דברי שאול עה"ת ומגילות נ

ג"כ בין זווג ראשון לשני. ולפמ"ש אתי שפיר דשם אמרו שמא יקדמנו אחר דמשמע ע"י השתדלות אנושי יוכל לקדם וזה אי אפשר לשנות הגזירה ולכך מפרש שמא יקדמנו אחר ברחמים והיינו שהשינוי יהי' מפאת המעשים שהבחיר' חפשית ומצאתי בבאר שבע בריש סיט' שהביא ענין זווג ראשון ושני בשם חכמי אמת כעין מ"ש ושמחתי מאוד גם מה שהקש' על רש"י לק"מ דבאמת צדיק ורשע לא קאמר וכבר נודע מ"ש האלשיך דאמירה בודאי מכרחת ומחשבתו של הקב"ה אינו מכריח ולק"מ. ומעתה ק"ל גם כאן היאך שייך דמד' יצא הדבר והא הבחירה חפשית וכקושית הרמב"ם וע"ז אמר דמהר המוריה יצא וכבר כתבתי במק"א דאז נעתק ממנו כל היצר ולא שייך ענין בחירה וח"א יצא ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ד' והיינו שבאמת אז בעת הכרז' עוד לא הי' שייך ענין צדיק ורשע ואח"כ לא נשתנה הענין והי' נתקיים כפי אשר דיבר ד' וז"ש יצא ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ד' והיינו שתהי' כמו שהי' בעת ההכרז' ודו"ק היטב כי נכון הוא

נשיא אלקים אתה בתוכינו: נראה לי הכוונ' דהנה גם ברבני הזמן יש רב שאינו ראוי להיות רב רק בעיר קטנה וגם בעיר קטנה לולא שהי' מתושבי העיר ותושביה צריכין לאיש שיצא לפניהם לא היו ממנים אותו ומכ"ש בעיר גדול' ויש שהוא בעצם רב גדול והנ' אברהם אלמלא אמרו נשיא אלקים אתה בתוכינו לא היה מורה כ"כ על גדולתו כי אולי מפני שצריכים לו מנוהו לשופט ולזה אמרו נשיא אלקים אתה בתוכינו שנשיאתך מן השמים ואתה בתוכינו והבן הדברים: עיין מדרש תנחומא פרשה זו שדרש על פסוק דרשה צמר ופשתים שדרשה שרה בין צמר לפשתים ואמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש עם בני עם יצחק והוא משולל הבנה. והענין לפענ"ד דהנה צמר ופשתים הוא כלאים וכל אחד בפ"ע שרי וההתחברות יחד התור' אסרה והנה ע"כ שיש באחד מהם דבר רע נפסד שכאשר יפול ברעהו יפסידו ואנחנו לא נדע וכן אמר' שרה שלהיותר ראתה בשכלה שיצחק נפסד בחברת ישמעאל אבל לא יכלה להגיד לבעלה כי יחשדה שבקנאתה לבנו אמר' כזאת ע"כ אמרה לו שבאמת גם ישמעאל בפ"ע טוב רק ששניהם ביחד לא יתכן כמו שלא יתכן חיבור צמר ופשתים שכל אחד בפ"ע שרי ע"כ שבאחד מהם ענין רע שמזיק לחבירו. ויש להמתיק עוד דבאמת לענין כלאים בציצית בשל צמר יכול לעשות צמר אבל בפשתים מוכרח להיות כלאים וא"כ עכ"פ הצמר יש לו מעלה טפי משל הפשתים כן אמרה שבנה הוא צמר וישמעאל הוא פשתים וז"ש וירע מאוד בעיני אברהם על אודות בנו וא"ל הקב"ה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע והוא בבחינת צמר שמעולה מפשתים אף שהפשתים בפ"ע ג"כ טוב ודו"ק

והאיש משתאה לה לדעת ההצליח ד' דרכו אם לא הדבר יפלא דלמה נסתפק אחרי שכבר נתקיים הסימן שעשה לו וא"כ מה נסתפק עוד והנראה לי דהנה באמת הסימן שעשה היה בשביל שהיא כל כך גומלת חסדים עם אנשים אורחים שאיננה מכרת אותם והרי טבעי אנשים ונשים אחרים אינו כן וע"כ שאותה הוכחת לעבדך וכמו שנאמר בתפלתו ועיין רש"י והנה כבר נודע דהמופת היותר שלם היא המופת השלם שנתבחנו שני הצדדים והנה כאן רבקה יצאה ראשונה והשקתה לו א"כ ניהו שנתבחן טוב לבבה עוד לא נתבחן חסרון שאר הבתולות ואולי כלם עושות כן למצוא חן וכדומה וא"כ לא היה מופת שלם לכך הי' האיש משתאה לה לדעת ההצליח ד' דרכו אבל כששמע שהיא ממשפחת אברהם הבין שהענין קרוב להיות ואותה הוכיח ליצחק ע"כ אח"כ השתחוה לד' ולזה נרא' ששינה אליעזר בסיפורו ללבן שאמר הנה אנכי נצב על עין המים והי' העלמ' היוצאת לשאוב וגו' ומשמע שלא רצה לעשות מופת השלם רק שזה יצא ראשונה והעלמ' היוצאת לשאוב ואומר אליה השקני נא וגו' ובתפלתו אמר הנה בנות העיר יוצאות לשאוב מים והי' העלמה ומשמע שרצה מופת השלם אבל לפניהם שינה כדי שלא יהי' נתפס בדיבורו כמ"ש רש"י ודו"ק היטב

אחותינו את היי לאלפי רבבה הנה לשון אחותינו את היי אינו מדוקדק לכאורה דלמה אמרו לה אחותינו והנרא' לי דהנ' באמת בברכות שמברכים לאיש יש פי שנים בהברכות גשמיות בנים ועושר ונפש אויביו ויש ברכות רוחניות והנה הם לאשר לא ידעו מהברכות רק הגשמיות אמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו והסתכל בכל ברכות הצדיקים ובברכות אבותינו הקדושים שרמזו בכל ברכותיהם העיקר להברכות הרוחניות וזה לדעתי מה שאמרו מפני מה נתעקרה רבקה שלא יאמרו ברכותיהם עשתה פירות והיינו שהראה הקב"ה שלא בברכות האלו הצלחת המין אנושי והוא אך מבוא להברכות העליונות והבן כי נכון הוא

במדרש מד' יצא הדבר מהיכן יצא חד אמר יצא מהר המוריה וחד אמר יצא ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ד' וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי עפמ"ש העקיד' פרשת תולדות דיצחק הוא מדת הדין ולא נזכר בענינו שם זולת אלקים וכשמספר זולתו מוזכר שם ד' ואח"כ כשוב אליו אומר אלקים רק לאחר עקידה שם נהפך מדת הדין לרחמים ע"ש. וקשה לו להמדרש מ"ש מד' יצא הדבר הא לגבי יצחק עקרו ושרשו אלקים ולזה אמר חד אמר מהר המוריה יצא ששם נהפך מדת הדין לרחמים וח"א ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ד' היינו כאשר מדבר ממנה שתהי' אשה לו יצא ברחמים אבל יצחק עקרו ושרשו דין ודו"ק והמעיין