דברי שאול עה"ת ומגילות מז

בזהר מצאתי שכתב ג"כ דאברהם ידע שהוא לא ירצה ליתן לו וזכיתי לכווין לדעתו

במדרש תנחומא בפ' בהר דרש נבהל להון איש רע עין זה עפרון כיון שראה את הכסף נבהל ונחפז ואמר במבחר קברינו קבור מתיך והוא תמוה דהכי הוסיף לו בשביל שאמר במבחר קברינו. נלפע"ד נרא' ע"פ פשוטו דהנ' עפרון הבין שאי אפשר לו לקחת כסף רב בעד המערה בלבד ואין מגדר המוסר שיקח מעות בעד המערה שניתן לקבור בו ובפרט שכבר נקבר מקודם אדה"ר וחוה וע"כ אמר שגם השדה יתן ועל זה יוכל להבליע גם דמי המערה בתוכו כמו שפירשתי להלן ולכך אמרו במבחר קברינו קבור את מתיך היינו שע"י המבחר יוכל להבליע גם דמי המער' ודו"ק

ויהיו חיי שרה שני חיי שרה. במדרש יודע ד' ימי תמימי' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה הרמב"ן כתוב על פסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה וביארו הרב בעל בחיי שם כל הידיעה בצדיקים הוא שהקב"ה משגיח עליהם בפרטות מעשיהם ומצילם מן המקריים ע"ש שהאריכו ולפ"ז נראה לי טעם מה שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום כי הדבר שהוא במקרה לא שייך בו גבול וקצה אבל הצדיקים להיות הם בכוונת מכוונת לכך משלים שנותיהם מיום ליום להורות כי הם אינם במקרה וחייהם חביב לפני הקב"ה ויקר בעיני ד' המות' לחסידיו וז"ש מה הם תמימים כך שנותיהם תמימים דהיינו מיום ליום והקב"ה יודע ימי תמימים כי הוא משגיח עליהם ולא זז ידיעתו מהם אף רגע אחת. ובזה נרא' לי מה שאמרו במגילה והוא לא ידע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד ותמהו כולם שמהמיתה ידע רק מהלידה לא ידע ולפמ"ש אתי שפיר כי באמת מה שהירח או היום שמת בו אדם הוא מורה חלילה על פורעניות היא אם הי' במקרה וא"כ כיון שקרה בו דבר רע א"כ אולי היום גרם זאת אבל אם בכוונה מכוונת הי' למען השלם יום הליד' וא"כ ביום הליד' בודאי יהי' שמחה גדולה וע"כ מוכרח למות ביום הזה וא"כ לא שייך לומר שיום צרה הוא ואדרבא יום טוב הוא וז"ש שלא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד דהיינו להשלים היום ודו"ק

אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי. במדרש אלי כתיב מלמד שהיתה בת לאליעזר ומבקש להשיאה ליצחק נראה לפע"ד ע"ד תורני דהנה ראיתי בקו"א לקידושין לבעל המקנה ז"ל בסי' ל"ה שהקש' דאם נימא דבקידושין מילי לא ממסרי לשליח א"כ כיון שלא מצינו שיצחק דבר כלל לאליעזר ע"כ שיצחק עשה לאברהם שליח ואברהם עשה לאליעזר והו"ל מילי וכתב דעבדו שאני דהו"ל כגופו והוא דבר חדש. אך לפענ"ד היה נראה דהמעיין ימצא במה שצוה לאליעזר לא הי' אברהם מסופק כלל אם אולי לא תתרצה האש' לישא את יצחק ובטוח היה במלאכו שישלח לפניו שיקרה לו זווג הגון רק שהי' מסופק אם אולי לא תאבה האש' ללכת אחריו רק שיצחק יבא שם וא"כ כל הטעם דמילי לא ממסרי לשליח הוא רק בשביל שמא לא תתרצה האשה וע"ז לא היה מסופק אברהם שבודאי תתרצה רק שמא לא תרצה לשוב לארצו וע"ז הזהירו אברהם שלא ישיב את בנו נמצא שאותה שיקדש שתרצ' לשוב לארצו זה הו' מילי דממסרי לשליח שבודאי תתרצה שע"ז לא מסופק אבל אליעזר ששינה ואמר אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי ולא הזכיר כלל שמא תרצה שישוב בנו אליו והוא היה מסופק גם על גוף הרצאת הקידושין שוב הוה מילי דלא ממסרי לשליח וע"כ היה משתדל שישיאה ליצחק ובזה נכון מה שהקש' דעבד אינו נעשה שליח ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם היא דאינו בר קידושין ולפ"ז כיון שאליעזר רצה להשיא בתו ליצחק ע"כ שהי' בכלל בר קידושין לדעתו ויצא מעבדות לחירות וא"כ מזה גופא ששלחו ע"כ השתדל שישיא בתו ליצחק ובאמת שרק בשביל דעבדו כגופו לכך מועיל השליחות. אברא דעדן צריך ביאור כיון דנתן לו שטר דייתיקו דכל נכסיו הוא של יצחק וא"כ גם עבד בכלל נכסים וא"כ שוב לא הועיל שליחות דאברהם דאינו עבדו של אברהם רק של יצחק וצריך לומר דלא נתן לו שטר דייתיקי רק לאחר שיקדש וכל זמן שלא קידש עדן עבדו של אברהם היה. ובזה ניחא מה דכתיב כמה פעמים במאמר אליעזר בן אדוני הרי דלא היה יצחק אדונו ואילו אח"כ כששאלתו רבקה מי האיש ההולך לקראתינו השיב העבד הוא אדוני. ולפמ"ש אחי שפיר דשטר דייתיקי לא הי' רק לאחר שיקדש וא"כ אחר שקידש נעש' הוא אדוני ודו"ק היטב כי אף שהוא ע"ד תורני יש בו ענין נכון

אולי לא תאב' האש' במדרש אלי כתיב מלמד שהי' לו בת לאליעזר והי' מבקש להשיא' ליצחק וא"ל אין ארור מדבק בברוך ותמה כולם דלמה לא כתיב אלי חסר בעת דיבורו עם אברהם. והנרא' בזה דהנ' מה שאמרו אין ארור מדבק בברוך ולא אמרו להיפך אין ברוך מדבק בארור נרא' לי כי לפי שבאמת מה ניקל הדבר שהארור יטעה את הברוך שהוא יאמין בו כי לפי תומו וצדקתו לא ידע שקר בנפשו וסובר שכל העולם כן הוא אבל הקב"ה כי חפץ שלא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים נותן בטבע שהארור לא יחפוץ לדבק בברוך רק שרוצה להתפאר בו שירמה את הבריות כי הוא חשוב בעיני הצדיק וא"כ באמת לא היה אליעזר רוצה לדבק באמת ביצחק ולא אמר לו כן באמת רק שיתפאר בפני לבן ובתואל, כי נכבד הוא בעיני אדוני אברהם עד שרצה להשיא בתו לו ולכך רמזו