דברי שאול עה"ת ומגילות מ

שמאבימלך נתעבר' שרה ובמדרש תנחומא פרש' תולדות מביאו שגם לאברהם הית' נחשדת ח"ו בחשד הלז ע"כ להורות נתן שהרי זה הי' פלא גדול שאחרי בלות' הית' לה עדנ' וא"כ לא שייך כמנהגו נוהג ולמ' נברא וע"כ שאברהם הוליד את יצחק ובזה ירא' כמה הור' הכתוב הלז שאמר הקב"ה למה זה צחק' שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי ואמרו חז"ל ששינ' מפני דרכי שלום שהיא אמר' ואדוני זקן. ולדעתי כוונ' התור' שהקב"ה באשר משפטו שם פעלו שאם הי' התמהון שלה על מה שבעלה זקן א"כ הי' נרא' חליל' להיפך כאילו מודית בחשש לעז אבל באמת עלי' הי' הפלא ביותר שלא הוליד' כלל ואברהם הוליד כבר ואם כן אף אם נאמר חלילה שמאבימלך נתעבר' הי' פלא עצום וא"כ למה צר צורה וע"כ שאברהם הוליד ודו"ק היטב

ויאמר אליו לא אשחית בעבור העשר' וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו עיין רש"י שכתב טעם למה לא ביקש על פחית לפי שנח לא הציל בני דורו אף שהיו ח' ועל ט' בצירוף ביקש ולא מצא. וע"ז תמהו כולם דמנ"ל לרש"י זאת ולפענ"ד בפשיטות הדבר דהכ' גם במלכותא דארעא כבוא איש לבקש מאת המלך הנה אף שזה האיש רוצ' לדבר יותר ויותר מכל מקום אין לו רשות לדבר רק כפי שרוצ' המלך ואם המלך רצונו להפסיק אז הולך מאתו ונפסק הדיבור עוד והנ' מלכותא דרקיעא כביכול כמלכותא דארעא שאברהם דיבר כל זמן שד' נגל' עליו וזה שכתוב למעל' ואברהם עודנו עומד לפני ד' והיינו אף שהמלאכים פנו לדרכם כל עוד שד' ניצב עליו מצא אברהם מקום לדבר והנ' דיבר, עד שביקש על עשר' ואחר עשר' כיון שד' לא רצה רק שיהי' עשר' ועל כל בי עשר' שכינתא שריא ע"כ נסתלק השם מלפניו וממילא נפסק הדיבור וזה שכתוב וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם וממילא שב אברהם למקומו וזה ברור ונכון

וד' אמר המכס' אני מאברהם וגו' למען אשר יצו' וגו'. הכוונ' לפענ"ד דאמרו במדרש שהקב"ה ניס' את דוד ומש' רבינו בצאן לראות אם יהי' בהם כח לרעות עמו והקב"ה רצה לנסות את אברהם אם ירחם על צאן ידו וע"כ הרא' לו ענין סדום אם ימלא רחמים עליהם כי אין הקב"ה חפץ במיתת רשעים כי אם שישובו ועל כן אמר למען אשר יצו' את בניו ואת ביתו לעשות צדק' ומשפט ודו"ק

ואת שתי בנותיך הנמצאות עיין אונקלס שתרגם דאשתכחן מהמנן עמך וכוונתו דחתניו ובנותיו לא המנין לי' והנ' כתיב בנותיך היינו הפנויו' שהם בביתך עוד נשאר להם אמונ' וזה נקרא הנמצאות שנמצאו שלימים באמונתם והוא פירוש טוב

והיא בעולת בעל עיין בבחיי שהביא בשם ר"ח שפי' שאברהם גרש' מחמת פחד והי' אנוס ואמר הקב"ה שעודנ' בעולת בעל ואבימלך השיב הגוי גם צדיק תהרוג שבגוי גם באנוס גירושיו גירושין והוא פלאי דבב"נ אינו נקרא גירושין עד שישלח' לנפש' או שתלך לה ממנו וכמבואר בירושלמי פ"ק דקידושין וברמב"ם פרק ט' ממלכים ה"ח וא"כ איך הועילו הגירושין הללו שהרי לא נפרדה שרה ממנו ואולי כיון שאמרה אחי הוא והוא אמר ג"כ שאחותו היא זה ג"כ נחשב כגירושין אף שהלכ' עמו אבל הדבר יפלא דמנ"ל לרבינו חננאל זאת ולמה לו כ"ז

במדרש פרש' מ"ח ר"א פתח אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי מה אעש' כי יקום אל אתתי' דר"י הוות מכתשא עם אמתי' אכחש' קדמה אמר' לי' מה אתה מכחישני לפני שפחתי א"ל לא כך אמר איוב אם אמאס משפט עבדי. לכאור' לא חידש ע"ז דבר רק מה שאמר איוב ולא הי' צריך המדרש להביא המעש'. אמנם נרא' לי כוונ' נפלא' דהני באמת יש שתי פנים בבוא איש נכבד עם אדם קל לדון יש שהדיין ביש לומר לו שטעה ונתחייב בפני הבע"ד רק שיזכהו בפניו ושלא בפניו אומר לו דע כי אתה באמת נתחייב רק שלא רציתי לחייבך בפניו ובאמת מלבד שזה אסור משום מדבר שקר תרחק כמבואר כעין זה בשבועות דף ל"א אף גם שייך בזה משום סתימת בע"ד בראותו, כי מתבייש בפני האדם חשוב נסתתם טענותיו של זה וזה מאמר איוב כי לא התפאר שלא עשה עול לעבדו ואמתו שזה אינו מדת חסידות רק שהתפאר שלא מאס משפט עבדו ואמתו בריבם עמו והיינו שלא אמר שעשה כדין ולאח"כ ישלים לו ממקום אחר כי אז היה נסתתם טענת העבד והשפח' רק במה שצדקו א"ל בפירוש שכן הדבר ולהורות ע"ז בא המדרש שהוא א"ל למה אתה מכחישני בפני שפחתי והיינו אף גם שתרצ' לחייב אותי עכ"פ בפני אמתי מהראוי שתגיד צדקתי ואח"כ ביני לבינך תאמר שנתחייבתי לזה אמר איוב אומר אם אמאס משפט עבדי ואמת בריבם עמדי ודו"ק

במדרש שם לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנ' ואינו מניח לישראל אדם מהול לירד בתוכה ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם מעביר את הערל' מע"ג תינוקות שמתו עד שלא אלו ונתנ' עליהם ומוריד' לגיהנם הענין הוא כי באמת המיל' הוא להחליש כח האבר הלז שלא ירבה בתאוה וכמ"ש המור' וא"כ כל אדם מהול כל שלא פגם באותו אבר יותר מדאי אברהם אינו מניחו לירד שם שעכ"פ קיים מצות מיל' אבל כשחטא יותר מדאי לוקח הערל' מתינוקות שלא מלו ולא חטאו ומניח עליהם להורות שהם לא חטאו אף שלא מלו והם חטאו אף שמלו: