דברי שאול עה"ת ומגילות מב

בסמוך על ויפקח ד' את עיניה שהכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם וא"כ נרא' מהמדרש שבאמת לא הי' מעל' את הבאר שיהי' למעל' מן הטבע שבאמת הי' שם באר רק שלא נרא' מקדם. עד שפקח הקב"ה עיניה א"כ שוב לא הי' למעל' מן הטבע ולכך לא דן רק כפי מה שהוא עתה וז"ב ובז' ממילא יש קישור להמדרש ודו"ק היטב כי נכון הוא

באשר הוא שם עיין רש"י שפירש לפי מה שהוא בעת ההיא והוא דרשת חז"ל והרמב"ן פירש במקום אשר הוא שם ויפה פירש לפי פשוטו של מקרא ומוצא אני שהדבר מפורש במקרא ביחזקאל סי' כ"ג לאשר רחצתי כחלתי עדיתי עדי ותרגום יונתן לאשר לאתר וכן פירש רש"י שם הרי דאשר פירש במקום וה"ה כאן ומהתימ' על הרמב"ן שלא הביא משם ראי' ודו"ק

וגם אמנ' אחותי בת אבי. עיין רש"י שבני בנים הרי הם כבנים וכן פירש"י בסנהדרין דף נ"ח על המקרא הלז וצ"ע ביבמות דף ס"ב דרצ' הש"ס למילף דבני בנים הרי הם כבנים מדוע לא הביאו המקרא הלז והמקרא הלז הוא גם על ברתא לברא ועיין יבמות שם שלענין פ"ו רצו לחלק בזה וצע"ג

ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות אשר הצבת לבדנה ויאמר כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהי' לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת ע"כ קרא למקום ההיא באר שבע כי שם נשבעו שניהם הנה מה שהגדיל הבאר הזאת ונתן שבע כבשות להיות לו לעדה כי חפר הבאר הזאת הלא דבר הוא מדוע החריד את כל החרד' הזאת. ולפענ"ד נרא' דהנ' בלי ספק כל שכרת אברהם אבינו ע"ה ברית עם אבימלך והרי אסור לכרות ברית עם עכו"ם עובד ע"ז וע"כ שבלי ספק הוד' לו שיאמין באחדות הבורא כאשר זה דרכו בקודש להורות האמונ' האלקית וע"כ הותר לו לכרות ברית ועיין תוספות יבמות דף כ"ג ע"א ואברהם קיים כל התור' אף כי ענין אשר יסתעף שמץ ע"ז וע"ז דאברהם אבינו ד' מאות פרקי הוה ולפ"ז נראה לי דרמז לו ענין נפלא דהנה מבואר במדרש בפרשה בהר דכל השבעיות חביב לפני הקב"ה וביאר היפ"ת והעקידה דהשבעיות מור' על שהקב"ה ברא עולמו בששת ימים וביום השביעי שבת וזהו ענין מורה על חידוש ומציאות אלקותו ואחדותו וע"כ כאשר כרת עמו ברית והורהו אמונת אלקית וע"כ הרא' לו השבע הכבשות וא"ל מה הנה השבע כבשות ועל זה השיב לו למען תהי' לי לעדה. כי חפרתי את הבאר הזאת וביאור הענין נראה בבאר אשר ישתו ממנו רבים לא נודע כלל מי היה החופר הבאר הזאת ע"כ צריך החופר לרשום שמו למען ידעו מי ומי הי' החופר הטוב הבאר הזאת אשר ממנו רבים שתו וישתו והנה אברהם היה הראשון לגרים שהמציא אמונה הזאת הייקרה לחדש אמונת אלקית בעולם ולכך כל שנתן לאבימלך האמונ' הזאת הציב לו שבע כבשות הצאן להורות נתן שהוא חפר הבאר הזאת האמונ' הייקר' הלז וזה שכתוב אח"כ ויטע אשל ויקרא בשם ד' אל עולם. וזה לדעתי היה ענין השבוע' שנשבעו שניהם היינו שקבלו ברית אלקים ואמונ' הייקר' וגם גבי יצחק אמרו לו ראו ראינו כי הי' ד' עמך וגו' וגם שם קבלו מחדש האמונ' וז"ש שם ע"כ קרא למקום ההוא שבעה על שנשבעו שניהם ומה ענין שבעה לשבועה ועיין בראב"ע ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק ועיין במדרש שדרשו כמה רמזים בשבע כבשות ובבאר והנרא' לפענ"ד כתבתי

ויכרתו שניהם ברית וגו' ע"כ קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם. לכאורה יקשה היאך כרת אברהם ברית עם אבימלך אם נימא דכל האומות אסור בכריתת ברית ועיין בפ"ו מהלכות מלכים הלכ' יו"ד בלח"מ שהאריך בענין כריתת ברית אך נרא' עפמ"ש התוס' ביבמות דף כ"ג ד"ה ההוא שהקשו דאיך כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור והכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם. והנ' תלמידי הרבני המופלג החריף מו"ה יעקב יוסף ווילער ני' אמר לי בשנת תרח"י כ"ב מרחשון ג' חיי דלפמ"ש הרשב"א והר"ן לענין לא תחנם דכל שעושה לטובת עצמו לא שייך לא תחנם דאינו מחונן אותו רק לעצמו ולפ"ז לענין כריתת ברית ג"כ הוא כן דדוקא אם היהודים א"צ לכריתת ברית רק שיראו אות מבקשים מהם כמו שהי' בגבעון שהם נתיראו ושייך לא תחנם וז"ש ואיך אכרות לך ברית ולכך כתיב לא תכרות להם ברית והיינו שהם צריכים הכריתת ברית אבל בשלמה היה צריך לכריתת ברית של חירם כדי שישלח לו עצים לצורך בהמ"ק א"כ גם הוא היה צריך להכרתת ברית לא שייך לא תחנם ומיושב קושית התוספות ודפח"ח ולפ"ז גם כאן אברהם הי' צריך ג"כ לכריתת ברית שהרי הי' גר בארץ פלשתים וסתמו לו הבארות א"כ לכך כרתו שניהם ברית וזה שכתוב ויכרתו שניהם ברית ע"כ קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם

על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם: הדבר תמוה דמקודם אמר שהי' שבע כבשות ולכך נקרא שבע' כמבואר בתולדות גבי יצחק וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ענין נכבד דהנה לכאור' קשה לי טובא על מה שהשביעו שלא להרע לו ולנינו ולנכדו והי' שבוע' גמור' וכמבואר בסוט' פ"ק דהוחל' שבועתו של אבימלך. וע"ש ברש"י ולפ"ז יקשה איך מצי להשביעם הא אי אפשר להשביע הנולדים, אחר זמן כמבואר בסימן רכ"ח סל"ה והרי מצינו במדרש שדרשו