דברי שאול עה"ת ומגילות תז

רק שזה הי' כתוב בדתי פרס ומדי אשר מרדכי היהודי הי' משנ' למלך ובכ"ז הי' גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו ודורש טוב לעמו ומזה נודע שבחו של מרדכי וכמאמרם אין שבחה של מטרוניתא כשהיא משתבחת מאנשי אומת' כי אם כשנשתבחת מלא בני אומת' וגם כבוד היהודים שהיו משבחים למרדכי שהי' משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ואין דרך בני אדם לומר שזה חשוב בעיני המלך ובעיני אדם פחות המעל' וע"כ שגם היהודים היו בעת ההיא ברום המעל' כי ד' נתן חינם בעיני המלך והשרים וזה כל ענין המגל' לספרתו הנס ודו"ק היטב כי לפענ"ד הוא ענין נחמד מאד

כי מרדכי היהודי משנ' למלך אחשורוש גזחול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. הענין לפענ"ד כי באמת הדיין השלם והמשכיל אם יאבה לתת עין להתאהב אצל בני אדם ויפטר האנשים המתחייבים בדין האומנם בעת הזאת יתכבד מהם כי ירבה לסלוח אבל הוא מוסיף פשע כי עי"ז ירבו האנשים לפשוע וע"ד שאמרו במכות דף זיי"ן אף הם מרבין שופכי דמים בישראל אחרי כי לא יעשו דין בשופכי דמים אף הם ירבו לפשוע וא"כ הדיין המשכיל ודורש באמת הצלחת העם הוא לא ידרוש הפרט וישכיל להשים עין על הכלל ויעניש כל עושי רע ואף בזה ידרוש תקנת העם בכללות למען לא יזידון עוד. והדמיון בזה למי שנרא' לו מחית בשר חי באבר אחד הרופא הסכל אשר יחוש לצער החול' לא יצוה לחתוך אותו ואז פשה יפשה בכל האברים לא כן הרופא החכם והמשכיל והדורש טובת החול' הוא יצוה לחתוך הבשר החי ואז ירפא החולה. והנ' מרדכי ברום גדלו העניש למי שנתחייב ולכך לא הי' רצוי לכל אחיו אבל העיד עליו הכותב המגל' שהוא דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו בכללות והבן בדברים ודו"ק וקרוב לזה שמעתי מפי דודי הרב החריף מו"ה יוסף נאטהנזאהן הלוי נ"י

במה שתקנו בברכת המגל' האל הנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו בא"י האל הנפרע לנו מצרינו האל המושיע. והב"י סי' תרצ"ב האריך בלשונות הכפולות. ולפענ"ד דהנה המינים אומרים שפועל הטוב אינו פועל הרע ושתי רשויות ח"ו. וזה שתקנו האל הנפרע לנו מצרינו האל המושיע והיינו שהוא הוא ולא אחר ואין שני לו וגם שלא יחשבו העולם שלא מאהבת ישראל עשה זאת כי אם בשביל רעת הגוים כמ"ש אל תאמר בצדקתך וגו' וע"ז הביא ראי' שנפרע מצרינו ומשלם גמול לכל אויבי נפשינו וגמול כתב הב"י שהוא מה שמשלם מדה כנגד מדה וא"כ ניכר שבשביל ישראל הוא עושה ועיין בב"י סי' תרצ"ב שם ודו"ק

[השמטה למגלת שיר השירים] מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב דרשו חז"ל בחגיגה בשעה שעלה לרגל לפענ"ד הביאור בזה ע"פ מ"ש השל"ה בחלק תורה שבכתב פ' שמות במ"ש במשה רבינו של נעליך מעל רגליך וביהושוע כתיב של נעלך בלא יו"ד וכתב כי יש שני נעלים נעל של בהמה דהיינו מנעלים שלובש ויש נעל עור עצמו ומשה רבינו נזדכך עד שהחומר נעשה רוחני וא"כ הסיר שני מיני נעלים אבל ביהושע שלא נזדכך לא הסיר רק הנעל של עור בהמה ע"ש

וזה לדעתי מה שכתוב וחלצה נעלו מעל רגלו והיינו שכיון שכבר מת ולא נשאר רק העור וע"י החליצ' נשמתו עולה למרום והוא תיקון לנפשו כמ"ש המקובלים לכך כתיב וחלצה נעלו שע"י שמסיר הנעל של עור בהמה שלובש האח החי וז"ש וחלצה נעלו וזה מה שאמרו חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל שלשה פעמים והיינו שהחי הוסר עור הבהמה והמת הוסר השני נעלים וזה חלוץ הנעל שלשה פעמים וז"ש מה יפו פעמיך בנעלים והיינו שבשעה שעלו לרגל והי' עליהם שני נעלים של בהמה ושל עור בשרו ובכ"ז כיון שעלייה היתה לשמה נתקדשו הנעלים והיו יפים וזה שאמר נעליכם ברגליכם והיינו שאז שיצאו ממצרים היו משוקעים בטומאה והיו בשני נעלים הגשמיים ודו"ק

חסלת בעה"י פירוש על חמש מגלות דרוש לנתינת ס"ת לבהכ"נ

דרשה שאמרתי בהושענא רבה ושמ"ע וש"ת שנת תבר"ך על נתינת ס"ת לבהכ"נ

במה דאמרו בשבת דף ס"ח בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו וכו' א"ל מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל פיהם שפירש מזיו שכינתו ועננו עליו א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה שנאמר מאחז פני כסא פרשו עליו עננו וא"ר תנחום מלמד אמר לפניו רבש"ע