דברי שאול עה"ת ומגילות לט

שביקש אברהם אבינו תחבולות לחפש אחר עוברים ושבים מלבד כלל הענין שרצה לגמול חסד בענין הגוף להאכילם ולהשקותם כי אם פי שנים ברוחו שרצה להחיות גופו ונפשו שפרסם האמונ' בעולם וכמבואר במדרש שכפאם לומר שבחות השם יתברך שהאכילם במדבר בשרא וקופרא והנה כבר נודע מ"ש המורה בטעם הדבר דאם כל הסנהדרין מחייבין היה זכאי משום דשכל האנושי עלול לטעות רק שאם בא ע"ד הוויכוח יוכל לבא על האמת ולכך כל שכלם אומרים בשוה חייב יוכל להיות שהוא זכאי ע"ש ולפ"ז גם אברהם אבינו שחקר ודרש אחרי האמונ' אלקות מעצמו ע"כ רצה להתווכח עם עמים רבים למען ע"י הוויכוח יצרף ויובן דעות מדעות שונות למען זקקו לצרף כצרף כסף יקרת האמונ' הטהור' והנ' כבר אמרו בסנהדרין פרק אד"מ דאמר הקיסר לרבי תנחום שיהיו לעם אחד והשיבו ר' תנחום אין רק שהוא לא יוכל להיות כמותם שהוא נימול והם יוכלו להיות כמוהו והנ' זה שחרד אברהם אבינו שעד עכשיו היו עוברים ושבים אצלו שלא נבדל מהם והי' מתווכח עמהם על האמונ' אבל משמל א"כ הוא לא יוכל להיות כמוהם וא"כ לא יבואו עוד להתווכח וע"ז השיב לו שעד עכשיו ערלים באים אצלו ומה הי' כל הוויכוח שהוציא משכל ערלים אבל עכשיו אני נגלה עליך ותופע עליך שכל אלקי וזה שכתוב וירא אליו ד' ודו"ק היטב

מהרי שלש סאים קמח סולת. האלשיך דקדק על לשון מהרי. ולפענ"ד בזה מורה נדיבות אברהם דתנ' דרך בני אדם בעברם ממקום למקום אז אם באים לאכסניא אם יש להם פנאי אז מצוים שיכינו להם סעוד' טוב' אבל אם נחוצים לדרכם. אז שואלים שיתנו להם מאשר נמצא ובלבד שלא ישהו והנ' אם יקר' שגם זה המעט אינו נגמר אז צועק האורח לחנם המתנתי ולא עלה בידי רק דברים נקלים והנ' אברהם אבינו ע"ה ברוב נדיבתו הי' נחשב כל מה שנתן לפניהם לדבר ניקל וע"כ אמר יוקח נא מעט מים ופת לחם וסעדו לבכם ונמצא שאמר לתם מעט והיינו שאין לכם זמן להמתין והשעה נחוצה ואתקן לכם מעט והכתוב מעיד שעש' הרב' וחשב שדבר ניקל ואמר לשר' מהרי שלש סאין קמח והיינו שעכ"פ לא יפסידו בשהייתם ועשו במהירות ולכך מעיד הכתוב ואל הבקר רץ אברהם ועש' הכל במהירות כי חשב שעכ"פ לא יצטרכו להשהות וזה מורה על רוב זריזותו בדבר ורוב נדיבתו כי לא החשיב כל מה שעש' כי אם רק בשביל שלא יוכלו להמתין די להם בדבר כזה והבן בדברים

והוא עומד עליהם. במדרש רבה הכא את אומר והוא עומד עליהם ולהלן אומר נצבים עליו אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו כיון שיצא ידיהם והוא עומד עליתם אימתו מוטלת עליהם מיכאל מרתת גבריאל מרתת: הכוונ' נרא' לפענ"ד דתנ' באמת צריך ביאור בזה דנדמו לאברהם כבני אדם וזה שייך רק באנשים קטני הערך כמו מנוח וגדעון וכדומ' שלהיות שלא הורגלו בנבוא' נתיראו מראות מלאכי מעל' הוכרחו לפשוט בגד המלאכיות וללבוש בגד אנושיות אבל אברהם שנגל' אליו ד' וא"כ למה נדמו לו כאנשים: אך באמת הקב"ה רצה לזכותו במצות הכנסת אורחים שנכספ' וגם כלת' נפשו ואם הי' רואם בדמות מלאכים הא מלאכים אינם אוכלים וא"כ לא טרח ועמל בעבורם לכך נדמו לו כבני אדם וכיון שהוא לא ידע נחשבו המלאכים שהם נצבים עליו שהם גדולים ממנו שלכך הוכרחו לדמות לו לבני אדם אבל באמת לאחר שיצא ידי חובתם הוא עומד עליהם מיכאל מרתת גבריאל מרתת ודו"ק

וסעדו לבכם. וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם הדא אמר' אין יצה"ר שולט במלאכים הוא דעתי' דר"ח דאמר שיתו לבכם לחיל' לבבכם אין כתיב כי אם לבכם הדא אמר' שאין יצה"ר שולט לעתיד לבא. הכוונ' לפענ"ד כי כבר נודע כי במלאכים לא שייך טוב ורע כי אם אמת ושקר וכעו שהאריך בזה בעקיד' על פסוק הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ע"ש ולפ"ז לא שייך שתי לבבות כי האמת תמיד ישאר אמת והשקר שקר אבל טוב ורע יתחלף כמה פעמים עונג לנגע וטוב לרע ולכך לא שייך במלאכים שתי לבבות כי האמת לא יתחלף כל שאין יצה"ר ליפות השקר בפוך האמת וכן לעתיד לבא יהי' ניכר האמת והשקר ולא יתחלף ולא שייך שתי לבבות ודו"ק

האף אמנם אלד ואני זקנתי כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' הי' מקום להתנצל שהיא לא האמינ' שהם מלאכי ד' וחשבו אותם לערביים וגם אולי לא האמינ' שהקב"ה ישנ' הטבע כי קשה בעיניו לשנות הטבע אבל באמת פי שנים ברוחה שהית' כוונת' שאף אם תוליד בכ"ז כיון שהיא זקנה לא יהי' הליד' תולד' זרע של קיימא ואם כן כיון שהאמינ' שישתנ' הטבע ובכ"ז לא האמינ' וזה אמרו למה זה צחק' שרה לאמור האף אמנם אלד היינו שאף אם אלד בכ"ז ואני זקנתי א"כ זה נרא' חליל' כמפקפק על הענין לזה אמר היפלא מד' דבר. ובז' מיושב מה שהקש' הרמב"ן דגם אברהם צחק הלבן מאה שנה יולד ולפמ"ש א"ש שהוא לא האמין שראוי שישתנ' עבורו הענין הטבע אבל אם יוליד לא נסתפק שוודאי יהי' בן קיימא וז"ב

אחרי בלותי הית' לי עדנ' ואדוני זקן. לדעתי מה שספר' תור' זאת אף דדרכה בקודש להעלים גנות של צדיקים אף כי גנות שרה אמנו. אמנם לפענ"ד מתוך גנותה למדנו שבחה דהנ' חז"ל אמרו בע"ז דף מ"ד דלכך ברא ממזרים אף שבדין הי' שלא יולידו רק משום דעולם כמנהגו נוהג ולפ"ז כאן שהיו לצני הדור אומרים