דברי שאול עה"ת ומגילות תט

שאף שלא ישובח כ"כ המכניס תבן במקום שמצוי בכ"ז אם רוצה להראות מעלת התבן שאינו כמו תבן של כל העולם לא יתבחן הדבר רק במקום שמצוי תבן לרוב יוכל להתברר הדבר אבל במקום שאין תבן מצוי לא יוכל להתברר כל כך מעלת התבן הלז לשאר תבן ע"ש בצחות לשונו וזה המכוון. והנ' מלאכי השרת טענו שאיך יתכן שהתור' החמודה שיש בה ענינים דקים וגבוהים ינתן לבני אדם אשר המה עכורים בחומר העכור וא"כ אתה מבזה תכשיט שלך שמלאכי השרת יוכלו להבין היטב מעלתה ולא בני אדם וע"ז השיב להם אחוז בכסא כבודי והיינו שירא' להם שנשמת ישראל ובפרט נשמת משה ג"כ אצולה מתחת כסא כבודו

אמנם משה רבינו א"ל שניהו דמעלת התור' יותר טוב להבינ' במלאכי השרת אבל שיתבחן הדבר על שלימות שיש בה יתבחן בעולם הזה שלמצרים ירדו אבל מלאכי השרת לא יוכלו להבין מעלתה כ"כ אחרי שמעולם אין להם שום חומריות ותאווה ודו"ק היטב

ויתכן עוד דהנ' כבר נודע מחלוקת הקדמונים הפלוסופים עם המקובלים אם האדם גדול ממלאכים או להיפך ואני אמרתי בזה דבאמת המלאך הוא הגדול אבל מכל מקום האדם גדול יותר שאדרבא לפי שפלותו ומצבו העכור אדרב' תגדל יותר מה שיקיים האדם ממלאכי השרת וז"ש כלום יצר הרע יש בקרבכם וז"ש שמלאכי השרת הודו לו וז"ש שמלאך המות מסר לו קטורת שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים והיינו שאדרבא לפי שפלותם והם מתים ויורדים לקבר תגדל יותר אם מקיימים התור' וגם יקטן עונשם אם ח"ו עוברים אחרי שהם בו"ד וז"ש ויתן את הקטרת ויכפר על העם והיינו שזה התנצלות שלהם וז"ש ויעמוד בין המתים ובין החיים וזה מסר לו מלאך המות והיינו שזה אמר לו התנצלות שאחר שהוא מלאך המות א"כ יקטן העונש על בני אדם ודו"ק היטב כי הדברים שמחים

שם למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ביאור הענין ע"ד מה שכתיב תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו. וביאר המורה שהתור' הקדוש' יש בה נגל' ונסתר אבל כלם אמת ואף המשל כולו אמת והנמשל מתנוצץ בתוכו כמו שאדם קובע מרגליות טובה במשכיות כסף והמרגליות מוזהבת שגם הכסף וגם הזהב טובים הם. והנ' ישראל הבינו מהפשטיות הכתוב מה שנטמן בו ברמז והקדימו נעש' לנשמע שהבינו תוכן הכונ' עד"מ התור' שבע"פ שנרמז רק ברמזים בתורה שנכתב הם הבינו תיכף וז"ש מה התפוח פריו קודם לעליו היינו שהפרי הנטמן בהעלים הם מתנוצצים קודם כן ישראל הקדימו נעש' לנשמע וז"ש הצדוקי ברישא אבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו והיינו דהנה במדרש תנחומא אמר שקש' מאוד להבין התור' שבע"פ והפ"י כאן זכה לזה מעצמו ועמ"ש שם בגליון וא"כ הי' להם לראות אם יכולים לקבל והם הקדימו שיקבלו אף התור' שבע"פ וע"ז השיב אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן חומת ישרים תנחם וביאור הענין כי עינינו הרואות שלא יקשה כ"כ על האדם הרגיל בתורה ומצות לקיים התור' אף מצוה קלה מאו"ה שאף מצוה קלה כסוכ' לא קיימו והיינו לפי שכבר הורגלנו עצמינו בזה אינו ק' כ"כ להבין אבל מי שלא למד ולא הורגל ע"ז קשה עליו וז"ש אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם שכבר הורגלנו ביושר

שם ארץ ירא' ושקט' וכו' בתחל' ירא' ולבסוף שקט' כדריש לקיש דאמר מה דכתיב ויהי. ערב ויהי בוקר יום הששי ה' יתיר' למה לי מלמד שהתנ' הקב"ה עם מעש' בראשית וא"ל אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. ביאור הענין הוא דהנ' כבר נודע מה שדרשו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התור' שנקרא ראשית וביאור הדבר ע"ד מה שאנו רואים שמלך בונ' טרקלין יפה ומהודר בכל מיני יופי כדי להשיא בתו ואם אירע שהבת מתה או שמרדה בו אף הוא בכעסו מחזיר הכל לתוהו כי אחרי שיגע אך בשביל חתונת בתו ויום שמחתו ואחרי שלא נגמר אינו רוצ' לראות שיהי' עצב בכל עת שירא' הבנין ולשוא עמל והנ' כי כן כל מעש' בראשית אך לתכלית אחד הי' כדי שיתן התור' לישראל וא"כ אם משיג התכלית אז הקב"ה שמח בעולמו אבל כשלא יקבלו יחזיר לתוהו ובוהו כדי שלא יהי' פועל ריק וז"ש במדרש אף הקב"ה לא שמח בעולמו דשמח לא כתיב רק ישמח ד' במעשיו והיינו שבעוה"ז כל שבעוונינו הרבים לא קיימנו התור' ולא נתקיים הכונ' לא שמח בעולמו אבל לעתיד כי יזדכך השכל אז ישמח בעולמו ולכך הארץ ירא' שנתיירא היאך יוכל שכל האנושי להבין התור' ולבסוף שקט' אחרי שראת' והבינ' תכלית מעש' בראשית שהי' בשביל ישראל והתיר' וע"כ הבינ' שבלי ספק פועל חכם לא יעש' פועל ריק ובלי ספק יש במציאו' שיקיימו התור' ודו"ק

שם בשעה שהקדימו ישראל נעש' לנשמע באו מלאכי השרת וכו' קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעש' ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו באו מלה"ש ופרקו וכו' וכלן זכה משה דסמיך לו ומשה יקח את האהל ועתיד הקב"ה להחזיר לנו שנאמר ופדויי ד' ישובון ובאו