דברי שאול עה"ת ומגילות נב

שבאמת שרה עקרה הית' ובזכות אברהם נפקדה שרה וזה שכתוב אברהם הוליד את יצחק ודו"ק

במדרש אחוי לי' לר"א י"ג נהרא דאפרסמון אמר כל אלין דאבוהו ואני אמרתי לריק יגעתי והוא תימה והנלפענ"ד דהנה המחקרים אמרו דאחר מיתה שהנפש נפרד מן הגוף היאך חזרה הגוף להתענג בשכר מצות וכתבו שגם הגוף נזדכך ומקבל תענוג וזה שהראו לו נהרי דאפרסמון דהנ' הסיכ' עיקרה שהנפש מתענג בו אבל גם הגוף מקבלת תענוג ולפ"ז זה שאמר כל אלין דאבוהו והיינו שגם הגוף יקבל התענוג ואני אמרתי לריק יגעתי ודו"ק: פרשת תולדות

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק עיין רש"י לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה לכך כתיב אברהם הוליד את יצחק ולפענ"ד נראה לפמ"ש הספר חסידים דממזר אינו יכול להוליד א"כ עד שהוליד יצחק הי' מקום לחשוב שמאבימלך נתעבר' שרה אבל כשהוליד יצחק ניכר שאברהם הוליד את יצחק ודו"ק

ויעתר לו ד'. במדרש רבה ר' לוי אמר משל לבן מלך שהי' חותר על אביו לשקול ליטרא זהב והי' זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ שכן בערביא קורין לעתירתא חתירתא. הכוונ' לפענ"ד דק"ל הקושיא של הקדמונים ומכללם בעל העיקרים דאיך שייך תפלה והא נראה כשינוי רצון שמתחלה לא היה חפץ בכך ולאחר התפל' נתרצה וכתבו דהשינוי הוא מפאת המקבל ע"ש ועדיין קשה גבי צדיקים דלא שייך השינוי מפאת המקבל איך נופל לשון תפלה והנרא' בזה כמו שמתגעגע הבן על האב שיתן לו ובאמת האב רוצה ליתן לו כל מה שיש ביכלתו רק שרצונו להשתעשע עמו או כמ"ש המפרשים דהקב"ה חפץ שיכירו וידעו כלם כמה יקר בעיניו הצדיק ואם לא יחסר לו במה יודע איפוא כי מצא חן בעיניו אם לא במה שמלא חסרונו ע"י בקשתו ותפלתו ומעתה זה שאמר ר"ל שדומה לבן מלך שהי' חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב והי' זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ והיינו שלא הי' כאן שינוי רצון כי האב חפץ ליתן לו ןזה חפץ לקבל רק שרוצה להשתעשע בו. וזה לדעתי מה שאמרו במדרש שם שראויה הית' רבק' להוליד י"ב שבטים ואמרה אם גם אני עתיד להוליד י"ב שבטים הלואי לא עברתי וכפי הנרא' היה זה לה לעונש והרי אין אדם נתפס על צערו אך באמת שכיון שהתפל' היא שינוי רצון וכיון שעיקר הוא שהקב"ה משתעשע ומתגעגע עם הצדיקים א"כ כל שלא רצתה בזה שוב לא הית' יכולה להתעבר דתי' שינוי רצון דבאמת הית' עקרה וגם לפמ"ש הכותב בעין יעקב פרק אין עומדין בהתפל' שאדם מתפלל על חבירו זה ודאי שינוי דל"ש דהשינוי מפאת מקבל וכתב כיון דזה סומך לבו על תפלתו של זה בזה גופא נעש' השינוי מפאת המקבל א"כ כאן דיצחק התפלל עליה ויעתר לו ד' אם כן מה שרצתה נתן לה אבל יותר ממה שרצתה שוב הי' השינוי מפאת המקבל ודו"ק

ויתרוצצו הבנים בקרבה במדרש זה מתיר צוויו של זה וזה מתיר צויו של זה לפענ"ד נרא' דהכוונ' דבאמת מה שנאמר ולא נשנית רק לישראל נאמר ולא לב"נ וא"כ ע"י שישראל מקבלין התור' מתיר צויו של זה וגם יש דברים שאסור לב"נ ולישראל שרי כמו שבת דע"י שנצטו' על השבית' לא שייך מי איכא מידי ועיין תוס' סנהדרין דף נ"ח ועיין חולין דף ל"ג גבי מזמנין עכו"ם על בני מעיים בשם ר"ל גופא וא"כ זה מתיר צוויו של זה וזה מתיר צוויו של זה ודו"ק

במדרש בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגל' לכם ראשון שנאמר אני ראשון ואני אחרון ופורע לכם מן הראשון זה עשיו שנאמר ויצא הראשון ובונה לכם ראשון שנאמר כסא כבוד מרום מראשון ואביא לכם ראשון זה משיח שנאמר ראשון לציון הנה הנם הכוונ' לפענ"ד למ"ש הט"ז בסי' תקפ"א באו"ח על המדרש וכי ראשון הוא דראשון לא שייך רק במקום שיש שני דאל"כ נופל לשון אחד וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון שהי' יו"ט שני של גליות וגם במקדש היו נוטלין כל שבעה לכך תזכו למה שנאמר אני ראשון לפי שאמר אני אחרון נופל בו לשון ראשון ופורע לכם מן עשיו שנקרא ראשון שבאמת יעקב יצא עמו ובונ' הכסא כבוד שנק' מרו' מראשון מכלל שהי' אחר שאינו נכבד כ"כ וגם מלך המשיח נקרא ראשון שיש תרין משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

במדרש שם פרשה ס"ד יאבד יום אולד בו והליל' אמר הור' גבר אמר איוב הלואי הית' אמי נדה בשעה שבא אבא להזדקק לה שתאמר לו הורה גבר אין עת הריון עכשיו מגבר ופירשו ברש"י ובמ"כ שזה בלשון בתמיה הורה גבר וכי עכשיו הורה גבר והיא תימה דפשטה משמע להיפך והנרא' דבאמת למ"ד דאיוב עכו"ם הי' א"כ לא שייך לומר ביה איסור נדה אבל באמת כבר כתב הרמב"ן על פסוק כי דרך נשים לי כי בימי הקדמונים היו מרחיקין הנדות אפילו לעבור עליהן כי ידעו שהיו מזיקות וא"כ פשיטא שלשכב עמהן שהי' אצליהם באזהר' כי הדם נדה הוא עז וחריף והוא מסוכן והולד היולד הוא מצורע ומוכה שחין ואינו בר קיימא וא"כ זה שאמר הור' גבר והיינו שהריון שייך אם מולידים גבר דהיינו גבר בגוברין בר קיימא אבל