דברי שאול עה"ת ומגילות תג

אשר נתמלא חימ' וחשב לשכך כעסו במה שסיפר גדולתו ועושרו ואמר שבהעביר כל זאת על מחשבתו ובכ"ז לא ישקוט ולא ינוח ע"כ העמיקו עצה שיעשו עץ גבות חמשים אמה וכמשפט מי שנתחייב מיתה לתלותו בפרסום והוא יאמר למלך שמרדכי נתחייב מית' ע"פ יודעי דת ודין והמלך אין לו בזה רק לקיים הדברים וכשיאמר לו שיתל' יתלוהו תיכף והיודעי דת ודין לא ידעו כלל מזה ויחשבו שהמלך צוה לתלותו במה שמרד בהמן והמן היה גדול על כל השרים וד' חשב מחשבות להפר עצתו וז"ש חרבונ' גם הנה העץ אשר הכין למרדכי והיינו שגיל' למלך כי לא היה ע"פ יודעי דת ודין רק ע"פ המן לבדו וזה שצוה המלך לתלותו על העץ אשר הכין לו. וזה לדעתי ג"כ באגרת הראשון שא"ל המלך שהעם לעשות בו כטוב בעיניך הסיר את טבעתו וכוונת המלך שהמן יציע הדברים לפני יודעי דת ודין והם יבינו הדברים אם ראוי ונכון לפי הזמן והעת כי היו יודעי עתים והמן עשה כטוב בעיניו לבדו ע"כ חרה לו למלך וע"ז אמר מי הוא זה ואיז' הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ודו"ק

עוד נרא' לי בזה דתנ' המן שכתב ועש' את כל המעשים וכתב על היהודים כטוב בעיניו חשב בלבו למה לא יחרד לב מרדכי אחרי כי יודע כמה נתכבד המן בבית המלך והמלכ' אין זאת כי אם האיש מרדכי הוא קרוב להמלכ' וא"כ אולי תעמוד בבקש' לפני המלך וע"כ אמר וכ"ז איננו שוה לי והנ' כאשר סיפר לבני ביתו את כבוד עשרו ואת כל אשר נשאו המלך וגם אסתר לא קרא' למשת' כי אם אותו ע"כ הבין כי בלי ספק אסתר אינ' קרובתו של מרדכי ולא מזרע היהודים דאל"כ למה לא קרא' גם אותו אל המשת' ע"כ אמרו שיאמר למלך לתלותו שעד הנה היה מתיירא אולי קרוב הוא למלכ' ועי"ז יהי' לבוז ויתחייב למלכות אבל עכשיו אמרו שע"כ אינ' קרובתו ואינ' מבני עמו וע"כ אמור למלך לתלותו והוא נתרצ' והכין לו לעצמו העץ ודו"ק

אם מזרע היהודים מרדכי אשר תחילות לנפול לפניו לא תוכל לו חז"ל דרשו שאמרו לו דבר חכמ' ולא נודע מהו. ולפענ"ד נרא' על פי מה שפירשתי מה שכתוב בד"ה ב' כ"ה ויתנם ביד דהנה אם היו המנצחים ראויים הי' כתב ביד זה אבל כיון שהם אינם ראוים, רק שהמנוצחים הם כאש חמתם לכך כתיב ויתנם ביד והנה באוה"ע הלוחמים זה עם זה אינו מצד המנצחים רק שהם ראוים להיות מנוצחים אבל הם אמרו שאם הוא מזרע היהודים אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפל תפול לפניו שהעונש הוא מצד שהמנצחים המה ראויים לזה ודו"ק והבן

לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה לדעתי הטעם כי לא הגיד' את עמה ואת מולדת' כי בסנהדרין אמרו על אסתר שלא מסר' עצמ' משום שקרקע עולם הי' או שהנאת עצמו שאני ועיין בר"ן פ"ב דפסחים שהאריך דעיקר הוא משום שהנאת עצמו שאני והיינו שהמלך לא כיון בשביל העברת דת ע"ש. ולפ"ז אסתר חששה אולי ירצה להעביר על דת וא"כ תתחייב להרג והיא ראתה ברוה"ק כי על ידה יעמוד רווח והצלה ליהודים וע"כ לא הגיד' עמה ומולדתה ולכך ממילא לא שייך העברת דת דהא לא ידע שהיא מוזהרת דשמא אינה יהודית אבל לבסוף כי הוכרח' להגיד עמה ומולדתה וע"כ הגידה לו וגם כיון שהי' הצלת כל ישראל בזה הית' מותרת לו כמ"ש המהר"יק וכן נפסק להלכ' באהע"ז סי' קע"ח

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה וגו' ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וימלא המן חימה ואח"כ כתיב וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וגו': והוא תמוה למה לא כתיב למעלת כי לא קם ולא זע ממנו וגם כל הענין מוקשה כאשר עמדו כל המפרשים דמה ראה מרדכי למסור עצמו וכל ישראל בסכנה עצומ' ובשלמא כריעה והשתחוי' אסור עפ"י הדין ויהרג ואל יעבור אבל קימה והידור אינו מצווה ע"ז. והנרא' דהנה במנות הלוי הביא בשם אחד מהחכמים שאחשורוש בעצמו צוה על מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה שלהיותו יהודי ולכך כתיב לא יכרע ולא כתיב לא כרע שזה הי' מכלל הפקיד' של המלך והנה באמת בתחל' מרדכי בעצמו נזהר ורק כריע' והשתחויה ממנו ימנע כאשר הי' מצווה מפי המלך שיהודי א"צ לכרוע ולהשתחוות אבל באמת כ"ז לא עשה רק לפנים אבל בלבו ביזה אותו בעצמו שאמר שהי' עבדו והרא' לו השטר מכיר' כמ"ש במגלה דף ט"ז והנה עבדי המלך בקשו לדעת אם אמת הטעם בשביל שהוא יהודי או אולי מפאת שאינו נחשב בעיניו. ח"ש ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי והנ' המן הבין כי בשפלותו בעיניו לכך אין כורע ומשתחוה לו וז"ש וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו דהיינו לו בעצמו ולא בשביל הצלמים אשר היו עליו כמ"ש התוספת בסנהדרין דף ס"ב ע"ש אבל לא מצא מקום להגיד למלך כי עובר על דבריו שבאמת כריע' והשתחוי' לא הי' עובר מצות המלך כי המלך באמת צוה שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וע"כ חשב עלילה על בני ישראל עם מרדכי אבל אחרי כי כבר עשה המן כל אשר ביכלתו אז לא הי' לו למרדכי מה לירא מפניו כי כבר עשה כל חפצו וע"כ לא קם ולא זע ממנו וז"ב.