דברי שאול עה"ת ומגילות מט

שהי' זקן אף שלא הי' זקן בשנים כ"א בימים לפי שעשה טוב בכל יום ובא עם הימים ע"כ נקרא זקן אף שלא הי' לו שנים הרב' ודוק היטב

ואברהם זקן בא בימים. במדרש יש אדם שהוא זקן ואינו בא בימים ויש שבא בימים ואינו זקן אבל אברהם היה זקן בא בימים הכוונ' נראה לפענ"ד ע"פ מה שפירשתי הא דאמרו זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת וזקני, ע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מתטפשת עליהן ודקדקתי מה הלשון אומרת זקני ת"ח כל זמן שמזקינין ולא אמר כשמזקינין ופירשתי ע"פ מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנ' הרי אני כבן שבעים שנה לקרב הדבר ע"פ הטבע דנזרקה בו שיב' לפי ששקד על דלתי התור' בחוזק וכל מי שהוא שוקד על דבר בין קודש בין חול נזרק בו שיבה ע"ש ובתוי"ט ולפ"ז זקני ע"ה כל זמן שמזקינין בין בילדותם בין בזקנותם דעתן מתטפשת משא"כ בזקני ת"ח ע"ש ולפ"ז זה שאמר יש שזקן ואינו בא בימים והיינו שמזדקן בילדותו ויש שבא בימים אבל אינו זקן דהיינו שלא בא זקנתו מפאת השקיד' רק כי בא בימים לבד אבל אברהם הי' זקן ובא בימים ודו"ק

ואברהם זקן בא בימים. בגמ' בב"מ דף פ"ו עד אברהם לא הוה זקנה משבא אברהם תבע זקנה. נראה לפענ"ד דהנה בעניני המושכלים הזקנה יותר מעלה מהילדות שהזמן מספיק להוצאת הדבר לאור שימים רבים יעברו עד יבא הדבר השכלי לאור עולם מזוקק ומטהר אבל לעניני התאו' והחמד' אדרבא הרב' ילדות עושה וכל שהוא ילד ויקטן יותר חושק לדברים האלו להבלי הזמן וא"כ עד אברהם לא הי' באנשים מי שיחפוץ במעלות השכליות א"כ לא נצרך לזקנה אבל משבא אברהם היה מבקש על הזקנה שזה האות על דברים השכליים שנצרפו בכור המבחן ויש אמון בם ודו"ק. וזה הוא לדעתי ענין הבכורה שהתורה רבתה בכבודו והנחילו פי שנים שכל שיגדל יותר יוכל להגיע להשלימות יותר והזמן מספיק להוצאת האמת ולכך הזהירה התורה שלא יבכר את הבן האהובה ע"פ בן השנוא' הבכור יען כי יחשוב כי זה יהיה יותר מוכשר להשגת השלימות ובאמת לפעמים יהי' הבן השנוא' ת"ח וממזר ת"ח קודם לע"ה וזה לדעתי מה שהשתוקק יעקב להבכורה ועשיו אמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורת והיינו כי הרשע טוב יום המות מיום הולדו שכל שיחיה יותר מוסיף חטא על פשע וזקני ע"ה רל זמן שמזקינין וכו' וא"כ הולך למות והוא חווה שהולך בכל עת ורגע למות ולמה זה לי בכורה ע"כ העיד הכתוב שבז' את הבכורה שזה ענין אם רוצה לדרוך במעלות השלימות אבל מי שמתאווה לתאוות הזמן כל שהוא מזקין יותר מתטפש ואין בכור מעלה ודוק וזה הכוונה שמטבע של אברהם היה זקן וזקנה מצד אחד בחיר ובתולה מצד אחר ודו"ק

היש בית אביך מקום לנו ללון והיא השיבה מקום ללון ואח"כ כתיב כשמוע לבן את דברי וכו' וירץ לקראתו ויאמר בא ברוך ד' ואנכי פניתי הבית ופירש"י שפנה כל ע"ז שהיה לו. ולכאורה צריך ביאור במה הבין לבן שאליעזר מבקש מקום שלא יעמיד שם ע"ז ובמה הבין שאליעזר חושדו בזה. ושמעתי אומרים בשם אבי מורי הגאון דהנה במי שבא לאכסניא יש הבדל אם האורח הוא איש ההמוני ואין לו חלק בבינה לזה כל האכסניות שוות אבל מי שהוא משכיל ותם וישר זה מבקש שיהי' מקום מיוחד גם איזה ספר ללמוד גם הבעל אכסניא יהי' איש יודע ומשכיל והנה הוא שאל היש בית אביך מקום לנו ללין והיינו מקום מיוחד כראוי לו והיא השיבה שאין שם רק מקום ללון הכל ביחד ולזה הבין לבן שבלי ספק הוא איש נכבד ואינו רוצה להתערב עם נכרים עובדי ע"ז ולזה אמר ואנכי פניתי הבית והיינו שפניתי מע"ז ואני מבין ערך כל איש אורח ודפח"ח ולפענ"ד ע"פ דרך זה שהאיש הישראלי לא יוכל להיות בבית אכסניא של נכרים שמובדל מהם במאכל ומשקה וכדומה ואי אפשר להזהר וצריך שיהי' לו מקום מיוחד והנה אז לא היה שום הבדל כי היו כולם עובדי ע"ז ולא היה רק ביתו של אברהם ולכך כיון ששמע לבן ששאל היש בית אביך מקום לנו ללון היינו מקום מיוחד כמשפט ביתו של אברהם הבין לבן כי צריך שיפנה מע"ז שאך בזה נבדלו בית ישראל מכל הגויים שהוא עובד לאלקים חי וע"כ נבדל בכל המצות התור' ודו"ק היטב

ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ד' במדרש מהיכן יצא ח"א יצא מהר המוריה וח"א יצא ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ד' והוא משולל ביאור. וכבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה אמרתי בביאור ענין שאמרו ריש סוטה כאן בזווג ראשון כאן בזיוג שני וביאור הענין נראה לפענ"ד דבאמת קודם יצירת הולד דאז בעולם הנשמות לא יוכלו לגזור עליו צדיק ורשע כדאמרו בנדה דף ט"ז וא"כ לא שייך לזווג לו לפי מעשיו רק שמזוגים לפי הנפשות ואח"כ כשבאים לעולם והבחירה חפשית א"כ אח"כ שוב מוכרח הזווג להיות לפי מעשיו שכיון שהבחיר' חפשית וא"כ לפעמים יהי' הזווג אח"כ כפי שהי' הבת קול מכריז כגון שלא נשתנה כפי מה שהיה בעת ההיא אבל כשנשתנה אז מוכרח להשתנות הזיוג לפי מעשיו. ובזה מיושב קושית הרמב"ם בשמנה פרקים דאיך אפשר להכריז דממנ"פ אי שעושה מצוה או עבירה הבחיר' חפשית והיאך יכריזו עליו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בעולם הנשמות לא שייך כלל ענין צדיק ורשע ומזווגין לפי הנפש משא"כ לאחר שנולד אז באמת לפעמים מוכרחין לשנות כפי מה שנשתנה. ובזה ממילא מיושב קושית התוספות מהא דלא משני במ"ק דף י"ח