דברי שאול עה"ת ומגילות תה

מולכת מצד עצמה מלבד שהית' מלכה מצד המלכות של אחשורוש ולכך אמרו שתמלוך תחת ושתי והיינו שתהי' מולכת בפ"ע. וז"ש וישם כתר מלכות בראשה שלכאור' יפלא דלא נשמע מעולם שהמלכ' יושם כתר מלכות בראשה ולפמ"ש אתי שפיר דמלכה המולכת מפאת שבעל' מלך א"כ כתר מלכות שלו ומה לה בזה אבל מי שמולכת מצד עצמה א"כ ראוי שיושם כתר המלכות בראשה. ולפ"ז נרא' לי שהיו שותפים במלוכ' אחשורוש ואסתר ולכך אמר עד חצי המלכות שיש בידו ודו"ק כי היא הערה חדשה

ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם וגו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב. כלם תמהו בזה דמה זו תשוב' אדרבא מה יועיל אחרי שכבר נכתב בשם המלך להיפך ולדעתי הכוונ' כי הוא אמר שיוכלו לכתוב כרצונם דאף שנכתב מקודם להיפך לא יקש' בעיניהם כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ולהקשות עליו

ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וגו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו' אין להשיב הנה הדבר יפלא דא"כ היאך השיבו המכתבים אבל נרא' דהכוונ' היא דהנ' בעם המורדים במלך ומשפטם חרוץ מפי המלך והשרים להשמידם יש אשר אח"כ בהתגלות הדבר כי לא כנים הדברים יש אשר יבא מהמלך כי זה חפשי ממשפט המלך ויש אשר לא יתרא' כל כך צדקתו רק שיש לו מליצים בבית המלך ויוצא משפטו כי אמת שמחויב מית' אבל לא שאין לו רשות לעמוד על נפשו וכמו שהוא ביוצא לדון והוא אסור כדרך אסירי המלך ואין להם יד למלט על נפשם רק שנתן לו המלך חירות שאם יוכל למלט נפשו מהמות בתחבולות שונות אם ע"פ שיעמוד על נפשו וילחם נגד המשחיתים או ע"פ סיבה אחרת אין לו אשמה והנה כאן אחר שבדת פרס ומדי הדת נתנ' כי יהרגו היהודים על אשר חטאו נגד המלך לא הי' מקום לחזור מכל וכל כי לא נאוה לו רק שיוכלו היהודים למלט ולעמוד על נפשם וע"כ כשכתבו מרדכי ואסתר ליהודים כי הם יעמדו להליץ בעדם מצאו בנפשם עוז ללחום וד' עזרם וזה אמרו ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב וע"כ כתבו שניתן להם רשות לעמוד על נפשם למען מלט את נפשם וד' נתן חנם ופחדם על העמים

ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם הכונ'. ע"ד מ"ש ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד' אלקיך לך את הקלל' לברכ' לא תדרוש שלומם וטובתם ואמרתי ביאור הענין מה בעי בזה ואדרבא אם הי' נתקיים קללתו הי' רע ח"ו יותר וכבר דקדק בזה העקיד' והנרא' בזה דהנ' כבר אמרו מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה הי' בלבו והענין הוא ע"פ משל באחד שנסע בדרך ופגע בו לסטים ורצו להרגו ובא אחד והצילו ובא לביתו ועשה משת' ושמח' וחבירו שהצילו ברצותו להגיד לו כל מה שאירע לו הוא מספר לו כל הקורות וכל גבורתו ותקפו של הלסטים ומה גדול הנס. והנ' גם כאן הקב"ה רצ' להראות לישראל איך מחבבם והקים להם בלק ובלעם שרצו להשמיד והקב"ה הפך קללתם למען הראות משמחתם הגדול' ואיך עזרם ד'. וז"ש ויהפוך ד' אלקיך לך את הקלל' לברכ' ע"כ לא תדרוש שלומם וטובתם. וגם כאן אמר ביום אשר שברו אויבי היהודים ונהפוך והיינו שהדבר ניכר מפאת הפכו ודו"ק

ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם לדעתי תיבת מתיהדים על משקל מתעשר מתרושש דהיינו שנרא' כן ואינו באמת כן ולכך גם כאן הכוונ' מתיהדים ולא הי' באמת כי אם מחמת אימת מרדכי הי'

ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול נרא' לי הכוונ' דהנ' בפ' תבא בתוכחות כתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעל' ואתה תרד מטה מטה. וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי עד"מ בעוף הפורח כל זמן שאנו רואין עפיפתו ובשעה שהוא עף לא נודע עד כמה יהי' עפיפת' אולי תעוף עד לשמים וכשתנוח מעפיפותה אז נדע שיעור העפיפה וכן אם אנו רואין אחד שנופל מעליה כל זמן שנרא' אותו נופל יותר יגדל החרד' מי יודע אם לא יפול ומת או ישבור כל עצמותיו ולפעמים יקרה כי יפול לארץ ולא יקרה לו רע וד' ישמור כל עצמותיו והנה בבני אדם יש ג"כ כן יש אנשים המוצלחים ועולים עד לרקיע ויש שיורדים עד לעפר ולכך התור' אמרה הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעל' מעל' ואתה תרד מטה מטה ולא תדע עד כמה תהי' ירידתך כי עוד לא עמדו רגליך במישור לדעת כמה ירידתך וא"כ כל זמן שהוא עדיין בעפיפה לעלות על במתי ההצלח' לא תדע שיעור הצלחתו עד היכן תגיע: וז"ש כאן כי נפל פחד מרדכי עליהם ולזה נתן טעם כי האיש מרדכי הולך וגדול בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול היינו שעודנ' בעלייתו וחרדו מי יודע עד כמה תגדל הצלחתו כי הוא עוד לא הגיע לקץ הצלחתו ולכך נפל פחדו עליהם ודו"ק

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות לפענ"ד דהנ' אמרו במדרש מלך בו"ד אם אדם לובש לבושו הוא מורד במלכות והטעם כי יחשוב עצמו ראוי למלכות אך אם המלך יחפוץ לתת לו יקר וגדולה אז לובשו לבוש מלכות כדי שיכבדוהו העם והנ' מררכי