דברי שאול עה"ת ומגילות תד

ובזה מיושב מה דהקשו כל המפרשים למה לא אמר המן תיכף למלך שמרדכי אינו כורע ומשתחוה לו וגם למה לא הכין בתחלה עץ לתלות אותו ולפמ"ש אתי שפיר דבתחל' לא הי' לו מקום כי לא עבר כלל מצות המלך אבל עכשיו כי לא קם ולא זע ממנו אז ניכר שהכריע' וההשתחוי' לא היו בשביל האיסור רק בשביל כי נבזה בעיניו ולכך לא נכנע לפניו ולכך אמרה לו זרש ואוהביו כי יעשה עץ ובבוקר אמור למלך ויתלו אותו על עברו צווי המלך ודו"ק

ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות הכונ' לדעתי כי אולי מה שזכית להגיע למלכות הוא בשביל הצלת היהודים ואם ריוח והצלה יעמוד להם ממקום אחר אולי לא תגיע למלכות עוד ולא תצלחי למלוכה

תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך והוא מוקשה מה הוא נזק המלך שיש לו ממלכות רבות וגם תשובת המלך מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן השכח כי תמול שלשום כתב בעצמו ונתן טבעתו להמן לעשות כן וכבר התפלאו בזה המפרשים והנרא' בזה דהנה הרמב"ן כתב בפרש' שמות גבי פרעה שע"כ יהי' בהסתר מעשהו כי ידע כי להרוג אומה אחת לא יניחו שום אומה ולשון ויירא כי יקהלו עליו כלם וע"כ עשה מעשהו בהשכל ובהסתר ע"ש שהאריך והנה גם כאן ידע המן כי אם יאמר להמלך שיהרוג אומה שלימה אף כי הם יהודים ידע כי לא יאבה המלך כי ירא המלך מפני שאר האומות כי יעמדו עליו וישסעוהו לאמר פן למחר יעבור עליה' כעסו וחרונו וע"כ השכיל המן הרע והטמין תחת חכו ולא אמר כי אם ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין כל העמים והיינו כי לא נכרו בחוצות ובגוים לא יתחשב ולמלך אין שוה להניחם וע"כ יכתב לאבדם והיינו בתחבולות שונות אשר לא יוכרו ויוודעו הדברים וישאר הדבר בהסתר והי' במחשך מעשיהם וע"כ נתרצ' המלך ונתן לו טבעתו וכיון שהשיג טבעתו צוה המן כי יעמדו כלם להרוג ולאבד את כל היהודים וידע בנפשו כי הגוים שונאי נפש ישראל המה ולא יצפצף אחד מהם עבורם וע"כ אמרה לו אסתר כי נמכרנו אני ועמי להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך היינו שהמלך יוכל להגיע אליו נזק רב כי יאספו עליו יתר הגוים ויסחבוהו אותו כי מי נתן למשיסה אומה שלימה בלי חקירה ודריש' וכשמוע דבריה היטב חרה לו ואמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן היינו שיכתוב הדבר בפרסום להרוג ולעקר אומה שלימה בפרסום רב

כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך ויאמר המלך מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. הכונ' לדעתי דהנה המן אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וגו' ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה ויאמר המלך הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך הענין נרא' לפענ"ד דהנ' עינינו הרואות השר שיש לו כפרים ועיירות רבות לפעמים מוכרח למכור אבל מה מוכר כל השדות והעיר והבתים אבל האנשים אין לו כח למכור כי אם לעבדים ולשפחות אבל לא להרוג ולאבד כי גם המוכר אין לו כח קנין עצמו על הנפש זולת בשימרוד ויעשה נבלה אשר ע"פ חוק אחת דתו להמית והנה המן מלא לבבו לקנות הנפשות להשמיד ולהרג וז"ש כי נמכרנו להשמיד וגו' ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי אבל כשמכר להשמיד זה אין למלך ג"כ כח להשמיד ואם יעשו זאת יקומו כל האומות ללחום את המלך כי גם המלך אין לו כח להשמיד אם אין להם חטא משפט מות וז"ש כי אין הצר שוה בנזק המלך ויתכן יותר להעמיק במ"ש כי אין הצר שוה בנזק המלך היינו כי אין הצר שוה כ"כ לעשות דבר אשר יגיע נזק והפסד למלך ודו"ק

איש צר ואויב המן הרע הזה. הכוונ' לפענ"ד עפמ"ש הב"י באו"ח סי' תרצ"ב לפרש נוסח הברכ' המשלם גמול לכל אויבי נפשינו והנפרע לנו מצרינו שאויב נקרא אותם ששונאים לנו, מלב ונפש וצורר נקרא אותו שאינו עוש' משנאתו כי אם שדרכו לצורר תמיד או שעושה במצות אדוניו וז"ש צרור את המדינים כי צוררים הם לכם והיינו שלא תחשוב כי לא חשבו לשנאתכ' רק שצוררים הם לכם ושונאים אתכם. ולפ"ז בהמן הי' מקום לחשוב כי עושה במצות אדוניו אחשורוש ולא נקרא רק צורר אבל אחר אשר אחשורוש אמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן א"כ נקרא המן צר ואויב ששונא מלב ונפש ולא מפאת מצות המלך. ומה נכבד דרשת חז"ל שבקש' להראות על אחשורוש ובא מלאך וסטר על פיה והראת' על המן והיינו שבאמת אחשורוש הי' שונאם יותר מהמן כמשל הבעל התל והתרוץ ורק שבפני אסתר הסתיר אחשורוש הדבר וישם עצמו כאלו לא ידע ולכך באמת המן הי' נקרא הצורר ואחשורוש האויב ולכך בקשה להראות על אחשורוש ולכך בא מלאך וסטר על פיה והראת' על המן שהוא צורר ואויב כיון שאחשורוש אמר שהוא לא ידע בכל זאת והבן בדברים

עד חצי המלכות ותעש. דרשו חז"ל הבנין בית המקדש ולפי הפשט קשה למה נקט חצי המלכות ולפענ"ד מזה ראי' למ"ש במגלה כי נרא' שהית' ושתי