דברי שאול עה"ת ומגילות מה

לא יצטרכו להזכיר רק בסתם היום הזה בלבד והנ' גם כאן להיות כי נעש' בהר הזה ענין נפלא שרצה אברהם אבינו לעקוד את בנו ונתקדש הרב' ונקרא בשם הר ד' וכשיצטרך להזכיר המזכיר ההר לא יצטרך לקרוא אותו בשם אשר לו רק הר ד' ונדע כי זה הוא וזה שביקש אברהם אבינו ד' יראה מה שעשיתי היום וע"כ אשר יאמר היום כמ"ש רש"י דהיינו בכל הדורות הבאים הר ד' יראה וכל מי שיזכיר יזכירו בשם הר ד' ודו"ק וגם לפמ"ש הרד"ק דכל מה שרוצה להפליג באיז' דבר מיחסו לשם ד' כמו הררי אל וכדומה ומזה פירש כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי והיינו לפי שרצתה להפליג הענין אמר שנפתולי אלקים נפתלתי עם אחות' ודפח"ח וגם כאן לפי שרוצה להפליג הענין אמר שיאמר בהר ד' ירא' היינו שההר נתעלה כל כך וקנ' לעצמו שם טוב עד שנקרא בשם הר ד' ועיין תרגום אונקלוס שנוכל להסכימו לזה הענין והבן היטב

מי מלל לאברהם הניק' בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו הכוונ' עפמ"ש למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי וכבר אמרו חז"ל שמותר לשנות מפני דרכי שלום וכבר כתבתי הרב' בזה., וכעת אני אומר מפמ"ש לפרש מה שכתוב בשוא גליו אתה תשבחם ואמרתי ע"פ מ"ש העקדה דיותר נגלה גבורת השם באם מעמיד הרחיים מלמט' והרחיים שלמעל' הוא הולך בחזקה ומכל מקום תשטף מים אינו הולך זה גדול יותר מאילו הי' סותר השטף מים מהרחים העליונ' וכמו כן אם לא גאו המים והגלים לא ירדו למעל' לא הי' כ"כ ניכר הנס אבל אם גליו הגביהו למעל' ומ"מ הוא משפילם וזה שכתוב בשוא גליו אתה תשבחם זה ניכר יד ד' והנ' כי כן אם היו שניהם זקנים או שניהם חזרו לנערותם לא הי' ניכר כל כך הנס בשל מי הי' אבל כיון שהיא חזרה לנערותה ואברהם נשאר זקן אז ניכר שבזכות אברהם הי' וז"ש אחרי בלותי הית' לי עדנ' ואדוני זקן ולזה הית' מצטערת שלמענה לא נעשה הנס וז"ש למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי היינו שהייתי יכול לילד כשאני זקנתי ג"כ וז"ש מי מלל לאברהם הניק' בנים שרה היינו שמצד אברהם נהי' זאת וז"ש כי ילדתי בן לזקוניו ודו"ק

גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת וע"כ לא נתתיך מחטוא לי: הכוונ' כי כבר נודע מ"ש החו"ה כי במצות שבין אדם לחברו יש ג"כ בינו למקום עד"מ הגוזל עובר על לא תגזול והו' בינו למקום ג"כ ולפ"ז כאן שאבימלך לקח את שרה זה החטא שבינו לחבירו כמ"ש הרמב"ם דנענשו אנשי שכם על שלא מיחו בהגזיל' שגזל שכם את דינה והו' גזל אמנם באמת כיון שהיא אמרה אחי א"כ לא חטא בינו לחבירו אבל להשי"ת חטא שבאמת הית' אשת איש וז"ש ואחשוך אותך מחטוא לי היינו החטא שבינו למקום וע"ש בב"ק דף צ"ב ע"ב אכסנאי שנכנס לעיר והיינו שגם זה שמץ גזל יש בו וע"כ נשאר החטא שבינו למקום עכ"פ ודו"ק

אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומ' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. הנה תמהו המפורשים דלמה לא כתיב כאן אשר אהבת. ולפענ"ד נרא' ע"פ מ"ש בספר חסידים שלא ינשק אדם לבניו בבואו לבהכנ"ס להורות שאין אהב' כאהבת ד' ובטל מאתו כל האהבות נגד אהבת ד' ולפ"ז כל שבא להר ד' ורצ' לעקוד בנו ואז בטלו כל האהבות ולא שייך אשר אהבת וזה שאמר אל תשלח ידך אל הנער והיינו שהוא נחשב כנער בעלמא לא נער שלו

או יאמר עפמ"ש לפרש אשרי איש ירא את דבמצותיו חפץ מאוד. דהנה כבר נודע מ"ש בירושלמי בברכות פרק הרואה שמצות ל"ת הוא מצד הירא' ומצות עשה הוא מצד האהב' אמנם זהו ביראת העונש אבל יראה הרוממות זהו גדול מאהב' וז"ש אשרי איש ירא את ד' והיינו יראת הרוממות ולכך במצותיו חפץ מאד והנה גם כאן קשה למה אמר לו ירא אלקים ולא אמר אוהב אבל באמת הוא יראת הרוממות וז"ש כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וע"ז נתן הטעם דלא שייך כאן יראת עונש שאין לך עונש יותר גדול שלקח בנו האהוב שנולד לו למא' שנים ודו"ק היטב

ד' יראה אשר יאמר היום בהר ד' ירא'. כבר כתבתי בזה וכעת נרא' דהנ' נודע שאיזה מקום שנתחדש לו בו פעולה נכבדה קנה המקום הוי' חדשה וכן אותו יום שנתחדש בו פעולה קנה הוי' חדש' כמ"ש הראב"ע על פסוק והיום הזה תאמרנה ע"ש והנה כאן נתקדש ההר באותו עקיד' וע"כ נקרא הר ד' ירא' וז"ש יראה אשר יאמר היום היינו היום יהי' נאמר וגם הר ד' יראה שיקרא בשם הר ד' ודו"ק

או יאמר דהנ' אם הי' יצחק נעקד באמת אז לא היה מקום להשתלשל האומ' הנכבד' שהרי ביצחק יקרא לו זרע ויצחק נעקד וע"כ הוכרח להשאר וז"ש ד' יראה אשר יאמר היום והיינו לדורות העתידות שהר ד' יראה ודו"ק או יאמר ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"ם מרוטנבערג ז"ל שאותם המוסרים נפשם על קדושת השם מן אז שמסכימים להשרף אינם מרגישים עד אשר נעש' בהם והנ' לדעתי לכך הי' זכות אברהם גדול מיצחק שבשעה שיצחק קיבל שיעקד אבל לא הרגיש עוד אבל אברהם הי' נשאר לו העצב והכאב עד עולם והנ' לפענ"ד זה הי' פועל דמיון לדורות הבאים שלא ירגישו בעת שימסרו נפשם לקדושת שמו שאל"כ לא היה ביכלתם לעמוד בנסיון כמ"ש מהר"ם מרוטענבורג הנ"ל ז"ש ד' יראת