו באר ואפ"ה רבו עליה לכך קרא שמה שכינה ודו"ק: