דברי שאול עה"ת ומגילות מג

על ולא יכלו בני ישראל להוריש את היבוסי שאמר ריב"ל יכולין היו אבל אין רשאין וכן מצינו גבי דוד וקשה היאך חל השבוע' על בנים הנולדים ובסימן ר"ח בחיבורי לנדרים הארכתי בזה הרב' לענין שבועת הגבעונים ע"ש ועכ"פ כאן קשה טובא היאך חל השבוע' על הנולדים וצריך לומר דהרי מבואר במדרש דאמר הקב"ה לאברהם אתה סימן לבניך כל מקום שאתה כובש שלהם הם יע"ש שמבואר ואילך ועיין ברמב"ן פ' לך שהאריך בזה הענין דכל מעש' אבות סימן לבנים ע"ש ולפי"ז כשכרת אברהם ברית עם אבימלך עכ"פ הוא לא כבשם דאינו רשאי לבטל השבוע' וא"כ שוב לא יכלו בני ישראל להוריש דכל שלא כבש אברהם לא יהי' ברח ידם להוריש כי לא נתן ד' להם כח וחיל לכבוש מה שלא כבש אברהם אבינו ועיין במדרש רבה כאן שאמר שמה שנתן אברהם שבע הכבשות היא סימן לבניו אחריו וביאר היפ"ת משום שמעש' אבות ירשו בנים ולפמ"ש ימתקו הדברים שאלולא שלא רצה לכבוש היו הבנים כובשים בחזקת היד עכ"פ מיושב היטב הקושיא דניהו דלא נשבע אבל מכל מקום כל שלא כבש אברהם שוב לא יכלו להוריש מפני חזקתם ודו"ק:. ומעתה זה שכתיב על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם דבאמת השבוע' לא הי' חל לולא שהציב שבע כבשות ולא כבש אותם ולכך נקרא באר שבע על שם השבוע' דעיקר הוא השבוע' רק שהשבוע' לא מועיל בלתי שבע כבשות שהציב להיות אות על הברית שרצה להיות בשלום עמו ודו"ק. ובזה אני מבין הענין מה שהי' גבי הגבעונים שנאמר לא תבא הנה כ"א הסירך את העורים והפסחים ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור ואת הפסחים ואת העורים וגו' והביא הרד"ק בשם אבן עזרא שהי' מגדל חזק מאוד א"כ מה אמר דוד כל מכה יבוסי והסיר העורים ופסחים לא הי' לו לומר רק מי שיוכל לכבוש את המגדל הלז הוא יהי' לראש ואי' יואב וריעיו הגבורים ולפי הדרש שנתירא מפני השבוע', א"כ למה אמר כל מכה יבוסי והוא לא יוכלו להכות ואם כבר כלה הזמן כמ"ש רש"י בשם המדרש א"כ בתחלה מה קסבר ולמה לא נלחם בעצמו ובאמת מהש"ס דסוטה הנ"ל נרא' שכבר כלה הזמן עוד בימי שמשון דדרשו שכבר הוחל' השבוע' אך נרא' דבאמת דוד נסתפק אם כבר כלה שם ושאר נין ונכד לאבימלך ואם אין ולכך א"ל כל מכה יבוסי והיינו שבאמת הי' מגדל חזק ורק אם היה כלה הזמן לא הי' להם לירא ממגדל גדול וחזק כי גבוה מעל גבוה עליהם ולכך מי אשר לבו אמיץ וימסור נפשו להכות את היבוסי והוא ממילא יגע בכינור והפסחים והעורים ודו"ק כי אף שהוא קצת ע"ד הדרוש הענין נכון

קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. לפענ"ד הכוונה דהנה דרך העולם במי שהוא מגזע היחס והפרתמים ויש לו בן יחיד והוא בעצמו פלא ומשכיל מאוד שדרך השכנים להלל אותו שהוא מצד עצמו יקר מאוד וגם הוא בן יחיד של הגביר הנכבד הלז וגם כאן אמר הקב"ה לאברהם למען נסותו שיקח בנו שאף שהוא הפחות שבפחותים אין רצונו לעקדו ובפרט יחידו ואשר אהבו ובצירוף את יצחק שמצד עצמו הוא יקר להפליא וכל זה עשה למען נסות אותו ולהרבות שכרו. וזה לדעתי מה שאח"כ לא נזכר רק ולא חשכת את בנך את יחידך ולא נזכר אשר אהבת את יצחק משום דהנה האהב' הנה הי' משותף גם לכל הקרובים והיודעים אותו שכלם אהבו את יצחק ולא נשאר לאב רק מה שהוא אוהבו ביותר על שהוא בנו יחידו וזה שכתוב ולא חשכת את בנך את יחידך ממני ודו"ק היטב

אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומ' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. הנה מ"ש עתה ידעתי כבר נאמרו בזה דברים רבים וגם אני הארכתי הרב' בזה וכעת נרא' דהנ' כבר נודע מ"ש ספר המדות לאריסטו שדברים שיעשו בני אדם קצת נקראו פעולות וקצת נקראו פעולים והכוונ' שהדבר שאף שאחר שנגמר ניכר הדבר כמו בנין הבית שאף שאחר שסילק הפועל ידו נשאר הבית נקרא פעולות משא"כ דבר שלאחר הגמרו לא נשאר היכר כמו עד"מ כנגן המנגן לאחר שנגן לא נשאר שום דבר ניכר זה נקרא פעולים שלא פעל דבר באחר כי אם לעצמו בעת שנגן המנגן הי' הנגון והנ' לפענ"ד זהו באדם שכל שלא נשאר אח"כ רושם ניכר לא ניכר פעולתו אבל בהקב"ה כביכול אף מה שאינו רק במחשב' הקב"ה יודע הדבר אף כי מה שפעל ועשה. ובז' נראה לפענ"ד דלכך כל מחשבה רעה אינו מצטרף למעשה רק בע"ז משום דכל דבר שאינו רק במחשבה לא נקרא פעולה רק פעולים דהא אחר כך לא ניכר ובזה אינו מצטרף דהא לא עשה רושם בהדבר אבל בע"ז דהוא לגבי ד' ולגביה גם המחשב' נקרא פעולה ומעתה כאן אם היה עוקד את יצחק ע"ג המזבח הי' ניכר הפעול' אח"כ ג"כ שכבר נעקד יצחק לא כן אם היה רק במחשבה לאחר שא"ל שלא ישלח ידו לא ניכר שיש דבר רושם וא"כ לא נקרא פעולה שלימה ולכך אמר אל תשלח ידך כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה והיינו שאף שלא עשית אני יודע עתה כי ירא אלקים אתה וא"כ הוה פעולה שלימה ולכך מחשבה טובה מצטרף למעש' שלגבי הקב"ה ניכר אף מחשבה והוה כפעולה שלימה וז"ש יתקעו לפני בשופר של איל ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמיכם והיינו שלפני אין הבדל בין פעולה ובין מחשבה ודוק היטב: