דברי שאול עה"ת ומגילות תח

תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו': והוא תמוה דלמה לא השיב תיכף תשובה זו. וגם הכי המלאכים לא ידעו זאת גם מה הלשון אומר שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. והנרא' בזה דהנ' כבר נודע דיש בתור' ד' חלקים הנקרא פרדס והנ' זה ודאי דלא יוכל בשר ודם לבוא עד תכונת הסוד טרם שידע הפשט ודומה לאדם שרוצה לעלות לשמי עליות ואין לו סולם ללכת בשליבות והנ' המלאכים ג"כ ידעו זאת רק שרצו לתת להם הסוד והרוחניות שבתור' וע"ז אמר משה מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל פיהם והיינו אם אומר להם תורה מה כתיב בה הם ישיבו שיש פנימיות ופנימית דפנימית ואתה אינך מבין לכך א"ל הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשוב' ומה יפה בזה הדרש שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו והדמיון בזה למי שרוצה להסתכל בזיו השמש שעיניו יהיו כהות אבל אם ענן מקיף על השמש אז יוכל להביט בזיו השמש ע"י הענן כך הוא דרכה של תורה ע"י הפשט שהוא הלבוש יוכל להביט בזהר הרוחניות ולכך השיב תור' מה כתיב בה וכו' וע"ד שפרשתי מ"ש בספרי אש דת למו אלמלא הדת שבה אין אדם יכול לעמוד בה וכמ"ש במהדורא תליתאי פ' ברכה ודו"ק

במדרש שוחר טוב סי' צ"ב על פסוק להגיד כי ישר ד' צורי ולא עולת' בו אמרו לאדם הראשון מי גרם לך מיתה אמר אני גרמתי לעצמי וכו' הוי להגיד כי ישר ד' צורי ולא עולתה בו אמרו למשה מי גרם לך שלא תכנס לארץ א"ל אני גרמתי לעצמי א"ל והלא הקב"ה עשה לך א"ל ח"ו אפי' אתם רואים שהקב"ה מצדיק את הרשע ומחייב את הצדיק אל אמונ' ואין עול. והוא תמוה דלמה לא אמר הפסוק כי ישר ד' צורי ולא עולתה בו כדרך שדרשו על אדה"ר ועוד קשה כיון שאמר אני גרמתי לעצמי למה אמר אחר כך אפילו אתם רואין שמחייב את הצדיק וכבר דקדק בזה בספר אפיקי יהודה ח"ב דרוש ל"ח בע"נ אות ח' ואמרתי בזה ע"פ מה שפרשתי מה שהפייטן חומר על ישראל אמונתו וגם מה שאמר אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תכו לרגליך ישא מדברותיך דהנה אמרו בשם הרמב"ם שביאר שאמונה לא יתכן בדבר שנגלה לעין כל א"צ להאמין שזה עץ וכדומה רק על דבר הסתום שייך לשון אמונ' וזהו על ישראל אמונתו שאף שתכו לרגליך ומקבלים יסורים אפ"ה מאמינים בישועתו וז"ש אף חובב עמים כל קדושיו בידיך היינו כמו שפירשו דהיינו כשמצליחים אבל ישראל אף שתכו לרגליך הם מאמינים בד' והנ' חטא של אדם הראשון נגלה לעין כל שאכל מעץ הדעת מה שלא הרשה לו שפיר אמר להגיד כי ישר ד' צורי ולא עולתה בו אבל חטא מי מריבה שהוא סתום וכמ' נדחקו המפרשים בזה עכ"פ לא נגלה החטא וע"ז יפול אל אמונה שאף שמחייב את הצדיק והיינו כמו שנרא' לבני אדם אפ"ה אל אמונ' ואין עול ודו"ק היטב

דרשה שאמרתי בשנת תרכ"ד בהו"ר אצל נתינת ס"ת בבהכ"נ בית עולמים חדש

מה דאיתא בשבת דף פ"ח אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו א"ל לקבל התור' אמרתי לבאר מ"ש במדרש דצדק אמר יברא וכן חסד אבל שלום אמר לא יברא שכולו מלא קטטה ואמת אמר ג"כ דאל יברא שכלו שקרים מה עשה השליך אמת ארצה ואמרו מה אתה מבזה תכשיט שלך ואמר רצוני שתעלה אמת מן הארן. והיא תימה דמה ענין דהשלכה וגם אכתי נשאר טענת שלום שכלו מלא קטטה. ואמרתי דהכונ' שהשליך אמת ארצ' דהיינו שנתן לנו התור' דכתיב בה אמת ועיקר יסוד השלום כדכתיב וכל נתיבותיה שלום ועי"ז יתוקן הכל. אך באמת בעוה"ר ע"י התור' עצמ' ירבה המחלוקת שזה רוצה להיות שלישי וזה ששי וכדומ' שנאות וקטטות המרב' מחלוקת גדול

ואמרתי עפמ"ש העקיד' באחד שבא לפני החכם ואמר שהי' רשע גדול ורצונו לקבל תשוב' אך שלא יגדל עליו הסיגופים ואמר החכם שנותן לו תשוב' קלה שיאמר אמת וזה קיבל זאת בשמחה אח"כ כשהלך לגנוב אי לעשות תועבות ופגע בו אחד ושאל אנה פניו מועדות והוא קיבל שיאמר אמת וע"כ נסוג אחר ע"ש והנה כל השנאות והקטטות הכל בא מפאת היצר שמראה לו שמצוה לעשות כך ואם כן כשיאמר אמת ויחשוב בלבו שהכל מפאת כבוד המדומה אז ירפה מהמחלוקת ויהי' שלום וזה שאמר רצוני שתעלה אמת מן הארץ. זה אמרתי במקהלות עם ע"ד המוסר. אמנם בגוף המאמר רצוני שתעל' אמת מן הארץ נרא' לי עפמ"ש לבאר מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם דהיינו העוה"ז שהוא יסודו מעפר והחומר הגס והעכור שולט זה צריך ש עש' חסד אבל שמים שם תכין אמונתך בהם שהם נקיי השכל בלי חומר וז"ש רצוני שתעלה אמת מן הארץ היינו שבערך הארץ מעט מן האמת שקול כהרב' ודו"ק

דרשה מה שאמרתי אצל נתינת ס"ת. בשבת דף פ"ח ודף פ"ט אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו וכו' א"ל חמדה גנוזה וכו' אתה מבקש שיתנ' לבו"ד וכו' א"ל אחוז בכסא כבודי וכו' א"ל כלום למצרים ירדתם וכו' כל הענין תמו'. והנרא' עפמ"ש הר"ן בדרושיו בהא דאמרו יוחני וממרא תבן אתם מכניסים לעפריים וכו' וביאור הדבר