דברי שאול עה"ת ומגילות נה

שלא יתקלקל רק שבאמת הארץ אינה כדאי לך וע"כ מוכרח לשכון בארץ אשר אומר אליך וזה שאמר גור בארץ הזאת כדאי לך ואהי' עמך ודו"ק

וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי. עי' רמב"ן שפירש חקותי ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט. נשאלתי למה קרא לזה חקה. ולפענ"ד נראה דהנה הרב שמואל אבן תבון בפירושו להמלות זרות שבספר המורה כתב במלת חוק וז"ל פירשנוהו במלת איכות אמרתי למי שאין לו חק עליו כלומר שאין עליו דבר שיהי' ראוי בעבורו שישיב לו הטוב' ההיא וכו' חקה חקה כשיעשה אדם מעשה אחד על דמות מעשה אח' נקרא מחקה על הקיר כלומר נעשה דמותו על הקיר ע"ש ומ"ש לא נקרא תיבת לא ט"ס לפענ"ד ולפ"ז כבר נודע שהשי"ת כשעושה צדקה ומשפט וכ"ש כשהוא חונן ומרחם שעושה אף שאין עליו שום חיוב שייטיב לו בעבורו ולכך נקרא חקותי וגם כשאדם עושה צדקה ומדבק במדות ד' לא נקרא מחקה כי הוא עושה רק כדמות מעש' ידי יוצר ואינו רק חקוי בלבד והבן בדברים ועיין סנהדרין דף נ"ט גבי חוקים שחקקתי לך כבר ופריך מהא דושמרתם את חקותי ומשני התם ושמרתם את חקותי דהשתא אבל את חוקותי תשמורו משמע מעיקרא ולפמ"ש יש לומר דהכא מענינא דקרא דבחוקי המצות והדרכים הטובים שייך לומר חקותי שאנחנו מחקים על דמות מעשה ד' אבל בענין הרבעה דכלאים או בעריות לא שייך זאת וע"כ חקותי שחקקתי לך כבר ועיין רש"י ותוספות שם ודו"ק היטב

במדרש על פסוק את בגדי עשיו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית אמר רשב"ג כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו אני בשעה ששימשתי את אבא היית משמש בבגדים המלוכלכים וכו' אבל עשיו כשהי' משמש את אביו היה משמש בבגדים החמודות וכו' והוא תימה דכי שבחו של עשיו אתי להודיענו וגם למה לא למד ממנו לעשות כן ולפענ"ד נראה דהנה כבר נודע מה שדרשו על עשיו שנמשל לחזיר שפושט טלפיו ומראה שכשר הוא וכמבואר במדרש בפרשתינו ולפ"ז הנה זה דרכו של עשיו שכל פעולותיו הטובות לא היו רק למען לקנות שם ולכך שמש בבגדי החמודות ומה תועלת היה מגיע ליצחק מבגדים החמודות או מבגדים מלוכלכים ובפרט ביצחק שהי' סומא רק להראות לעין כל כמה נאים מעשיו ותדע לך שהוא כן שהרי עשיו ידע היטב שיצחק אביו צדיק וישר הוא ואינו חפץ במעשיו הזרים וכל התועבות שעושה ולמה לא קיים מצות כיבוד בזה ורק שזה היה יכול להסתר מפניו והוא לא חפץ במצות ומעשים טובים כי אם בהתגלות לעין כל אבל אנחנו עם בני ישראל עיקר מצות כיבוד הוא לעשות רצון אביו במה שמחוייב מצד מצות אלהים ולכך שימש רשב"ג בבגדים המלוכלכות שגלוי וידוע לפניו שלאביו ניחא ליה בזה ובלבד שיעשה רצונו וחפצו ורצונו של אדם זהו כבודו ועל כבוד המדומ' לא חש אם לא יתראה כמקיים מצות כיבוד כ"כ ודו"ק

והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך. הרבה שנים חשבתי בזה במ"ש ופרקת עולו דמשמע רק שפרק עולו והלא הרי אנו משועבדים לו וגם לשון כאשר תריד אין לו מובן ורש"י פירש לשון צער וגם זה אינו מובן למה לא אמר כאשר תמשול וכדומה וכעת אמרתי דהנה מצינו גם במקרא בכל מקום שאמר על ישראל רע ואינו רוצה לבאר הוא אומר בלשון שמובן להיפך וכוונתו על שונאיהן של ישראל וגם בע"ז מצינו שמכנה בלשון גנאי וכמה פעמים מצינו עד"ז ע"ד סגי נהיר והנה כאן כאשר רצה יצחק לאמור לו שימשול ביעקב ובניו הזכירו בלשון אשר יהי' המובן לשון צער ולכך אמר כאשר תריד שענין רדי הוא לשון ממשלה כמו וירד מיעקב רק שלא רצה להזכיר לשון גדול' וע"כ אמר בלשון כאשר תריד וגם לא ביאר ממשלתו שיהיה כ"כ בהרחב', ואמר ופרקת עולו מעל צואריך וההוראה שהוא ימשול ביעקב ממשל רב והבן בדברים כי הדברים נכונים ועיין רש"י על הכתוב ונלחם בנו ועל' מן הארץ שהי' לו לכתוב ועלינו והוא כאדם. תולה קללתו בשונאיו וגם כאן תולה ברכתו בלשון קללה וצער ודו"ק

הנה משמני הארץ יהי' מושביך וגו' ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך. הנה זה תימה גדולה דמשמע שלא ברכו רק שיוכל לפרוק עול מעל צוארו אבל לא שיעקב ישתעבד לו ובעוה"ר אדרבא אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים להם אך נראה דהכוונ' למ"ש לפרש הא דכתיב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שלה ולו יקהת עמים ותמהו כולם דמשמע דרק עד כי יבא שלה ואח"כ יסור שבט מיהודה וזה תימה ואמרתי בזה דהנה המעיין בישעי' סי' י"א במה שמאריך במעלות המשיח שברוח שפתיו ימית רשע והכה ארץ בשבט פיו וכל הסימן המעיין שם ימצא ההבדל שבין מלכות או"ה וגם מלכות ישראל ובין מלכות משיח שכל האומות המולכות וגם ישראל עוד לא זכו היו צריכין לרדות במקל חובלים ליסר העם וגם בחרב וחנית לכבוש הארצות אבל המלך המשיח לא יצטרך לחרב וחנית כמ"ש בישעי' שיתבטל לעתיד כל כלי מלחמה כמבואר בשבת דף נ"ד ורק שברוח שפתיו ימית רשע שמצד מעלותיו הרמות והנכבדות מאיליו יזרח אור קדושה ותפול אימתה ופחד על כל בשר והכל יתקרבו לשמוע דבריו בנעימים וז"ש והי' ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד היינו שלא יצטרך