דברי שאול עה"ת ומגילות נד

לפ"ז אצל מי יהיה האתרוג יקר ערך אצל ישראל המאמינים בתורת משה ולחיבים לקיים המצוה אבל איש נכרי אשר יראה כמה ישראל מהדרין אחר האתרוג בוז יבוזו להם לאמור אך סכלים הם למה ירבו הון על דבר ניקל והנה גם ענין בכורה באמת מצד עצמותה איננה יקר הערך ורק מפאת כי היה העבוד' בבכורים וא"כ תלוי בה אושר הרוחני והיתה חשובה מצד איכותה הרוחני ולפ"ז לגבי עשו שלא האמין בד' ומאס בעבודתו א"כ באמת אצלו לא הית' שוה כלום ורק לגבי יעקב היתה שוה הבכור' כעל כל הון וא"כ לגבי עשו שפיר קנה יעקב הבכור' בנזיד עדשים שאחרי שעשו לא האמין בד' ובמקדשו ובקרבנותיו מה לו חפץ בבכור' וזה שאמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה ולגבי דידיה גם הנזיד עדשים היה שווי רם מול הבכור' וז"ש ויאכל וישת ויבז עשו את הבכור' ובמדרש אמרו שהכניס עמו כת של פריצים והיינו שתמה מאוד על יעקב שהחריד כל החרד' הזאת על דבר ניקל כזאת ונמצא שלא רמהו יעקב ח"ו וז"ש במדרש למה מסר יעקב נפשו על הבכורה אמר שעבודה בבכורות ויהא רשע זה עומד ומקריב והיינו שהוא האמין כי עבודת מזבח צריך שיהיה צדיק וישר ואחרי כי הוא רשע ואינו ראוי לזה א"כ בעיניו דבר ניקל כל ענין עבודה וז"ב. וז"ש אח"כ ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי והיינו שעשיו באמת לא הרגש כלל במה שחרד יעקב כ"כ על הבכורה וע"כ אח"כ שראה שלקח הברכה חשב כי עתה נגלה כל כוונתו שמפני הברכ' חרד את החרד' הזאת וע"כ הבין שעקבו פעמיים אבל באמת לא נתכוין יעקב לזה כלל ולא לבו הלך לקחת הברכות והקב"ה סיבב כל זאת למען יתברך הראוי להתברך ודו"ק היטב והנה לשון מכר' כיום אמר לי חכם אחד שראה הפירוש שהמכיר' יהי' כיום היינו כמו היום שאינו חוזר כך יהי' המכיר' ואני אמרתי שכן דרשו בחלק בפסוק וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה ע"ש בדף ק"י ע"ב ודו"ק

במדרש רבה ויגדלו הנערים מלמד שחייב אדם לברך ברוך שפטרני מעונשו של זה. עיין בש"ע או"ח סי' רכ"ה ס"ב ובמג"א שני פירושים ומ"ש על הגליון שם וכעת נראה ע"פ מה שאמרו בעדיות פ"ב האב זוכה לבן בנוי ובכח ובחכמה ובעושר ופירש הראב"ד והרע"ב דאם האדם צדיק זוכה ג"כ שיהי' בנו ג"כ צדיק אך מבואר שם בתוספתא דחכמים אומרים דזה קודם שהגיע לפרק המצות אבל אח"כ אז הבן זוכה לעצמו ע"ש ובתויו"ט ולפ"ז עד י"ג שנים קודם עמדו לפרק המצות נענש האב בעון הבן שהוא זכה לו משא"כ כשהגיע לפרק המצות נפטר האב שהוא נעש' אדון לעצמו ודו"ק

והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך עיין רמב"ן דאות' השבוע' בעצמה שנשבע לאברהם במה שאמר והקימותי את השבוע' זה גופא שבועה ע"ש והכוונ' לפענ"ד דהנ' באמת לענין הארץ שאמר ולזרעך אתן כל הארצות האל ואין עשיו בכלל ואף דהנודר מזרע יצחק עשיו בכלל אפ"ה אין עשיו בכלל הארץ שהרי הארץ באה מכח הבטח' שהבטיח לאברהם ולאברהם אמר כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק וא"כ אינו זרע של אברהם. עכ"פ ואם כן כיון דעיקר הארץ בא מכח השבוע' שנשבע לאברהם ולכך אמר לו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וז"ב. ושוב מצאתי במג"א סי' תקצ"א סק"ו שכתב בזה ולפמ"ש מבואר הדבר ודו"ק. ובזה יתבארו דברי הרמב"ם פ"ז מבכורות ה"א במ"ש דלאברהם נשבע ועיין כ"מ ובמגן גבורים ח"א סי' כ"ג ס"ק ו' ודו"ק היטב

מה זה מיהרת למצוא בני ויאמר כי הקרי ד' אלקיך לפני. לפענ"ד הכוונה ע"ז מה שאומר אדם לחברו תדע שלכך מהרתי עשות מעשי לפי שהכל מצאתי כבר מוכן ע"כ לא נתאחר הדבר והנה זה שהשיב לו על שאלתו מה זה מהרת למצוא והשיב. כי הקרה ד' אלקיך לפני ויהי' לפני מלשון קדימה ע"ד שפירש הט"ז באו"ח סי' תקפ"ה הריעו לפני ד'. ובזה יתפרש מ"ש במדרש ח"א אצל קרבנך המציא ד' וח"א אצל זווגך המציא והיינו שבקרבנו וזווגו היה הקב"ה ממציא קודם שיהי' מוכן שהאיל היה מששת י"ב והזווג ג"כ מחמת הב"ק וה"ה בזה והבן

אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך גור בארץ הזאת ואהי' עמך. הנה הלשון כפול ומכופל ועיין רש"י שכתב שאתה עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לך. הכוונ' לפענ"ד דהנ' גם בעולה שנפסלה ביצאה חוץ לקלעים לכאורה הי' מקום לומר שאם יצאה חוץ לקלעים נטמאת שחוץ לקלעים טמא הוא אבל זה אינו שהרי גם שאר קדשים אסורין לטמאות וגם כל העזר' קדשו גם העיר ירושלים קדוש בכמה קדושות וא"י ג"כ קדוש ורק שלחומר הקדוש' שיש בעולה אינו מספיק קדושות שאר המקומות ונפסלה חוץ לקלעים ונמצא שאדרבא המקום א"י לסבול קדושת העול' וכמו כן מה שלא יצא יצחק לחוץ לארץ לא מטעם שחש הקב"ה שלא יתקלקל ח"ו קדושתו אז ותדע שאברהם ג"כ קדוש היה וכן יעקב ויצאו חוץ לארץ וכל עוד שלא הוכשר א"י גם שאר ארצית שוות לארץ ישראל ורק שלתוקף קדושת יצחק שנעקד ע"ג המזבח אין חוץ לארץ כדאי לו וא"י לסבול הקדוש' וזה שאמר לו אל תרד מצרימ' ולא תחשוב שאתה תתקלקל שם חלילה רק מצד שאין חוץ לארץ כדאי לך וע"כ שכון בארץ אשר אומר אליך שאם הי' הטעם מפני חשש קלקול היה מקום לומר שיבטח בקדושתו וצדקתו